מנחת נתנאל יב

לחצי שבת וע"כ איירי רב בשכח וטלטול גמור ומאי קמ"ל אלא ע"כ אפילו ע"י ככר ותינוק אסור לטלטלו כ"ז לפי' רש"י אבל על הרב המחבר בסי' ש"ו סעיף ד' קשה דה"ל למנקט רבות' טפי אפילו שהי' עליו מעות בשבת דהא השתא קיי"ל אין מקצה לחצי שבת וצ"ל דזה הוי רבותא יותר אפילו יחדו והניח עליו כמה פעמים בחול משהניח עליו בשבת דרך אקראי ע"י תינוק וגוי לדעת ישראל וק"ל. בגמרא הנ"ל מסתברא דרב כר"י ס"ל ויש לדקדק מאי אולמא הך דרב מהך דהכא שאמר והוא שלא הי' עליו בין השמשות הא אם יש עליו אסור לטלטלו ש"מ דכר"י ס"ל ויש ליישב דהא דמוקי הא דמוכני כר"ש הא מודה ר"ש בכוס וקערה ועשישת ותי' הרשב"א דה"נ דעתו עליו ומצפה מתי יפול או ינטלו המעות מעליו וזה דוחק וא"כ מצינו לאוקמי דרב כר"ש ס"ל ואם יש עליו בין השמשות אפילו ר"ש מודה דהוי ככוס וקערה ומתני' דמוכני בשלא הי' עליו כל בין השמשות כדמשני בדף מ"ו שלא לשכוח דבריו של ר' יוחנן ומ"ה הכי נמי מסתברא בלאו האי מימרא מוכח דרב כר"י ס"ל לכך עדיף לן לאוקמי רב כר"י ומוכני אפילו הי' עליו בהש"מ וכר"ש דדמי לכוס קטן דמצפה ודו"ק

דף מ"ז ע"ב בגמ' לימא תנן סתמא כר"י דאמר גורם לכיבוי אסור ובמרדכי פ' כל כתבי בשם ר' יואל אינו מתיר גרם כיבוי אפי' ביו"ט אלא במקום פסידא וכן פסק בש"ע סימן של"ד וקשה לדידי' מסוגי' דהכא דא"כ כרבנן נמי אתי דהא הכא ליכא פסידא ותרצתי בזה דאיכא למימר דהא דאוסר ר' יואל במקום דליכא פסידא מטעם דאסיק היכא דמקום כיבוי אסור אע"פ דאינו אלא גרם כיבוי לפר"ת וגזרינן הא אטו הא אבל המקשה דאכתי לא ס"ד הך סברא אפילו בלא פסידא ס"ל דרבנן שרי גרם כיבוי ודו"ק. בתוס' ד"ה מפני שמקרב את כיבוי' וכו' ור"ת גרס כפי' ר"ח מפני שמקרב כיבוי כן היא הגרסא ממשמעות חדושי מהרש"א ונכון

דף נ"א ונ"ב בגמ' פ' במה בהמה כ' לא למעוטי נאקה באפסר וקשה הא לא צריכא לתנא למעוטי כי קאמר נאקה באפסר לא תבעי' לך כיון דלא מינטרא בי' משאוי הוא ובחדושי הרשב"א ישבו בדוחק ולי נראה דבתחילה לא ידע מהך ברייתא וודאי נאקה באפסר לא מבעי' להו כיון דלא מינטרא בי' הוי משאוי אבל השתא דתני בברייתא דר' יוסי דסוס וחמור יוצאין באפסר ומתניתין דתני חמור לובא יוצא בפרומבי' וסוס בשיר הוי אמינא דשמירה מעליא שלהן בפרומבי' ושיר מ"מ יוצאין באפסר כמו כן דשמירה פחותה היא וס"ד אמינא דנאקה באפסר נמי יוצאת דשמירה פחותה היא מ"מ מש"ה תני ארבע בהמות למעוטי נאקה באפסר ועכצ"ל דסוס וחמור אורחי' בפרומבי' בשיר ואפסר ולא הוי משאו כמו שכתבו תוס' ודוק

