מנחת נתנאל יט

בדין עירוב גופא כו' ע"ש. ותפסו עליו לפי מ"ש תוס' ביצה ד' (ד') ד"ה מ"ט דיש לחלק בין הכנה דבידים ובין הכנה דבידי שמים שנעשי' מאלי'. א"כ הכא נמי נימא דר' חסדא נמי ס"ל הכנה דבידים אלא דלא ס"ד אכתי למימר הכנה דבידי שמים. ועוד הקשה בספר תורת חיים לאביי דלא ניחא לי' בטעמא דהכנה. א"כ מה יענה בהך פרכא דאיתיבי רבנן לר"א דאין מערבין בתחלה מיו"ט לשבת. ומה שתירצו דאביי ס"ל דאסור למקני שביתה ביו"ט ומשו"ה אין מערבין. וזה דוחק דא"כ ה"ל לאביי להקשות על רב דס"ל בביצה דמותר להקנות שביתה ביו"ט. ותי' הקשה מהרש"א בתוס' ד"ה הא קא מכין כו' ברייתא דלעיל קתני לה דפליגי בה ר"י ורשב"ג א"כ ה"ל למפרך מדר"י אדנפשי'. ומהשתו דממילתא דברייתא טפי ניחא לי' לאוריי אדרבה מלהקשות ממילתא דר"י אנפשי' זה דוחק גדול כמ"ש מהרש"א בעצמו בפ' במה אשה (דף נז) עיי"ש. וליישב כל זה אמרתי להוסיף עוד תימא. מה האי דפריך כמאן כר' יוחנן בן נורי ומה המעשה הגדול הזה אם סבר לה כר"י בן נורי הא לקמן (דף מ"ת) פסק ריב"ל כר' יוחנן בן נורי והכי קיי"ל בלי שום חולק. וצ"ל דהכי פריך כמאן כר"י בן נורי. דהא מילתא דר"י היא בבריתא דלעיל דאמר רבי עירב ברגליו ביום ראשון מערב ברגליו ביום שני ואליבא דר"א תנא לי' ולו' לא ס"ל ור' אליעזר לקמן (ד' מ"ז) פליג אר' יוחנן בן נורי במתני' וזהו כוונת התוס' דלא פריך מר' יהודא אדנפשי' דידע לתרץ דאזיל ושתיק וכר"י בן נורי ועפ"ז מדוקדק היטב לישנא דר' חסדא מי אמר רב הלכה כארבע זקנים ואליבא דר"א דאמר שתי קדושות הן והא איתמר וכו' ה"ל למפרך בקצרה מי אמרי רב שתי קדושות הן והא אתמר ולפי דרכנו ניחא דבלאו הכי הוי משני דאזיל ושתיק ויתיב והא דאמר רבי עירב ברגליו ביום ראשון מערב ברגליו ביום שני לאו אליבא דר"א קאמר וס"ל כר' יוחנן בן נורי ומשו"ה מאריך בלישנא דאמר הלכה כארבע זקנים ואליבא דר"א וקשה ולחשוב נמי רבי וצ"ל דרבי תני לי' ולא ס"ל ואליבא דר"א אמר וא"כ פריך שפיר והא קא מכין מיו"ט לשבת ודו"ק

ועפ"ז מתורץ קושיית תורת חיים דודאי אביי אית לי' נמי טעמא דהכנה אלא דהך הכנה לומר דסוף היום קונה עירוב וא"כ בהך דיו"ט קונה העירוב לשבת דהוי יו"ט מכין לשבת אע"ג דהוי ממילא דהא באותו פת שעירב אתמול מערב היום ואינו אומר כלום. וזה לא ס"ל לאביי דלהוי הכנה. ומשו"ה מותיב לי' לרבה דאמר גבי ביצה שנולדה ביו"ט דהוי הכנה דבידי שמים דלדידי' הוי הכנה א"כ קנין עירוב מיו"ט לשבת לא גרע מהכנה בידי שמים. רק ע"ז יש להשיב דאי ס"ל לאביי טעמא דהכנה א"כ הא דפריך מרב יהודא עירב ברגליו וכו' הא קא מכין הא ס"ד דאזיל ואמר א"כ הוי הכנה גמורה א"כ תקשי לי' לנפשי' דהא ע"כ אביי גופי' ס"ל לאסור הכנה מעלי' אבל לפי שהנחתי מיושב היטב דמדר"י ליכא למיפרך לאביי דהוי מקמונין כר"י בן נורי ואזיל ושתק ויתיב. אבל לרבה דמתרץ אליבי' דרב דע"כ ס"ל דברייתא דר"י אליבא דר"א אמר ור"א ס"ל לקמן כרבנן דפליגי אר' יוחנן בן נורי וק"ל, אמנם מעתה נולד לנו ק' עצומה הא דפריך ורבנן ופירשי אביי ורבה בר חנן אימא אביי נמי טעמא דהכנה ס"ל אלא דבהכנה דבידי שמים לא ס"ל וקנין דמכין מיו"ט לשבת הוי כהכנה דבידי שמים. ומדרב יהודא נמי לא קשה כלום לדידהו דבלא רב איכא לאוקמי כר' יוחנן בן נורי כדאמרן ואין לומר דאינהו מפרשי כפשוטו דפריך רבנן אדרבנן דר"א דאמרו לו אי אתה מודה שאין מערבין בתחילה מיו"ט לשבת ולא ס"ל טעמא דהכנה דא"כ מאי משני דלמא עצה טובה קמ"ל מכ"ש קשה טפי לר' אסי מנ"ל לדייקי ממתני' דבאותו פת עצמו ומשום הכנה דהא ע"כ רבנן ס"ל מטעם עצה טובה

