מנחת נתנאל יד

אנא דאמרי כהאי תנא אלא דר' כהנא הוי מצי לשנויי דמפ' המתניתין לענין איסור טלטול דלא שייך איסור בנין בפקק משו"ה מפ' לקולא המתני' משו"ה פריך לי' ר' ירמי' דהא ר' יוחנן כמחלוקת כאן כו' וע"ז משני כי האי תנא דאי כר' יוחנן ה"ל לתנא דמתניתין לאתויי' במשנה דעת שלישית של רשב"ג. אלא ע"כ צ"ל דהך דחכמים במתני' בין כך ובין כך פוקקין בו היינו רשב"ג ובין קשור ובין אינו קשור ודו"ק

דקל"א ע"א בתוס' ד"ה לא לכל כו' ותימא וכו' אבל ציצית ומזוזה אין במצותן דחיית שבת עכ"ל וקשה בציצית נמי במצותן דחיית שבת כגון שהי' כלאים בציצית דמותר מדאורייתא ואם יצא כך בר"ה אי לאו בגד מצוה הוי חייב משום משא ד' אמות בר"ה דהא אסור ללבוש כלאים ופושטו אפי' בשוק וכ"ת כיון דרחמנא שרי כלאים בציצת אין בלבישת ציצית דחיית שבת דמצותן כך היא והוי' לגבי כשאר בגדים ליתא דהא בידו להפקירין ולא אתי לידי דחיית שבת דהא אין חיוב ציצית עליו הואיל ובידו להפקירן ותדע דהא רב ור"ה בשמעתין דנתנו טעם לציצית הואיל ובידו להפקירן קשה א"כ דאמרינן בעלמא כלאים בציצית שרי אמאי לא לידחי הואיל בידו להפקירן וצ"ל דודאי התם שרי מחמת סמיכין וליכא למילף מהתם ה"ה לענין שבת לא נאמר הואיל בידו להפקירן כמו שאמרינן בעלמא התם לאו גרידא אבל שבת לאו שיש בו כרת וא"כ ה"ה בנידן דידן אף דשרינן כלאים בציצית בחול ולא אמרינן הך סברא הואיל בידו להפקירן אבל לגבי' חומרא דשבת קאי הך סברא הואיל בידו להפקירן ולא שרינן לצאת בכלאים ציצית בשבת וא"כ ודאי יש במצות לבישת ציצית גופא דחיית שבת לכך ה"א נילף ציצית ממילה לכך אמר ר"י לא לכך מדאצטריך ג"ש גבי שתי לחם. ונראה בדבריהם דקשייתו א"כ לפ"ז ע"כ צ"ל דר"י סבר נמי הך סברא הואיל בידו להפקירן א"כ פשיטא קשה ל"ל לר"י למילף מג"ש דשתי הלחם הא בלא"ה לא מצי למילף ציצית ומזוזה מחילה דהואיל בידו להפקירן. וע"כ צ"ל דלא ס"ל הך סברא הואיל ובידו והפקירן. וא"כ מעתה נולד התימה הא אין במצותן דחיית שבת דוק ותשכח. והשתא אתי שפיר מה דלא ניחא להתוס' להקשות בקיצור האיך שייך למילף ציצית ומזוזה ממילה הואיל ובידן להפקירן די"ל האי סברא דחוקה היא הואיל כמו שאמרינן אלא מעתה כלאים בציצית לא לשתרי. ולא ניחא לר' יוחנן לחלק כמו שאמרנו ע"כ הקדימו התוס' באמרם תימא וכו' אבל ציצית ומזוזה אין במצותן דחיית שבת וע"כ צ"ל כמו שפרשתי וא"כ ע"כ ס"ל לר"י הך סברא הואיל ובידו להפקירן וא"כ פשיטא קשה האיך שייך למילף ציצית ומזוזה ממילה הואיל ובידו להפקירן ול"ל למילף מדאצטריך ג"ש גבי שתי לחם ומה שכתב מהרש"א היא דוחק גדול כאשר תראה ואפשר לומר דכונת ר"נ דאמר הואיל כו' נמי כוונתם הי' בממ"נ לא אפשר למילף ציצית ומזוזה ממילה או משום הואיל ובידו להפקירן או משום אין במצותן דחיית שבת כנעל"ד ודו"ק

