מנחת נתנאל כד

בתוס' ד"ה ר"ג לאו מכריע היא וקשה לר"י דילמא הלכה כר"ג וכו' עד ויש לומר דאאיבעי' אימא סמוך ודין הכרעה אפרש בסוף פירקין עכ"ל דבריהם מגומגמין כיון דתרוצא קמא אינו מספיק א"כ ה"ל לתרץ בקיצור דסבר לה כהך תנא ועוד מה שייך תיבות אלו ודין הכרעה מפרש בסוף פירקין אין ענינים לכאן וע"ד פשוט יש לישב דקדק הראשון דלמאי דס"ד דר"ג מכריע היא וקיי"ל הלכה כדברי המכריע א"כ מהכ"ת לומר דאמר שקבעו הלכה כר"א איש ברתותא אכולהו מילתא נגד ההלכה הידיעה גלל כן משני בתחלה דר"ג טעמי' דנפשי' קאמר ולא מכריע היא אלא נגד הסתם כיון דסתם יחידאי היא שפיר איכא למימר אכולא מילתא קאי. אמנם עדיין קשה דהא ע"כ לאו אכולא מילתא קאי דהא היא אומר דמבערין הכל לפני שבת בין תרומה בין חולין ולקמן בפ' אלו עוברין (דף מ"ט) אמרינן במתני' ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני שבת דברי ר' מאיר וחכ"א בזמנן ור"א בר צדוק אומר תרומה מלפני שבת וחולין בזמנן בשיטת ר"ת דפירש הכרעה שלישית היינו דור שלישי היא הכרעת תלמוד והאי דקאמר בשמעתין הכרעה דר"ג לאו הכרעה היא טעמי' דנפשי' קאמר ומפרשי תוס' בב"ק (דף קי"ו) דלא מכריע היא דלאו עלייהו קאי שלפניהם היא וא"כ לשיטתו הוי ר"א בר צדוק שהי' בזמן אחד עם ר"מ וחכמים כדמצינו בפ' ז' דכלאים הוי מכריע והלכה כדבריו וא"כ במה שאמר ר"א מבערין את הכל מלפני שבת אפילו חולין לא קבעו כמותו וא"כ מה ס"ד לומר דקבעו כמותן אפילו לאכול דמסתמא קאי אכולא מילתא דהא אי אפשר לומר שקבעו הלכה כמותו בכל דבריו. אמנם כל זה לשיטת ר"ת אבל לפירש"י אין הכרעה שלישית לפי שלא גילו הראשונים דעתם לחלק וכן פי' ר"י לקמן בסוף פירקין וא"כ ר"א נמי לאו מכריע הא דהא לא גילו ראשונים דעתם לחלק בין חולין לתרומה וזה שסיימו בצחות לשונם ודין הכרעה אפרש בסמוך ודו"ק

דף כ"ט ע"א בתוס' ד"ה מאן יש אומרים עיין במהרש"א שכתב בפי' תוס' לכאורה נראה לישב עוד אבל קשה וכו' אבל הכא מהני טעמא איכא לאפלוגי דבשוגג חייב וכו' וכן נראה שזה דעת רש"י דהתם וכו' כצ"ל ובטעות נדפס דברי מהרש"א אלו ופי' לפירושו ה"ל לתוס' לאוקמי בתירוצים דמיתה וכרת שווים דבמזיד פטור ובשוגג חייב בתרווייהו כיון דגלי גלי בשוגג וליתא כאן לחזקי' אע"ג דבעלמא אית לן למימר כחזקי' והנה לכאורה קושיא אלימתא היא דלפ"ז לא צריך תוס' לתירוצם דגבי תרומה משום כפרה היא ומה שכתב מהרש"א בזה היא דוחק גדול. ואני אומר דלק"מ דלקמן בפרקין (דף ל"ב ע"ב) מצריכינן וחטאה בשגגה פרט למזיד שאינו מביא קרבן מעילה וע"כ הוכרח תוס' לפרש היכי דגלי גלי גבי מיתה ויש חילוק בין מיתה ובין כרת ולגבי' מיתה בין שוגג ובין מזיד חייב דאלת"ה דאפילו גבי מיתה דוקא שוגג חייב אבל מזיד פטור וה"ה כרת א"כ קשה ל"ל וחטאה בשגגה דלא לחייב מזיד קרבן מעילה בלא"ה לא מחייבין קרבן לפי מה שכתבו תוס' דסברת ר' נחונא בן הקנה כיון דפטור מחומש וקרן פטור נמי מקרבן שאין אשם מעילות בא אלא כשיש קרן וחומש ומדאיצטריך וחטאה בשגגה להוציא מזיד דלא מחייב קרבו מעילה ש"מ דחייב מזיד מיתה קרן וחומש כמו שוגג וע"כ צריכין תוס' לחלק בין מיתה לכרת וזה יושב נכון בתוס' ודו"ק

