מנחת נתנאל כה

דדם הוי בכלל בהמה הוי שרינן נמי בכלל היתר נבלה ודוק

ועוד יש לתרץ דקושית המקשן היא מנ"ל לר' אבהו שאר איסורין דהא איכא למימר דהקישא אתי' לאיסורא כמים המתנסכין וע"כ איצטריך היתר גבי נבילה להתיר דם דדם הוי בכלל נבילה ומנ"ל לר' אבהו כ"מ שנאמר לא יאכל איסור אכילה והנאה משמע ודו"ק. ואת"ל דצדקי דברי תוס' דאי כדאמרן ה"ל למכתב התירא גבי דם אלא ע"כ דנבילה צריך לגופא אבל אני אומר צד התמוה על התוס' במ"ע. דהא לפי האמת לפי מה דמשני לעיל גבי גיד קסבר ר' אבהו כשהותר נבילה היא וחלבה וגידה הותרה וקשה מנ"ל לר' אבהו למילף דמאצטריך בנבילה כ"מ שנאמר לא יאכל איסור הנאה משמע דלמא לגופי' לא אצטריך אלא דה"א גיד לאסור בהנאה מכח אותו לכך כתב רחמנא היתר הנאה גבי נבילה דגיד בכלל נבילה וע"כ צריכין לומר דליכא למימר הכי דא"כ לכתוב רחמנא התירא גבי גיד משא"כ אם בא להתיר ג"כ דם וגיד וקשה ודאי מנ"ל לר' אבהו שכ"מ שנאמר לא יאכל אסור בהנאה דהיתר נבילה לא איצטריך לגופי' אלא להתיר דם וגיד וליכא למימר לכתוב גבי דם וגיד דא"כ צריך למכתב ב' למודים משא"כ בהיתר נבילה אתי' מקרא אחד (הגה ואם לחשך לומר איך אפשר לומר דאצטריך התירא לגבי גיד מדאצטריך אותו דא"כ אף אם גיד אינו בכלל נבילה וכן דם מ"מ קשה מנ"ל לר' אבהו דהא אצטריך התירא גבי נבילה דה"א לאסור מכח איתו וי"ל דא"כ קשה למה לי או דה"א אי לאו או דאתי למדרש שאין צריך דהא כבר אמרנו ועניני אי איכא למדרש לגופא להתיר לא אמרינן הכי וההיתר אצטריך לגופא דלא תימא לאסור מכח אותו ול"ל או אבל אי אתי' התירא לגיד או דם ודאי אצטריך או להקדים דאי לאו ה"א דאתי למדרש שאין צריך להקדים דה"א גיד ודם לא הוי בכלל נבילה ולא הוי אמרינן התירא עליהן דהם לא מקרא לגופא וע"כ צריך או להקדים עכ"ה)

ולפי זה יש לומר דזהו כוונת הגמרא דאיכא למידק בשנויי קמא מדייק לישנא כסבר ר"א כשהותרה נבילה וכו' ובאידך שנויי מדייק לישנא אמר ר"א ופשוט בעיני דכל זה מן הפרכא. ושיעור דבריו כך הוא דמקשה והרי גיד וכו' ומשני קסבר ר"א וכו' וע"ז הקשה המקשן כבר הקשינו לר"א והרי דם ואמר ר"א כמים וכו' ואם איתא הל"ל כשהותרה היא ודמו הותרה דדם בכלל נבילה אלא ע"כ דס"ל לר"א כר' יוסי הגלילי דלא הותרא אלא נבילה עצמה וא"כ הקושיא במ"ע והרי גיד ומשני לי' ותסברא לחזקי' הקישא למאי אתי אלא לדם קדשים ומעתה י"ל ר"א אתי' נמי דם קדשים מהאי הקישא וא"כ ודאי ס"ל כהותרה נבילה הוא וחלבה וגידה ודמה הותרה. אך אי לא הוי משני ר"א כמים הנשפכין ולא כמים המתנסכין ה"ק אליבא דידי' מנ"ל למילף שאר איסור מדאצטריך גבי נבילה דילמא אתי' להתיר דם לסתור ההיקש גם להיתר גיד וכפ' כדאמרן ודו"ק

