מנחת נתנאל יח

מנר אחר משום בזיון ולא הוזכר מזה התנאי בהל' חנוכה אלא ש"מ דבמקדש שהיא לפני מלך מ"ה קפידא בזיון אבל לא בנר חנוכה והש"ס דפריך מנורות מקדש היינו דק"ו היא אם מתירין קנסא במנורת מקדש לכ"ש בנר חנוכה אבל להיפך לא משו"ה צדקי דברי הרמב"ם שכתב הטעם גבי מעשר שני שמא לא יכוון משקלותיו

בתוס' ד"ה והא הכא כמ"ד בפ' שתי מדות במנחות דנר של פרקים הי' לפי' ראשון שפי' רש"י שם (דף פ"ח) שהי' קני המנורה דקים מאוד כדי שיוכל לנטותם מכל צד להטיב א"כ מאי פריך למ"ד בזוי מצוה הא יכול לנטות הקנים שיכול להדליק חד מחבירו הסמוך לו וצ"ל דלהאי פירש ס"ל דצריך להדליק כל הנרות מנר מערבי וזה אי אפשר אם לא ע"י פתילות אריכות וזה שכתב ד"ה רש"י בפתילות אריכות ומדליק ממנה הסמוכה לה והשאר זו מזו היינו לפי' אחר שפי' רש"י שם במנחות כמאן דאמר של פרקים הי' ע"ש ולפ"ז ניחא מה שמקשין העולם למה לא פריך ממשנ' שלימה פ"ד דתמיד מצאו שכבה דולק מן הדולקים דהוי אמינא דהטה הקנה לנר הסמוכין לה עד שהדליקו אבל מהך ברייתא פריך שפיר דקתני וממנה הי' מדליק רצ"ל כל הנרות וזה אי אפשר לנטות לכל הנרות פריך שפיר לפרשת בהעלותך דבר אל אהרן בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותי' כאשר צוה ד' את משה וצ"ב מה צריך המקרא לכתוב שעשה כן אהרן וביותר מה שפירש"י ויעשו כן אהרן שלא שינה ועוד מה דייק הכתוב כאשר צוה ד' את משה ויבואר עפ"י מה שפי' הרמב"ם בפי' המשניות במס' תמיד למאן דאמר מזרח ומערב הי' מונחים כולה שבעה נרות הי' מצדדים לבית קה"ק וזה דכתיב אל מול פני המנורה כלומר נגד קה"ק שהיא פני המנורה והי' נקרא נר מערבי השביעי הסמוך לקה"ק ולפי' רש"י שהי' נר שני מערבי השני שסובר למ"ד מזרח ומערב נמי מונחים הי' מצדד אצדודי מול נר האמצעי וכפי מה שתרצתי ב' בדברי רש"י בשבת ובמנחות שפעם פי' רש"י נר שני ופעם פי' רש"י נר שביעי והנה משה רבינו לא צוה לאהרן כ"א באותו לשון שצוה הקב"ה אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות ועשה אהרן שצידד מול נר האמצעי ולא כפי' הרמב"ם ולמה עשה כן מדכתיב בפ' תרומה שצוה ד' למשה על עשיית המנורה והעלה אל עבר פני' וזה כפי' רש"י וזה שבחו של אהרן ודו"ק