שם ע"ב בתוס' ד"ה תאמר בשתי לחם תימא מאי קפריך היא גופא נילף מיני' כו' ולי נראה דלק"מ דאדרב' דזה בעצמו כוונת המקשן מופנה איכא למפרך מה לעומר כ' וע"כ צריך לומר דזה גופא יליף מעומר ומעתה קשה אמאי אמר ר' יוחנן לא לכל אמר ר"א מכשירי מצוה דוחה שבת מדאיצטרך ג"ש גבי שתי לחם הא מצרכינן הג"ש למילף מעומר שאעפ"י שמצא קציר קיצר והא דיליף ר"א מכשירי שתי לחם מעומר ולא נילף ממילה ה"ה דהוי מצי יליף במה מצינו ממילה אלא דהשתא דגמרינן ג"ש לקצירה לשמה א"כ עדיף למיגמר נמי בג"ש דהא אין ג"ש למחצה ודאי אי לא אתי' הג"ש רק למכשירין ודאי קשה למה לא גמר במה מצינו ממילה ול"ל ג"ש אבל הקושיית הש"ס השתא ותסברא איכא למפרך מה לעומר וע"כ צ"ל דב' לחם נמי יליף מעומר דאע"ג דאם מצא קציר קוצר וא"כ מנ"ל להוכיח מב' לחם. ולכאורה יש ראי' לדברי שפריך מופנה איכא למיפרך וכו' משמע שהקשה על דברי ר' יוחנן. ובאמת בלאו ר' יוחנן קשה על ר' אליעזר גופא דיליף שתי לחם מעומר אלא ע"כ כמו שכתבתי דעל ר"א גופא ליכא למיפרך די"ל דהיא גופי' נילף נמי מעומר דאע"פ שאם מצא קציר קוצר אבל על ר' יוחנן פריך שפיר דא"כ מנ"ל למעט ציצית ומזוזה נילף ממילה והאי דמצריך ג"ש גבי שתי לתם מצרכינן למילף קצירה לשמה. ונ"ל עפי"מ שכתב המהרש"א למה לר"י דלא נילף ממילה מדאצטריך ג"ש גבי שתי לחם הל"ל בקיצור דמה למילה שכן נכרתו עלי' שלש עשרה בריתות כדמסיק משום דאי לאו ג"ש לשתי לחם והוי גמר לה ממילה ע"כ דלא פריך פירכא די"ג בריתות והוי גמרינן נמי ציצית ומזוזה ממילה. ומעתה הכי קאמר ר"י לא לכל אמר ר' אליעזר מכשירי מצוה דוחה שבת דלא נילף ממילה דמה למילה שכן נכרתו עלי' שלש עשרה בריתות כדמסיק. וא"ת שתי לחם מנ"ל דשתי לחם דוחה שבת דתני' נאמר הבאה הבאה וכו' וא"כ אף אם נאמר דקצירה נמי נילף מעומר לק"מ לר"י דלא נקיט הך ג"ש דר"א הבאה הבאה רק כדי שלא תימא דיליף שתי לחם ממילה וע"כ י"ג בריתות לא הוי פירכא. וא"כ לפ"ז הק' תוס' שפיר היא גופי נילף מעומר דאם מצא קציר קוצר ודו"ק. ואני אומר דלק"מ דלפי האמת דבריהם אלו דוחק גדול דמשמעות דברי ר' יוחנן שאמר לא לכל אמר ר' אליעזר משמע דילפותא היא מדאיצטריך שתי לחם כאמרו שהרי שתי לחם חובת היום היא וכו' אלא משתי לחם הלכך אני אומר דמש"ה לא אמר ר' יוחנן בפשיטות דלא נילף ממילה דנוכרתו עליו ג' בריתות דאכתי איכא למילף ציצית ומזוזה במה הצד ממילה ומעומר ולמה אני אומר דוקא ממילה ועומר ולא משאר דברים כגון מלולב שופר וסוכה משום דהא דר"י לא ידע מזה שר' אליעזר לומד לולב שופר וסוכה מקרא דאל"כ למה לי' להוכיח משתי לחם הוי לי' להוכיח לא לכל אר"א מדאצטריך לולב ושופר וסוכה ריבויים וע"ז הביא ר"י ראי' לדבריו דע"כ איכא שום פירכא כל דהו דלא מצינו למילף ממה צד כמו שכתבו התוס' לקמן ד"ה אי מעומר וכו' ותירץ ראשון שהרי שתי הלחם חובת היום ולא למדן ר"א דמכשירין דוחה אלא בג"ש למה לי ג"ש נילף במה הצד מעומר ומילה ואהא קמקשי הש"ס איכא למיפרך מה לעומר שכן אם מצא קצור קוצר וע"כ צ"ל דהיא גופי נילף מעומר וא"כ ליכא להוכיח מג"ש דשתי לחם דלא נילף במה הצד דהא בלא מכשירין צריכין ג"ש לקצירה לשמן ומנ"ל לר"י דלא לכל אמר ר"א וא"כ אין מקום לתמיהת של תוס' ודוק. מהדורא תנינא אלא שיש לנו לישב דבריהם שקושיית תוס' אזלי לתי' שני בתוס' ד"ה אי מעומר דמילתא דאתי' במה הצד טרח וכתב לה קרא וא"כ לפי תירץ זה ליכא למימר דהא דלא קאמר ר"י בפשיטות דלא נילף ממילה דנכרתו עלי' י"ג בריתות דאכתי איכא למילף ציצית ומזוזה במה הצד ממילה ועומר דא"כ לא