בתוס' ד"ה ר"א כו' דמשרי עירובי חצירות משמע דלית לי' הכנה וא"כ למה אין מערבין עירובי תחומין כו' עכ"ל ומקשין העולם ומהרש"א אימא טעמא דאין מערבין עירובי תחומין משום דיו"ט ושבת חדא קדושה היא וכ"ת דקושייתם אזלו אהא דלקמן לפי מה דפריך ולחשוב נמי רבי דהא ס"ד דרבי ס"ל שתי קדושות הם. זה אינו דמצינו למימר דהך דפריך הכי תני לי' לרבי לחומרא ע"ח וע"ת שניהם לאסור. ותירץ לי בני המופלא מהו' טיאה שיחי' דבלא"ה יש לדקדק מה פריך ולחשוב נמי רבי דאימא דרב ס"ל דרבי ספיקא מספקא לי' אי הוי חדא קדושא או תרתי קדושות וכן דייק לישני' דלא תני בשני כבני עירו וכ"ת מאי איכא בין ר' לר"י דהא לרבי נמי חמר גמל היא אימא דבהך מילתא פליגי דלרבי עירב ברגליו ביום ראשון מערב ברגליו ביום שני דלא הוי הכנה דס"ל כר"י בן נורי דשתיק ואזיל ויתיב או אפי' לרבנן דבניעור מודי. אבל ר' יהודא לקמן במתניתין (דף מ"ד) ס"ל כרבנן ולא ס"ל הך סברא דאפילו בניעור ה"ז חמור גמל. וע"ק דאכתי לא ס"ד רב גמרא גמירא לה אמאי לא פריך טפי מנ"ל לרב דהנך ד' זקנים ס"ל דשתי קדושות הן לפי מה דאפכי להו אימא דספוקי מספקא להו וצ"ל דהך דפריך ולחשוב נמי רבי אזיל בס"ד דהתם דתני רבי לקולא מערבין עירובי חצירות וא"כ ליכא למימר ספיקא מספקא לי' אי חדא קדושת או שתי קדושות דא"כ למה מערבין עירובי חצירות מדרבי נשמע לארבע זקנים דשתי קדושות הן דהא תנא וכן הי' רשב"ג אומר ומשני רבי תני לי' ולו' לס"ל וגמרא גמירי לי' לכולהו דאפילו רבי ולא ס"ל וה"ה דהמ"ל דרבי סבר אין מערבין לא עירובי תחומין ולא עירובי חצרות אלא דהש"ס דהכא אכתי לא אסיק אדעתי' הא וגירסא דאיפוך רבי לרבנן ולפי הנחה זו הקשה התוס' שפיר דמדשרי עירובי חצרות משמע דכבר לית לי' הכנה וא"כ למה אין מערבין עירובי תחומין וליכא למימר מטעם דחדא קדושא דקושייתם לפי מה דפריך ולחשוב נמי רבי דהוי ס"ל לרבי דשתי קדושת הם וכ"ת דהך מקשין ס"ל לרבי תרתי לאיסור דהא כבר הוכחנו דהך מקשין ע"כ ס"ל דרבי אוסר עירובי תחומין ומתיר עירובי חצרות ודו"ק

ועכשיו נחזור לראשונות לישב הא דפריך ורבנן לשיטת תוס' דהא בלא"ה צריכין לדקדק למה פירש"י ורבנן היינו אביי ור' חנן ושבקי' לר' חסדא ופשוט דכונת רש"י דלר' חסדא איכא למימר דאית לי' הכנה דבידי אדם אלא הכנה דבידי שמים לית לי' אבל אביי דפריך מדרב יהודא ע"כ אפי' הכנה בידי אדם נמי לית לי' וכמו כן ר' חנן ע"כ לית לי' הכנה כלל דאי יש איסור הכנה א"כ אפי' הילוך לחוד נמי הוי הכנה. וכל זה לפירש"י. אבל לתוס' דהכא ע"כ צ"ל דלא ס"ל לחלק בין הכנה להכנה דאם מחלקינן בין הכנות א"כ לא פריך מידי לאביי דאביי נמי אית לן למימר דס"ל טעמא דהכנה בידי אדם ולא תקשי לי' מהך ברייתא דר"י דאיכא לשנוי כר"י בן נורי א"כ ליכא למיפרך נמי לרב וכ"ת דרב מוקי הך דרבי