מנחת נתנאל כא

תמצא ונראה ליישב דעוד קשה לרבא דמשני שנ' לך לך תרי זימני ושדי חד אלא ימצא א"כ קשה למה באמת לא כתבה התורה לך גבי לא ימצא. וצ"ל דאם נכתוב לך גבי לא ימצא ה"א דמותר אפי' לקבל פקדונות להכי לא כתב היתר גבי לא ימצא וכמו שפירש"י ד"ה לא ימצא ואסור לך של אחרים היינו לקבל פקדונות דהכא לא כתיב לך ואי אמרת בשקבל אחריות אין לי בנכרי שכיבשתו אכתי קשה ה"ל לכתוב לך גבי לא ימצא ושמעינן מיני' אפי' חמץ נכרי שכיבשתו ומצוי אצלך א"כ אייתר לך דגבי ראי' ועכצ"ל דלך דגבי ראי' מוקמינן אפי' בקיבל אחריות והיינו בנכרי שלא כיבשתו דלרבא עכצ"ל אי כתב חד קרא להתירא הוי מוקמינן לי' במסתבר בנכרי שלא כיבשתו. ומדלא כתיב הכי ש"מ דבשקיבל אחריות אסור אפי' בשלא כיבשתו דאלת"ה קשה לרבא דלכתוב לך גבי לא ימצא וכ"ת דה"א דמותר לקבל פקדונות אפי' באחריות הא מ"מ לא הוי מוקי לה רק בשלא כיבשתו. וזה באמת מותר אלא ש"מ דבקיבל אחריות אפי' בלא כיבשתו נמי אסור ואי הוי כתיב לך גבי לא ימצא ה"א לפחות כשלא כיבשתו אף שקיבל אחריות מותר וק"ל. ובהכי ניחא מה שהקשה מהרש"א בד"ה משום דכתיב לך וז"ל ואין להקשות מנ"ל לאסור הטמנה מלשון לא ימצא אימא דכתיב האי לישנא ימצא למדרש מיני' גוי שכיבשתו דאפי' במצוי בעינן לך ע"כ. ולכאורה אין מקום לקושיא זו דאי להאי דרשה לחוד ה"ל למכתב רחמנא לך גבי לא ימצא. אלא ע"כ למיסר הטמנה נמי אתי' אבל לפי הצעה זו מקשה שפיר

ומעתה אין מקום לקושיית הרשב"א דמיתורא דלך גופי' אפי' בלא ימצא מצינו למיעוטי נכרי שכיבשתו עכ"ל די"ל דודאי שריותא נכרי שכיבשתו בדליכא אחריות שפיר ידעינן מיתורא דלך. אמנם עדיין פש לן מנ"ל בדאיכא אחריות לאיסורא בנכרי שלא כיבשתו לפי האמת על כן צריך לומר ת"ל ימצא וכתיב לך לך תרי זימנא ושדינן אלא ימצא קשה למה באמת לא כתבה התורה גבי לא ימצא אצ"ל דה"א אפי' באחריות פקדון שלא ברשותו שרי וכדאמרן ודו"ק, אמנם לפי מ"ש המהרש"א לתרץ מה דתמיהא לר"ן דמנ"ל לאסור הטמנה מלא ימצא אדרבה נילף להתיר הטמנה מלא יראה דיש לומר דודאי לא ימצא משמע אפי' הטמנה וכדכתיב לא יראה לך לאשמועינן דאפי' ראי' שרי בשל אחרים ושל גבוה עכ"ל. ליכא לאקשוי למה באמת לא כתבה התורה לך גבי לא ימצא דאתי לאשמועינן בנכרי שכבשתו אפי' ראי' מותר וא"כ מקשין תוס' שפיר וא"ל דמשו"ה שדיין אלא ימצא כי היכי דלמידק מיני' כשקיבל אחריות אפי' בשלא כיבשתו וכדאמרן דהא קושיא מעיקרא ליתא דלכתוב לך גבי לא ימצא איברא למה שתירץ הר"ן בדרך אחר ולא ניחא לי' בסברת מהרש"א אין מקום לקושיית הרשב"א וק"ל