לחנוכה הרמב"ם פ"ג מ"ה תו"מ דין י"ד מה היא דישון המנורה כל נר שכבה מסיר הפתילה וכל השמן שבנר ומקנחו ונותן פתילה אחרת ושמן אחר במידה והיא חצי לוג וזה שהסיר משליכו במקום הדשן אצל המזבח עם דישון מזבח הפנימי והחיצון ומדליק נר שכבה והדלקות הנרות היא הטבתו ונר שמצאו שלא כבה מתקנו והנה הרשב"א בשו"ת סי' ש"ט ומ"ט השיג שם בכמה קושיית ופי' הטבת הנרות אינו אלא תיקן הפתילות ולא הדלקה כפי' רש"י וראב"ד וכל האחרונים והנה בס' לח"מ מיישב שם קצת השגות על רבינו בזה אמנם צריכין לחפש ולתור דרך האתרים מאין לקח רבינו דרך זה לעצמו ומה הכריחו ונראה שהביא לזה ממה דאמרינן בפ"ב דשבת בענינא דחנוכה בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהי' מונח בחתמו של כה"ג ולא הי' בו אלא להדליק אלא יום א' נעשה בו נס והדליקו ממנו ח' ימים א"כ לפי פי' הרשב"א וסייעתו דלא הוי בשחרית הדלקה רק תיקן הפתילות א"כ צ"ל הא דאמר ולא הי' בו אלא להדליק יום אחד והדליקו ממנו ח' ימים הכל לאו דוקא ואין הכוונה אלא שיעור מצות הדלקת יום אחד דהיינו חצי לוג כמידתו ללילות טבת וכ"ת דמצאו בפך שמן כדי להדליק יום שלם וא"כ ע"כ מה שמסיים להדליק ממנו ח' ימים נמי ת' שלמים והא ליתא דלא הי' נס אלא שמונה ימים. ובלא הכי דוחק לומר שבפך הי' שמן להדליק יום שלם בצמצם לא פחות ולא יותר כיון שלא הי' צריכים רק חצי לוג לשיעור הדלקת לילה אע"כ צ"צ דבבוקר נמי מדליק נר שכבה דהדלקת הנרות היא הטבתם ומסתברא לומר שהי' להם פכין הרבה שהי' מחזיקין שיעור שמן ליום ולילה כדי שלא למוד בכל יום רק כל יום הי' מוכן לו פך אחת להדלקת מנורה וכולן נטמאו רק פך אחד נשאר שלא נטמא ודו"ק ועפ"ז מ"ש בעל הלבוש בה' חנוכה סי' תר"ע שכתב שם שהי' הנס בלילה הראשונה שהיא מן הראוי לפי מנהג הטבעי שיהא נשרף שיעור חצי שמן יותר שהרי הלילה יתירה על היום ע"ש ונתקשו בזה גדולים כפי מה שהי' מוסכם אצלם שלא הי' מצות הדלקה רק בלילה כשיטות האחרונים ונעלמו מהם שיטות רבינו בפ"ז ודו"ק

ועוד נראה שהביא לרבינו מהא שמקשין תוס' (דף כ"ב) ד"ה ובה הי' מסיים שאם אפשר להדליק מן הישנה א"כ גם השאר ידליק ממנה ומאי פריך לרב כיון שהוציא הפתילה הישנה מן הנר וכו' כו' והנה אם הדלקה הי' ג"כ בבוקר שעדיין נר מערבי דולק ע"פ הנס שפיר פריך לרב מהא דהדליק נרות המנורה בשחרית ש"מ דלא חייש לאכחושי מצוה וק"ל. ועוד נראה שהביא לרבינו מה שאמרו חכז"ל בספרי בהעלותך את הנרות שהי' מעלה לפני המנורה שעליו הכהן הי' עומד ומטיב את הנרות וקשה דהוי לי' למימר ומדליק וכ"ת דהדלקה היתה יכולה להיות בלי מעלה ע"י מקל ובראשו נר מ"מ קשה אף למה דמסיק בשיטות חנוכה דבקינסא פליגי מ"מ קשה הך ברייתא לרב דאוסר להדליק מנר לנר ע"י קינסא [ובספר שו"ת שערי אפרים סי' מ' טעה בזה דהרב בעל צידה לדרך צדקו דברי' דהך ברייתא מ"מ קשה לרב ע"ש) ומשו"ה מפורש רבינו דהטבת הנרות היא הדלקתן וז"ש ומטיב את הנרות כוונתו ומדליק הנרות ודו"ק

דף כ"ב ע"א בתוס' ד"ה שהי' מונח בחותמו של כה"ג ואם כבר גזרו על הנכרים להיות כזבים צ"ל שהי' מונחים בחותם בקרקע שלא יסיטו הכלי. ובפיוט בשבת ב' דחנוכה פי' דהי' פך של שיש דאין מקבל טומאה ונכון הוא: הרמב"ם פי' כ"ד מה' שבת אין עונשין בשבת אע"פ שהעונש מ"ע אין דוחה שבת כיצד מי שנתחייב מיתה או מלקות אין מלקין שנ' לא תבערו אש וה"ה לשאר עונשין עיין במ"א סי' של"ט ס"ק ג' וקשה לי' ע"ז דפריך ביבמות פ"ק ותהוי נמי דר' יוסי וגם בתחילה דפריך וטעמא דכתבה תורה הא לא"ה הוי אמינא אע"ג שיש בו כרת ולדברי הרמב"ם מה פריך הא צריך למלקות ולשאר עונשין וצ"ע: מס' עירובין

דף ל"ח ע"ב בגמ' מי אמר רב הלכה כארבעה זקנים כ' והאמר רב שבת ויו"ט נולדה בזה אסורה בזה. והקשה המהרש"א לפי מה דלא ס"ד השתא איסור הכנה אמאי לא תקשי לי' טפי למרמי דרב אדרב