מנחת נתנאל יז

ע"ש ונתקשו בזה רבים דא"כ מאי פריך לי' רבא אי הכי אדמיפלגי לענין טומאה וטהרה ליפלגי לענין אכילה וחזרנו על כל צידי צדדים וצריך לומר דרבא פליג בהך סברא אדאביי וס"ל כיון דהוי חי' לענין חבורה בשבת וחייב עליו א"כ מהני בי' שחיטה נמי להתירו באכילה ואהכי פריך לי' א"ה אדמיפלגי לענין טומאה וטהרה ליפלגי לענין אכילה וק"ל אבל לדידי לא צריכין לדחוקי מהרש"א דתוס' פירשו הך כתנאי דאביי קאי אדרשב"ג ודלא כפירש"י. אלא שבחידושי רשב"א הקשה על פי' זה דא"כ ר"י בר"י וראב"ש לכל הפחות דלא סברי להו מתה טפי מטריפה א"כ הק"ל דלדידהו היכי מהלינן ע"ש ולק"מ

דף קמ"ג בתוס' ד"ה שמשך וכו' ולשמואל דאמר מודה הי' ר"י בזיתים וענבים נקט משך משום רבותא דתותים ורמונים דאפי' משך הכניסן לאוכלין היוצא מהם מותר עכ"ל והיינו שמואל הי' נראה לו לסברא כיון דלסחיטה קיימי יהיב דעתיה ולית לן למימר שר"י פליג אחכמים בזה ולא תקשי לי' מברייתא דתני משך דוקא דאיכא למימר משום רבותא דסיפא נקיט אי נמי י"ל דשמואל ס"ל ג"כ כר"י דביצה אסור ביו"ט ובשבת מטעם משקין שזבו ולא ס"ל מחלפת השיטה וא"כ קשה דר"י אדר"י ומשו"ה הוכרח לומר דמודה ר' יהודא בזיתים וענבים לחכמים וביצה כיון דעומדת לסחיטה דומה לזיתים וענבים וע"כ צ"ל דמשך דקתני בברייתא לאו דוקא דהא ביצה בלא משך היא וא"כ עדיין קשה דר"י אדר"י ודו"ק

בתוס' ד"ה תאנים ורמונים תימא לי מאי קשה כו' ה"מ במשך דוקא והכא בלא משך. והקשה במהרש"א אימא דלשמואל פריך דסבר משך לאו דוקא. ומה שתירץ מהרש"א בזה יש לפרש על שני פנים הא' דאיכא למימר שמואל דאמר מודה ר"י לחכמים בזיתים וענבים היינו במשך ולא פליג עם רב ור"י דמר אמר חדא ומר אמר חדא או דכוונתו דודאי בזיתים וענבים משך לאו דוקא ונקיט משום סיפא בתותים ורמונים דסתמן אינם אסור אלא במשך מאי פריך תותים ורמונים לאו בני סחיטה לכ"ש וק"ל: שייך לחנוכה

ראיתי מי שמקשה למה לא עושין ט' ימים חנוכה כמו בפסח וסוכות ולי לק"מ דאנן בקיאין בקביעא דירחא אלא משום מנהג אבותינו בידינו כדאיתא במס' יו"ט (דף ד') היכא דלא הי' מגיעין השליחי ב"ד הי' צריכין לעשות מספק שני יו"ט אבל על כסלו מעולם לא עשו אבותינו שני ימים דהא יוצאין על כסלו משום חנוכה והי' יכולים השלוחים לצאת להודיע לכל הגולה בכ"ה ימים ודו"ק

בש"ס דסוכה פרק לולב וערבה (דף מ"ו ע"א) בתוס' ד"ה הרואה נר של חנוכה צריך לברך. כשאר מצות כגון לולב וסוכה לא תקנו לברך על רואה אלא גבי נר חנוכה כו' ועוד יש לפרש דאין שייך לתקן לרואה ברכה שאין העושה מברך עכ"ל התוס' ולעשות סוכה או לעשות לולב אין שייך לרואה כמו שאין רואה מברך להדליק. וכתב מהרש"ל בחידושיו וברכת שהחיינו לא קשה מידי אע"פ שהעושה מברך בעשיית סוכה לא קשה כי אין שהחיינו היכא דלא שייך ברכה אחרת. ועוד העושה נמי יכול לסדר איתה על הכום עכ"ל. והנה ודאי בתירוץ בתרא לא מספיק לתרץ דהא בלולב נמי מברך שהחיינו בעשייתו וזה אינו יכול לסדר על הכוס ועל תירוץ א' קשה לי דא"כ לפי דבריו שאמר בשמעתין בלילה הראשון מדליק כו' מאי ממעט ממעט זמן ונמעט נס נס בכל יומא איכא וכו' קשה לי תפשוט דממעט זמן דהא בלילה ב' הרואה מברך אחת ואי ממעט נס א"כ המדליק מברך בלילה ב' מברך להדליק וזמן א"כ איך יוכל הרואה לברך אחת נס אי אפש' לברך דהא המדליק ג"כ אינו מברך כמ"ש התוס' ולהדליק ג"כ פשיטא דלא מברך ושהחיינו אין שייך הכא דלא שייך ברכה אחרת א"ו ממעט זמן וא"כ הרואה מברך נס וא"כ תפשוט דממעט זמן אלא ודאי דלא כמ"ש מהרש"ל בזה ועיין במהרש"א מה שתירץ בקושיתו והרציתי דברי לפני מחותני אדמו"ר מה"ר אברהם ברודא נר"ו ואמר לי שכבר קדמני רבנן מאיזה שנים