תוס' ד"ה בא"ד אבל ע"ק לי כיון דשדינן אלא ימצא אמאי איצטרך לי' לעיל למדרש מה שאור האמור בגבולין וכ' אף שאור האמור בבתים שלך אי אתה רואה עכ"ל התוס' לפי סברת מהרש"א אין מקום לק' זו דמ"מ צריך למדרש מה שאור האמר בגבולין אף שאור האמור בבתים כי היכי דנילף בתים מגבולין דאפי' ראי' של אחרים ושל גבוה מותר. ועוד יש לדקדק שני דיקדוקים חדא במה שכתבו התוס' אבל ע"ק לי מה לשון אבל. ועוד מה שכתבו התוס' ותי' ר"י וכו' ודוחק. אם דוחק בעינו אין זה תירץ ומה כוונת התוס' בזה. ע"כ לבי אומר לי דהצעת דבריהם כך הוא וקשה לרשב"א דמיתורא דלך גופי כו' ואור"י דאי לאו מלא ימצא כו' רק ע"ז יש לומר אמאי לא מתרץ תוס' כמו שכתבתי דצריך לשדויי לך אלא ימצא כי היכי דלמדין מיני' באחריות אפי' בנכרי שלא כיבשתו אסור ע"ז כתבו התוס' ליישב זה באמרם אבל ע"ק לי כיון וכו' ותי' ר"י ודוחק ועכצ"ל ביושב קושיית שנ' של הרשב"א כמו שכתבתי ע"פ סברת מהרש"א ומפני כן צריך ר"י לתרוצי ביושב ק' ראשונה של הרשב"א ודו"ק

אמנם יש לאלוקי מילין והיא מה שהקשה הר"י דאורלייניש בדיבור הקודם דהכא לא מצריך חרי קראי למעוטי נכרי לגבוה כו' לפי מה שהביא הרא"ש המכילתא דתני התם בבתיכם למה נאמר לפי שנאמר בכל גבולכם שומע אני כפשוטו ת"ל בבתיכם מה ביתך ברשותך אף גבולך ברשותך יצא חמצו של נכרי ברשות ישראל וא"כ בתחלת הברייתא דאמר שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה היינו מיתורא דתרי לך כתיבא גבי שאור חד למעוטי גבוה וחד למעוטי נכרי והדר קאמר א"כ דצריכין תרי לך אגבוה ונכרי אין לו אלא בנכרי שלא כיבשתו נכרי שכיבשתו מניין ת"ל לא ימצא בבתיכם מה ביתך ברשותך כו' וא"כ מיתורא נלמד נכרי שכיבשתו (דלא כהבנת העולם דתיבת בבתיכם קאי אלמטה בבתיכם אין לי אלא שבבתים אלא סיומא דלעיל היא) והפ' בגמרא האי תנא מהדר אהתירא ונסיב קרא לאיסורא דס"ד דאייתי מקרא לא ימצא דהא דרשת בתיכם צריך להיתר נכרי ולך צריך לגבוה ומשני תרי לך לך כתיבי חד אגבוה וחד אנכרי ואייתר בתיכם לנכרי שכיבשתו ומעתה אין מקום לקושיית הרשב"א דמיתורא דלך גופי אפי' בלא ימצא מצינו למעוטי נכרי שכבשתו שבאמת הכי כוונת תלמודא דבבתיכם ותרי לך כתיבי ונלמוד מחד גבוה ומחד נכרי שלא כיבשתו ומחד נכרי שכיבשתו וע"ד שפרשתי

ועוד לדקדק מה שהקשה ר"ת דבשום דוכתי' לא מצינו תרי קראי לכיבשתו ולא כיבשתו בראשית הגז כו' ה"ל להעמיד דבריהם תיכף על הברייתא גופי' דתני אין לי בנכרי שלא כיבשתו וכו' נכרי שכיבשתו ושורי עמך בחצר מניין הא בשום דוכתי' לא מחלקינן בין כיבשתו ללא כיבשתו. ע"כ נראה לומר דשייך קושית ר"ת בדיבור זה לתרץ זה מהקושיות הרשב"א הלא איכא לפרש השמעתין מכח דרשת המכילתא וכמו שפרשתי. ע"ז מתרץ התוס' הק' ר"ת וכו' ותי' הרשב"א כיון דגלי לן הכי דנכרי שכיבשתו כו' וכן יש לתרץ מה שהקשה הר"י דאורלייניש מעריסותיכם וא"כ לא צריך תרי קראי אנכרי וגבוה וא"כ אי אפשר לפרש כולה שמעתתא עפ"י דרשת המכילתא ודו"ק היטב כי דרך חריף הי'

בתוס' ד"ה משום דכתיב לך לך כו' עד אבל עוד קשה לי כיון דשדינן אלא ימצא עיין מהרש"א ודבריהם תמוהים מאוד דקושית תוס' אינו כ"א דלא צריך התנא דברייתא להזכיר בג"ש למילף בתים וגבולין היתר נכרים. וגם כיון דשדינן לך אלא ימצא דכתיב בבתים גופי' אבל הג"ש צריכין ללמוד גבולין מבתים לאסור פקדונות והטמנה א"כ אין מקום לקושיית מהרש"א ודו"ק

דף י"א בגמרא אמר רבא דר"י אדר"י קשיא אדרבנן אדרבנן ל"ק וכו' לכאורה משמע דרבא קשי' לי' לאביי דרבנן אדרבנן משא"כ לאקומתי' דידי' לא ק' איהני אהדדי. וזה צריך לפנים על מה ולמה הוא אדרבנן מדרבנן קשיא לרבא כמו לאביי. בשלמא התם במנחות