מנחת נתנאל יג

וכיון דנשמט מקרא מחללי' חילוק מלאכות חשיבות ע"כ צ"ל דמנינא אתי לחייבי ל"ט חטאות וא"כ לפ"ז לקמן בפ' הזורק פריך שפיר דהא שמואל הוא דאמר דמחייב רבי שתים וע"ז פריך והתניא רבי אומר וכו' וליכא למימר דאתי מנינא דכלהו סברי מלאכות הא שמואל ס"ל דע"ז לא צריך המנין וכ"ת רבי לא ס"ל כשמואל וצריך המנין דכלהו חשיבי מלאכות וחילק מלאכות נפקא מלא תבערו זה איני דהא רבי ס"ל מלאכה שאיני צריכה לגופה פטור עלי' כדתנן לקמן (ק"ד) מחט של יד ליטול בו את הקוץ אפי' עשה חבורה דמלאכה שאצל"ג היא ובמקום צער שרי וא"כ צריך לא תבערו להורות דמקלקל בהבערה חייב כדדריש ר"ש דף (ק"י) ומנ"ל חילוק מלאכות ע"כ ממחללי' כמו שכתבו תוס' שם וא"כ מנינא ע"כ להורות דאין חייב בתולדה במקום אב וכדאמרן לשמואל ודוק

בגמרא ותיפוק לי' חילוק מלאכות מהיכא דנפקא לי' לר' נתן כו' סוגיא דהכא משמע דצריך קרא לחלק על שוגג אם עשה כולם בהעלם אחת אבל על המזיד שלא לחייב סקילה כי אם בעשותה כולם זה לא ס"ד ולא צריך קרא עליו וכפי' רש"י בסנהדרין (פ"ז) וביבמות (דף ו' ע"ב) פי' רש"י לחלק שלא תאמר אינו חייב סקילה עד שיחלל שבת בכל מלאכות לכך יצאתה הבערה וכו' שחייב כרת וסקילה בפני עצמו ע"ש מהרש"ל שנתקשה בזה וגם שמעתי שהמזרחי הקדימו בזה ונראה שהוכרח שם ברש"י לפרש דלחלק קאי אפי' אמזיד מדפריך שם מאי לאו ר' נתן הוא דאמר לחלק יצאת ולמה ס"ד שאתי' דוקא כר"נ אלא משום דהוי קשה לי' לר"נ מנ"ל לומר דלא תבערו לחלק יצא אימא לא יצאת אלא ללאו אלא ש"מ דר"נ ס"ל כדרשת ר' ישמעאל והוי קשה לי' באמת למה איני דוחה מיתת ב"ד לשבת הא קי"ל דאתי עשה ודחי ל"ת אלא ע"כ צ"ל דלא תבערו לחלק יצאתה דלחייב סקילה על כל מלאכה ומלאכה ומ"ה לא דחי' דאין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת ועל זה פשוט וטעמי' דכתבי' קרא כו' וכ"ז אם ר' נתן צריך קרא לחלק על מזיד אבל אם נאמר דלמזיד אין קרא ופשיטא דחייב סקילה על מלאכה אחת ולא צריך קרא אלא לחילוק חטאות א"כ מנ"ל למפשט דר"נ ס"ל כר' ישמעאל ודו"ק

