מנחת נתנאל טז

בכריתות ס"ל לרבא מקום חלב מעיין ממש היא דאי כמשקין דמי מ"מ בפי התינוק חשוב אוכל ורבא ס"ל משקה הבא לאוכל כאוכל דמי ול"ל דס"ל כמ"ד לאו כאוכל דמי דא"כ מדקתני לרצון מטמא ה"ל למפרך א"ו מעין ממש חשיב לי' לרבא מקום חלב ומ"ה פריך שפיר התם ארבא מברייתא ד"ט משקין וק"ל. וסוגי דהתם בכריתות דמסיק שלא לרצון מטמא בסתמא. אבל לא ניחא לי' טהור. א"כ קשיא ברייתא דתני בסתם תותים ורמונים היוצא מהם אסור. ובמתניתן דמכשירין קתני גבי זיתים וענבים סתמא שלא לרצון לא הוי משקה. יש לישב ע"פ מה שכתבו תוס' דברייתא איירי במשך דוקא ומתני' איירי בלא משך. אבל סוגי דחבית אזלי אליבא דר"נ דאמר מילתא אליבא דשמואל דס"ל משך לאו דוקא והא דקתני משך לרבותא משא"כ סוגי דכריתות אזלי במאי דקיי"ל כר"י ואליבי' ע"כ צ"ל משך דוקא ודו"ק כל זה ניחא לתרוצי סיגות אבל על רבינו קשה טובא שפסק חלב אשה מטמא שלא לרצון אפילו בסתמא וחלב בהמה איני מטמא אכתי תיקשי לי' כמו שפריך ר"ע לרבנן וע"כ צ"ל סלי זתים וענבים יוכיחו דשלא לרצון סתמא מטמא. והא רבינו פסק דבזתים וענבים אפי' עומדים לאכילה משקי' הם והיוצא מהם אסורים בשלמא על סוגי דכריתות לק"מ דה"א מתני' דמכשירן אתי' כר"י דפליג אפילו בזתים וענבים בלא משך ואינו מודה בזתים וענבים אלא במשך. אבל רבינו שפסק בזתים וענבים אף בלא משך ועומדים לאכילה משקין היוצא מהם אסור דמשקין הם קשה דדבריו סתרי אהדדי. וע"ק הל"ל לרבינו לבאר דין זה דתותים ורמונים מותר כשעומדין לאכילה אפי' במשך דהא ברייתא ע"כ מוקי לה כשמשך דוקא ע"כ לבי אומר לי לישב דברי רבינו ע"פ דרך אחר והיא ע"פ מה ששמעתי בשם אדמו"ר מרן הגאון הגדול המפורסים מו"ה אברהם ברודא נ"ע לתרץ קושיית תוס' ד"ה שמשך לפרש"י א"כ הך ברייתא הוי תיובתא דרב ור"י דאמרי חלוק הי' ר' יהודא בזתים וענבים והכא משמע דבזתים וענבים מודה ע"כ והנה לרב לאו קושי' אלימתא היא דאיכא למימר רב תנא ופליג אלא שעיקר קושייתם אינו אלא לר' יוחנן ולר"י ג"כ לק"מ דרש"י אזיל לשיטתו שפירש בריש ביצה האי דאין סוחטין מהפכין וצ"ל דתרי רבנן ואיכא רבנן דמתירן דהיינו רבנן דחבית דס"ל אוכלת דאפרת הוא ואיכא רבנן דאסרו בזתים וענבים אפילו כשעומדין לאכילה. והיינו הנך רבנן דעירובין ולהכי ל"ק הברייתא דהברייתא ע"כ מהופכת דר"י אוסר ורבנן מתירן וא"כ איכא למימר רבנן דברייתא דמודים בזתי' וענבים היינו רבנן דעירובין דאסרו ביצה אפי' ביו"ט שני דדמי לזתים וענבים. אבל רבנן דמתני' חולקים אפי' בזתים וענבים ע"כ שמעתי