תוס' ד"ה קשרה בעלה במוסרה הוי מצי לשנויי הא מני חנני' היא ע"כ לפי מה שכתב הרמב"ן בספר המלחמות אין מקים לקי' זו שכתב לפי המסקנא דס"ל לשמואל להדיא לנוי אסור לשמר מותר ע"כ והחליפו לפני רבי של זו בזו מה שאלתם הי' על נאקה באפסר דא"ל דלא הו' משאוי דעכ"פ שמירה פחותה היא ועל זה השיב ר' ישמעאל בר"י כך אמר אבא ד' בהמות יוצאת באפסר לאו למעוטי נאקה באפסר והביאו לזה כדי שלא תקשי שמואל אדשמואל ע"ש באריכות. ומעתה איכא לאוקמי פלוגתא דחנני' ורבנן בחי' גדולה ופליגי אי שמירה פחותה משאוי היא או לא והא דקאמ' לעיל אילמא בחי' גדול' מי סגי לה סוגר הייני בה"ד דשאלה דמחליפין ותשובות ר' ישמעאל הי' הכל בגמל בחטם אבל נאקה באפסר פשיטא לא תבעי' להו כאן דלא מינטרה בי' משאוי היא פריך שפיר מי סגי לי' סוגר דהא לא מבעי' להו לבני הישיבה דס"ל לסברא פשוטה דשמירה פחותה הוי משאוי וא"כ א"א לומר דלחלקו תנאי בהא אבל למסקנא דצריכין לומר דשאלתן הי' לענין נאקה באפסר ודאי מצינן לאוקמי פלוגתא חנני' ורבנן בחי' גדולה וא"כ פריך שפיר ממתני' דפרה קשרה בעלה במוסרה דליכא לשנויי דמתני' חנני' היא ורב ס"ל כת"ק אימא דת"ק נמי מודה דנטירתא יתירתא לא הוי משאוי אלא דת"ק פליג אחנני' בחי' גדולה לענין שמירה פחותה. ובזה ניחא דלא פריך תיכף אמימרא ר' ירמי' בר אבא דה"א הא מני מתניתין דפרה וחנני' היא אבל השתא דמאן דאמר לשמור מותר היא ניהו שמואל א"כ קשיא דשמואל אדשמואל וע"כ ל"ל דמחליפין לפני רבי ותשובת ר' ישמעאל בר יוסי הי' לענין נאקה באפסר וכדאמרן א"כ א"ל דפלוגתא חנני' ות"ק איירי בחי' גדול' ונטורית' יתיר' ת"ק נמי מודה בי' דשרי פריך שפיר ודוק. שם בתוס' ד"ה קשרו בעלו במוסרה הוי מצי לשינוי' הא מני חנני' וחי' אימא דהכי קא פריך לרב ע"כ מתני' דפרה קשרה בעלה אתי' כחנני' א"כ מסתמא הא דקתני ולא ברצועה שבקרני' היינו לנוי אבל לשמור מותר כחנני' דלא תקשי סתמי אהדרי

דף נ"ג בתוס' ד"ה והיא שקשורה לו מע"ש רש"י פי' וכו' אבל באינה קשורה הוי משאוי ועוד וכו' מחזי כמתכוין להוצאת המרדעת עכ"ל עיין מהרש"א ומהר"ם שדחקו בפי' תוס' ול"נ באינו קשירה הוי משאוי משום רצועות התלוים במרדעת כיון דלא קשרו בהם מבע"י אינו צריכה להם והוי משאוי וק"ל

בתוס' ד"ה מה ליתן מרדעת וכו' עד לגבי בהמה לא גזרו כדתניא בסמוך גבי זוג מטיילת עמו בחצר עכ"ל וקשה אימא מש"ה לא גזרו דבר"ה גופי לא הוי אלא מדרבנן כמאן דאזיל לחינגא כמו שכתבו התוס' לקמן (דף נ"ד ע"ב) דהזוג בטיל אצל ספסר לארוג דלא הוי כמשאוי ולא אתי לאתוי ד' אמות ברה"ר משא"כ מרדעת כשאינה קשורה יש לגזור בחצר אטו רה"ר דילמא אתי לאתוי ד' אמות ברה"ר ויש ליישב דסתמא קתני בזוג מטיילת עמו בחצר אפילו לא ארוג דמכ"מ לא גזרינן אטו רה"ר וצריכא טעמא דחיננא דאסו' לצאת לרה"ר אפילו כשהזוג אריג וק"ל

דף ע' בתוס' ד"ה יכול תימא א"כ וכו' מיהו קשה לר"י וכו' לא הוי פריך מידי עכ"ל ולי נראה לישב דשמואל דיליף חילוק מלאכות ממחלי' אימא כי רבתה תורה מיתות הרבה על מלאכות הרבה על מלאכה חשובה מנ"ל מלאכה גרועה וצריך לומר דסמיך נמי אמנינא דקרא דברים הדברים אלא אי לא כתיבא מחללי' הוי אמינא דקרא אתי לאשמועינן דלא חייב עד שיעבור כל ל"ט כל כמה דלא נפקא לן חילוק מלאכות בשום מקום ואכתי תקשי אימא צריך המנינא דכלהו הוי מלאכות להתחייב עליהן כל אחד בפני עצמו אפילו מלאכה גרועה אבל בהעלם אם עשה ב' מלאכות גרועות אינו חייב אלא אחת וקרא דמחללי' אתי למלאכות חשובות וצ"ל דשמואל לא ניחא לי' לאוקמי הקרא להכי דבזה סמכינן אסמיכת למלאכת המשכן שהי' שם כל הל"ט מלאכות אלא צריך המנינא או לחייב בו על כל ל"ט מלאכות ביחד חטאת אחד או לחייבו ל"ט חטאות