ומהשתא ניחא נמי קושית רש"י ולותבי' לחזקי' מנבילה וכו' דהשתא לפי הנחתינו דהאי ולחזקי' קאי ותסברא באמת מקשי לחזקי' מנבילה ג"כ אלא ע"כ היקשא אתי' לדם קדשים וא"כ ל"ק מידי נמי לחזקי' מנבילה דחזקי' לא ס"ל להאי דיוק כמו שדייק ר"א מכח תשפכנו ולא כמים המתנסכין וא"כ צריך היתר דנבילה לגופא להתיר דם דהוה אמינא לאסור מכח הקישא ואימא כמים המתנסכין ע"ג המזבח וא"ת לא לכתוב הקישא ולא היתר דם זה ליתא דלפי האמת לחזקי' אתי' לדם קדשים ודוק. אך למי זאת זאת עולה יפה לדעת רש"י דהאי דאמר חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא היינו הנאה א"כ קשה לפי האמת לר"י אמאי מוקמי אותו לחמץ ושור הנסקל ה"ל לאוקמי לחולין שנשחטו בעזרה כמו שמפרש מהרש"ל קושית תוס' על רש"י וצ"ל לשיטות רש"י דמסתבר לאוקמי אותו לשאר איסורין והא דמקשי ואידך לאו דמקשי הא אצטריך לאוקמי אותו על חולין שנשחטו בעזרה דא"כ לא הוי משני מידי אלא דמקשה מאידך רצ"ל מנא לי' חולין שנשחטו בעזרה לר"י וא"ת מכח אותו הא אצטריך לשאר איסורין ע"ז משני כסבר ר"י באמת חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא וא"כ ודאי איכא למימר דצריכין היתר גבי נבילה להתיר דם וגיד דהוי אסרינן גיד מכח אותו אכן לדעת מהרש"ל בשיטות תוס' ד"ה תולין שנשחטו בעזרה ואי אפשר לפרש בענין אחר מכח שמעתא דלקמן דמוכח דיותר מסתבר לאוקמי אותו על חולין שנשחטו בעזרה מלאוקמי אשאר איסורין וא"כ ליכא למימר דאתי היתר נבילה לשרוי דם דא"כ לכתוב התירא גבי דם וא"ת דאתי לשרוי נמי גיד מהכ"ת לאסור א"ת מכח אותו הא מסתבר לאוקמי אחולין שנשחטו בעזרה והשתא יהי' חמשה דבורי תוס' כאחד נאמרו דלכתחילה הציעו תוס' דבריהם דחולין שנשחטו בעזרה לגמרי לאו דאורייתא דלא כדעת רש"י וכן מוכח בסוף שמעתתא כשיטת מהרש"ל דמסתבר לאוקמי אותו למולין שנשחטו בעזרה מלאוקמי' על שאר איסורין וא"כ דבריהם אמת וצדק בדיבור השני בא"ד וא"ת תקשי' לחזקי' וכו' אי נמי חזקי' לא סבר כר"ש דלכאורה כר"מ נמי לא אתי ובל"ז ה"א דכר"מ נמי אתי' ואצטריך היתר גבי נבילה וגבי דם וגיד כדאמרן אך בהקדמת דבריהם בשיטת מהרש"ל דטפי ניחא לן לאוקמי אותו לחולין שנשחטו בעזרה וא"כ התירא לא צריך קרא ואי אמרת למשרי דם קאתי קשה לכתוב גבי דם וע"ו סמכו תוס' דבריהם בדיבור שלישי דמשמע כאן דדם לא הוי בכלל בהמה מדלא משני הכא וא"ת דלא מצי לשנוי משום דקשי' לדידי' מנ"ל שאר איסורין אין זה דא"כ לכתוב התירא גבי דם גם דיבור רביעי מקשי שפיר היקשא למ"ל ודו"ק ואין להקשות לפי האמת לשיטת רש"י קשה מנ"ל לר"א כל מקום שנאמר לא יאכל איסור הנאה במשמע הא אצטריך התירא להתיר דם וגיד דה"א לאסור מכח אותו דודאי לפי האמת ראי' ברורה לר"א דאי להתיר גיד ודם קשה לכתוב התירא גבי גיד וא"ת דהוי אסרינן דם מכח אותו קשה לא לכתוב אותו ולא לכתוב תשפכנו אצל דם והוי אסרינן דם בלאו הכי מכח הקישא כמים המתנסכין ע"ג המזבח ועדיפא הוי אמרינן ההיקש לאסור דלקולא ולחומרא לחומרא מקשינן אבל דברי' שכתבתי לעיל נאמנים וצודקים בדברי המקשן ודו"ק ד"ה באמצע דבר וצריך למכתב נמי גר ונכרי דברי מהרש"א בדיבר תוס' אלו מוכרחים דאי כפשוטו קשה לר"י ל"ל מכירה בגוי ונתינה בגר וא"ת דהוי אמינא דאתי למעוטי מכירה בגר או נתינה בגוי הא לר"י באמת דברים ככתבם אלא ודאי פשוט דזה לא עלה על דעת תוס' דלכתוב נתינה בגר דהוי אמינא מכירה בגוי לא וכן איפכא ועוד זולת דברי מהרש"א קשה הל"ל לתוס' להקשות בל"ז למה לי או לר"מ או להקדים הוה ידעינן דאל"כ ל"ל תרווייהו נתינה בגר ומכירה בגוי אבל לפי הבנת מהרש"א בדהתוס' בל"ו