אמנם לפי"ז קשה לי טובא מאי פריך מהך מתני' דמכשירין אימא הך מתני אתי' כרבנן דמתני' דשרי אפי' בזתים וענבים כשעומדין לאכילה ומשו"ה מקילין כמו כן בסתמא וברייתא דאסרו בסתם היינו רבנן דעירובין דמחמירין בזתים וענבים מחמירין גם כן בסתם וצ"ל דסוגי דהכא אזלי לשמואל דאומר מודים חכמים לר"י בזתים וענבים א"כ הך מתני' דמכשירין דזתים וענבים לאו משקה היא אמאן תרמיי'. ועפ"ז ניחא סוגי דכריתות דהתם אזלי בשיטת ר' יוחנן וא"כ הך ברייתא דמודה ר' יהודא בזתים וענבים הוי תיובת' וע"כ צ"ל מחולפת השיטה והך ברייתא אתי' כרבנן דעירובין. וא"כ אליבא דר"י שפיר אית לן למימר שלא לרצון בסתמא והך מתני' אתי' כרבנן דמתניתין דפליגי אפי' בזתים וענבים ודו"ק. וא"כ איכא למימר דרבינו מפרש הסוגי כפירש"י ומשך לאו דוקא ומשו"ה לא ביאר רבינו דין זה דבתותים ורמונים מותר כשעומדים לאכילה אף במשך דבמשך ס"ל לרבינו באמת אסורים וברייתא איירי בלא משך וכדאמרן ובזה נמי יפה פסק רבינו דחלב אשה מטמא שלא לרצון דהיינו בסתמא וחלב בהמה אינו מטמא שלא לרצון וליכא למפריך כדאקשי לי' ר"ע לחכמים דאיכא למימר תותים ורמונים יוכיחו דמטמאין לרצון ובסתמא שלא לרצון אינו מטמא. ודאי מתני' דמכשירין אתי' כרבנן דמתני' דחבית דפליגי ומכשירי אפילו בזתים וענבים כשעומדין לאכילה ומשו"ה דחי לה לר"ע לרבותא אפי' בזתים וענבים אבל רבינו שפסק בזתים וענבים לאיסור א"כ אף דלא מצינן למדחי פרכת ר"ע לרבנן מזתים וענבים מ"מ פש לן למדחי פרכתו מתותים ורמונים. ומשו"ה דייק רבינו בלישנא בתותים ורמונים אם הכניסן לאכלן משקין שזבו מהם מותרין ואם הכניסן לדרכן משקין שזבו מהם אסורין וכעורה לו לשון המשנה אם למשקין היוצא מהן אסורין אלא להכי דייק בלישנא כל שלא הכניס לדרכן סתמא לאכילה קיימי ומותרים הם ודו"ק

אלא שלפ"ז ע"כ צ"ל דרבינו ס"ל טעמא דביצה שנולדה ביו"ט משום משקין שזבו ומחלפת השיטה וכדאמרן וקשה הא רבינו בעצמו בהלכותיו בפ' ראשון מה' יו"ט פסק דטעמא דבביצה משום הכנה דרבה ע"כ המחוור שבכולן זה שהקשתי לשאול לפי מה שכתבו התוס' בפ"ק דחולין (דף י"ד) דלרבנן דר"י איכא למימר בזתים וענבים דאסרו אפי' הכניסן לאכילה דגזרינן לאוכלין אטו כשמכניסן למשקין וא"כ מאי פריך דר"י אדר"י אימא מתני' דמכשירן אתי' כחכמים ואליבייהו איכא למימר דזתים וענבים שלא לרצון לאו משקה הוא והא דאסרו בזתים וענבים אפי' כשעומדין לאכילה מטעם גזירה. אלא דאיכא למימר דשפיר פריך לשמואל דאמר מודה ר"י לחכמים בזתים וענבים. הך ברייתא הוי תיובתא דתני משך בזתים וענבים דוקא בכה"ג ר"י מודה אבל בלא משך לא. וכ"ת דס"ל לשמואל משך דתני לרבותא דסיפא הכל מנ"ל לשמואל אימא משך דוקא וצ"ל דזה ס"ל לשמואל מצד השכל והסברא כיון דלסחיטה קיימא יהיב דעתי'. והוי לגבי דידי' משקין ואין סברא ששום אדם יחלוק בזה והך ברייתא דתני משך י"ל לרבותא דסיפא נקיט וע"ז תקע יתדו א"כ קשיא דר"י אדר"י וע"כ צ"ל דמתני' דמכשירין אתי' כחכמים דר"י ומטעם גזירה עכ"פ נשמע מזה דלחכמים לאו משקה הוא א"כ מנ"ל לשמואל דר"י מודה לחכמים בזתים וענבים אימא ר"י לא ס"ל כלל דגזרי עומדין לאכילה אטו עומדין למשקין. אבל הסוגי' דכריתות אתי אליבא דר"י ואליבא דר"י שפיר מצי לשנוי' דאתי מתני' דמכשירין כחכמים דר"י ומטעם גזירה. ואף לרבינו שכתב בזתים וענבים דאסורין בשבת מטעם שמא יסחוט ולא מטעם גזירה היינו דלידי' מ"מ יש לנו לומר תותים ורמונים יוכיחו אלא מתני דתני זתים וענבים יוכיחו אתי' כרבנן דר"י ומטעם גזירה וכדאמרן ודו"ק

דף קל"ו בתוס' ד"ה מימהל היכי וכו' עיין מהרש"א שכתב ז"ל ואביי דבעי למימר כתנאי כו' ומ"ד דשחיטתו מטהרתו בודאי בן ח' סבר דחי היא אין רצונו דתי היא ולא הוי בכלל נפל אלא דחי היא להך מלתא דאינו כמחתך בבשר והוי חבורה כסברת המקשה כו'