בש"ע אורח חיים הלכות חנוכה סי' תרפ"ז סעיף ד' וזה לשונו ואם חל ר"ח בחול מוציאין ב' ספרים ובהג"ה ואם טעה והתחיל בשל חנוכה צריך להפסיק ולקרות בשל ר"ח אע"ג דאין מעבירין על המצות הכא מעכבות כמו בתפילין והיינו טעמא דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם כך משמע באבודרהם הל' ברכות וגם במ"א. וקשה לי אדברי התוס' במס' יומא (דף ל"ג ע"א) דנשמע משם דהאי כללא דאין מעבירין על המצות עדיף מתדיר קודם שהקשו תוס' שם על הא דאמר ר"ל אין מעבירין על המצות מהא דאמרינן בפ' איזהו מקומן גבי שירי הדם הי' שופך על יסוד מערבי דכתיב אל יסוד מזבח העולה אשר על פתח אוהל מועד למה לי קרא תיפוק לי' דאין מעבירין על המצות וי"ל דלא שייך דר"ל אלא היכי דבעינן למעבד תרווייהו שיש להקדים האי דפגע בהו ברישא אבל הכא דלא עבדינן אלא חד ולא גמרי מיני' ונעבד לתדיר ולא נעבד לשאינו תדיר ע"כ ר"ל דשאר יסודי מזבח כגון יסוד דרומי הוא תדיר דכל קרבנות ציבור נשפכין שם ע"כ נקרא תדיר נגד יסוד מערבי כצ"ל וא"כ קשה לדברי רמ"א דהך כללא דתדיר דוחה כנ"ל ל"ל לתוס' לחלק בדר"ל בדוחק גדול כמו שהקשו תוס' על תירוץ זה בפ"ק דמגילה הלא מעיקרא דדינא לא מקשי תוס' מידי דצריך קרא דפתח אוהל מועד דאי מדר"ל נדחה מהך כללא דתדיר קודם אלא ודאי פשוט וברור דאדרבא ס"ל לתוס' דר"ל עדיף מכללא דתדיר לכך צריך לחלק בדר"ל כנלפע"ד ברור מבואר בספרו נתיב חיים בקצרה

לחנוכה בתוס' ד"ה ובה הי' מסיים וקשה לריב"א וכו' א"כ גם השאר ידליקו ממנו ונראה לישב פירש"י דקמותיב מפעם הראשון שהדליק אהרן את הנרות מנר מערבי ודוק

ברמב"ם בפ"ד מהל' מגילה וחנוכה ד"ט מותר להדליק נר חנוכה מנר חנוכה ובראב"ד א"א ע"י קינסא ולמדו מזה דהרמב"ם אוסר ע"י קינסא ומביאין ראי' לדבריהם ממה שכתב הרמב"ם בפ"ג מהל' תו"מ דנרות מקדש אינו יכול להדליק אחר משום בזיון והיינו דמפרש פלוגתא דרב ושמואל משרגא לשרגא אבל בקינסא מודה שמואל ואחר הנחה זו מתמיהים על הרמב"ם בפ' שלישי מהל' מעשר שני דין י"ט אין שוקלין כנגדו דינר זהב גזירה שמא לא יכוון משקלותיו הא טעם זה משני התלמוד ליישב ברייתא זאת למאן דאמר קינסא שרי אבל למ"ד קינסא אסור בלאו הכי אין שוקלין משום בזיון ועיין בלח"מ מה שנדחק הרבה בזה ולא כן עמדי דראב"ד שאמר ע"י קינסא אינו כמשיג על הרמב"ם אלא כמפרש שמ"ש ומותר להדליק נר חנוכה מנר חנוכה היינו אפילו ע"י קינסא והעד לזה מדייק הרמב"ם וכתב גבי נרות מקדש אין יכול להדליק