ברש"י בד"ה שטועין וכו' עיין במה שכתב מהרש"א בדברי רש"י. ודבריו תמוהין מאוד דרש"י כתב בריש הדיבור במקום שאין קרן אין חומש ומעילה א"כ ל"ל דס"ל לרש"י כחזקי' דא"כ ה"ל לפרש בשגגות שתיהן וליכא לאוקשי' מקרבן האיך מצינו דשאני הכא כיון דקרן ליכא חומש וקרבן מעילה נמי ליכא וצ"ע

דף כ"א ע"ב וכ"ב ע"א בתוס' ד"ה בשלמא לר"מ תימא לר"מ נמי וכו' ותי' ר"י וכו' ה"א דאתי למדרש שאין צריך להקדים עכ"ל ויש לדקדק לפי סברא זו קשה מנ"ל לר' יהודא דברים ככתבים ואו צריך להקדים דאי לאו או ה"א דאתי למדרש דא"צ להקדים דאי לא כתבה רחמנא כלל היתר נתינה לגר או מכירה לנכרי ה"א דנבילה אסור בהנאה מכח אותו אתה משליך ואי אתה משליך כל איסורין והנראה בדברי התוס' דודאי לר"ש אצטריך אותו לחולין שנשחטו בעזרה כמ"ש מהרש"ל לשיטות תוס' דמסתב' לאוקמי אותו וחולין שנשחטו בעזר' מלמדרש על שאר אסורין ודאי יפה כתבו תוס' דאי לאו אי ה"א דאתי למדרש שאין צריך להקדים דלגופי' לא צריך התירא דבלא"ה הוי ידעינן היתר הנאה א"כ למה נכתבו אלא להורות שאין צריך להקדים אבל לר"י ודאי הוכחא אלימתא דברים ככתבן מדאצטריך או. וליכא למימר דאי לאו או ה"א שאין צריך להקדים מהיכי תיתי לומר דאותו לר"י אצטריך לגופה להתיר דה"א דאסור מכח אותה אתה משליך ואי אתה משליך כל אסורין שבתורה ולהקדים לא צריך קרא דידעינן מסברא ודו"ק

בתוס' ד"ה והרי דם דרחמנא אמר משמע דדם לא הוי בכלל בשר מדלא משני. וקשה לר"ת דאמר בהמוציא יין וכו'. ואומר אני דלק"מ דהא בשמעתין פריך לחזקי' למאי הלכתא אתקיש דם למים ומשני לכד"ר חייא בר רבא אמר ר' יוחנן מניין לדם קדשים שאינו מכשיר וכו' והנה ע"כ צריכין לומר דלר' אבהו דם קדשים נמי נלמד מהקישא ולחזקי' לא אתי ההקישא רק לדם קדשים דאלת"ה קשה לקחן דפריך מאי איכא בין חזקי' לר' אבהו ה"ל למימר דם קדשי' איכא בנייהו דלר' אבהו דם קדשי' כמכשיר ולחזקי' דם קדשים לא מכשיר. ומעתה לפי הצעה זו אין מקום לקושיי' תוס' די"ל דם בכלל בהמה והאי דלא משני כשהותר' נביל' היא וחלבה ודמה הותרה. דאי הוי משני הכי אכתי תקשי לר' אבהו מנ"ל שאר איסורין ומנבילה לא אתי' דאצטריך קרא למשרי דם דדם הוי בכלל נבילה ולסתור הקישא כמים המתנסכים ע"ג המזבח ולכך משני ר' אבהו כמים הנשפכים ולא כמים הנסכים. וא"כ ודאי נלמד שאר איסורין מדאצטריך מנבילה דלדם נמי לא אצטריך התירא דהא כתיב לא תאכל ול"ל דהוי אמינא דאיסורא מכח הקישא לא ס"ד דמדכתיב תשפכנו כמים הנשפכין ולא כמים הנסכים והשתא לפי הנחה זו דלפי האמת יש לומר דדם הוי בכלל נבילה ניחא נמי קושיית תוס' ד"ה ואימא במים הנסכים ע"ג המזבח לא פריך למילף שיהי' דם אסור בהנאה דממילא ידעינן מלא תאכל וכו' ומה שתירץ התוס' בזה היא דוחק גדול לפי מה שכתבתי לעיל לא קשה ולא כלום דדם הוי בכלל בהמה ולזה פריך ואימא כמים המתנסכין ואם תאמר למה לי הקישא דנלמוד מלא תאכל דהוי אמינא להתירא