דף ק"א ע"א בתוס' ד"ה וזרק ונח ע"ג חייב למאי דס"ד השתא דאין חילוק כו' עכ"ל והנראה בזה כוונת התוס' דס"ל כשיטות רבותיו של רש"י ומשו"ה לפי המסקנא לק"מ אלא דלפי שיטות רבותיו קשה קושית רש"י מאי דוחקי' דר"י לשנוי' הכי נימא לי' הא מני ר' יוסא בר יהודא היא וצ"ל כמו שתירץ מהרש"ל דטרסקל גרע טפי מעמוד שאין לו מחיצות ראוית כל עיקר מש"ה פליגי רבנן עליו דריב"י משא"כ גבי עמוד יש לו מחיצות ראוית ואפי' במקום שהגדיים בוקעים עובי' ג' טפחים ומשו"ה חלקו תוס' בדיבור שאחר זה על רש"י וכתבו דהאי בקצר שלו היינו שיש בעובי הקצר ג' טפחים כו', אלא דעדיין לא פלטינין מחדא במ"ש התוס' וז"ל וס"ד נמי דלא פליגי רבנן עליו דר"י בר יהודא וקשה אף לפי המסקנא דאמר ר' יוסף דתני עלה וחכמים פוטרין מ"מ גבי עמוד לא פליגי רבנן עלה דריב"י ואמרי גיד אחית מחיצתא ואמאי הא תנן בפי' כיצד משתתפין גזוטרא וכו'. בשלמא לשיטת מהרש"א דס"ל סברת מהרש"ל לדוחק ומשו"ה אליבי' פליגי רבנן עליו דריב"י גבי עמוד כמו בטרסקל משו"ה כתב שפיר דאם ס"ל לתוס' כשיטות רבותיו א"כ שני קושית תוס' ל"ק לפי המסקנא אמנם לפי דרכי ע"פ שיטות מהרש"ל עדיין קשה כמ"ש תוס' בקושי' שני' וס"ד נמי דלא פליגי וכו'. ולבי אומר לי ליישב דברי התוס' על אופנו כי מ"ש מהרש"ל לתרץ קושיא שני' של רש"י ועוד מאי דוחקי' דר' יוסף לשנויי' הכי נימא לי' הא מני ר' יוסי בר יהודא. אבל לקושי' שלישי של רש"י על אביי גופי מאי מותיב לי' ואת לא תסברא הא ודאי ר' יוסי בר יהודא היא דהא חזינין וחכמים פוטרין גבי טרסקל עכ"ל לא צריך לדברי מהרש"ל דודאי בשיטת רבותיו של רש"י נוכל לומר דהא אביי שהקשה מהך דעמוד ידע ג"כ לחלק בין מחיצה שהגדיים בוקעין בו ובין מחיצה שאין הגדיים בוקעין בו כמו שפי' רש"י כמו שאמרן בכולי' תלמודא דאם אין הגדיים בוקעין בו אמרינן גיד אחית ואם הגדיים בוקעין בו לא אמרינן גיד אחית וגבי עמוד אין דרך להתחכך בו ולעבור תחת השיפוע שאינו אלא מעט כמו בספינה וכמו שפרש"י. ומשו"ה פריך אביי מהך דעמוד אלמא אמרינן גיד אחית מחיצות משום דהוי מחיצה שאין הגדיים בוקעין ומ"ה לא פליגי רבנן עלי' דר"י ב"י הי' גבי עמוד וא"כ ה"נ גבי ספינה נימא גיד אחית מחיצה וע"ז משני ר' יוסף ומחלק בין מחיצה שהגדיים בוקעים בו כשיטות רבותיו של רש"י וצריכין לחלק בין טרסקל לעמוד כמ"ש מהרש"ל וצריך לחלק בין מחיצה תלוי' דאמרינן בעירובין דאמרינן דבקיעת גדיים לעכובי גיד אחית כמו שכתב מהרש"ל לתרץ קושית רש"י ומשו"ה כתבי תוס' וס"ד נמי דלא פליגי רבנן עלי' דר' יוסי בר יהודא ר"ל דלפי מאי דס"ד דאביי דלא פליגי רבנן עלי' דר' יוסי בר יהודא גבי עמוד כמ"ש קשה מהך דגזוטרא אמנם לפי מה דס"ל לר' יוסף ומחלק בין טרסקל לעמוד וכשיטות מהרש"ל בשיטות רבותיו לק"מ מהך דגזוטרא ודוק ובדברי תוס' זה נתחבטו כל בעלי תריסין וילאו למצוא פתח הנכונה

דף ק"כ מיתבי' טלית שאחז בהן האור מצד אחד פושטה ומתכסה. פי' פושטה ומתכסה בה שלא במקום האש. כפי' הט"ז בסי' של"ד והכי פריך כיון דשלא במקום האש ה"ל למתני' רבותא טפי גבי טלית שמותר ליתן מיד שלא במקום האש וע"ש

ע"ב בתוס' ד"ה מנער כו'. או כשיש אפר וגחלת אלא שכבה השלהבת. כלומר מעתה נוכל להשוות תלמודא דידן והירושלמי דתרווייהו בגוונא דא איירי שיש בו שמן אלא שכבה השלהבת ואם כבתה כבתה על הגחלת ולפי' הירושלמי נמי גרסי' לפי תי' זה כבתה וכן משמע בהרא"ש וק"ל

בתוס' ד"ה פותח ונועל כדרכה כו' אבל אין לפרש משום כיבוי דרוח דאחורי הדלת כו' ול"נ דאין כוונת רש"י על הרוח בידי שמים אלא קאי על אותו רוח שעושה האדם בפתיחת או נעילת הדלת ועפ"ז מתורץ כל הקושית וכ"מ בהרא"ש ע"ש וק"ל

בגמרא אי הכי ק' דרבנן אדרבנן קשה לי טובא דבשלמא גבי גרם מחיקה איכא למימר דרבנן גזרו אטו מחיקה עצמה. אבל גבי גרם כיבוי ליכא למגזר אטו כיבוי דהא כיבוי בעצמו מלאכה שאצ"ל היא ואינו חייב מה"ת לכך לא גזרינן גרם כיבוי אטו כיבוי וצ"ע

דף קכ"ו ע"א בפירוש רש"י בד"ה אמר לי' ר' ירמי' אמאי פשוט לי' מר לקולא ע"כ דאי מדר' יוחנן פריך לי' ר' ירמי' א"כ מאי משני