מנחת נתנאל יא

אחרת דלא תני בסיפא שאסור לקלוט ולצרף וכן משמע לשון הברייתא דתני' מביא כלי אחר משמע אפילו לקלוט ולצרף דע"כ איירי בנסדקה ועושה טיף טיף והוי הפסד מיעוט וא"ת לענין איסור ביטול כלי מהיכנו לא שרינן אפילו בהפסד מרובה דאל"כ אמאי מוקי לה בפ' מי שהחשיך הך דרב הונא בשליפי זוטרי דהא התם בכלי זכוכית איירי והוי הפ"מ וי"ל היינו באיסור ביטול כלי מהיכנו כל היום דחמיר והא ראי' שכל האמוראים אית להו בכה"ג דאסיר לבטל כלי מהיכנו אבל ר"י לפי מה שאמרנו ועניני ס"ל אפי' איסור ביטל כלי מהיכנו לפי שעה ובזה איסור קל ודאי שפיר יש לחלוק בין הפסד מרובה למיעוט כמו שחילק ר"י בסמוך לענין איסור אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל והקשי' שני' שהקשו דמשמע בהדיא דלא בשל טבל איירי דקתני סיפא נזדמן לו וכו' והשתא א"ל שפיר דלא גזרו באם נזדמנו לו אורחים דטבל מוכן הוא אם עבר ותקני מתוקן וחזי להם ואין לומר שקושתם אזלי אליבא דאביי דלא אסיק אכתי דטבל מוכן היא אמנם ע"פ מה שפירשתי לעיל דגם אביי פי' טעמא דמתניתין משום שמבטל כלי מהיכנו לכל היום שפיר ידע דטבל מוכן היא וכ"ז היא יישב נכון ליישב שיטות רש"י ודוק

אבל הריב"א דלא גרם בברייתא דכל כתבי טבל מדפריך לר"י מברייתא אחרת ולא פריך מהך ברייתא גופי' דפריך לרבה ולא ניחא לי' למימר דהוי מחלק בין הפסד מרובה למיעוט דס"ל לסברא פשוטה דהך דכופין את הסל הוי הפסד מרובה שאם לא יעלו לקניהם מתפזרין אילך ואילך לקניהם וא"כ עדיין קשה לסברא זו מה פריך אביי לר"י מהך דכופין את הסל התם שאני דמקרי הפסד מרובה ושרינין איסור ביטול כלי מהיכנו לפי שעה אבל רש"י לא חשיב הך דכופין הסל להפסד מרובה וכאידך שיני' דהרשב"א לקמן בפ' מי שהחשך וכ"ת דע"כ מוכח דחשיב הינו כמו שפרשתי בתחילה עפ"י תירץ מהרש"א הא דלא פריך אביי אגופי דמתני' לק"מ דהא אמרנו ועניני תירץ אחר בשיטת רש"י הא דלא פריך אביי גופי ממתני' ובהא פליגי רש"י והריב"א ודוק היטב כי קצרתי

בתוס' ד"ה ושני לי' בצריך למקומו וכו' עד וא"ת מאי צריך בכל הני משניות לאשמיעינן דבצריך למקומו שרי עכ"ל וקשה הלא כבר תירצו התוס' לעיל דר"י נמי אית לי' דאסור לבטל כלי מהיכנו ואיצטריך כולה לאשמועינן דלאו מבטלו כלי מהיכנו הם כמו שצ"ל לר"י ומה שתירץ מהרש"א דקושיא זו קאי לתרוצא קמא ואין זה מספיק לכל מבין שאין זה מסדר לשון התוס' שלדבריו מה להסמיך הך וא"ת ותירוצו אחר תירץ קמא ואח"כ לקבוע ולתרץ אי נמי דר"י אית לי' נמי דאסור לבטל כלי מהיכנו ויש להבין שקאי ואזיל הך אי נמי לתרץ קושיית קמאי ובתראי. איברא לפי מה שפרשתי לעיל עולה דבריהם יפה שהקשה כל הני משניות ל"ל אף לתירץ בתרא דר"י נמי אית לי' דאסור לבטל כלי מהיכנו דהא ר"י ע"כ לא ס"ל כל הני שני' דר"י מדקאמר איתיבי' כל הני תיובתא ושני לי' בצריך למקומו הה"ל נמי וכדשני לי' ר' יוסף אלא שמה שכתבו דר"י נמי אית לי' דאסו' לבטל כלי מהיכנו היינו ביטול כלי מהיכנו כל היום אבל ביטול כלי מהיכנו לפי שעה לית לי' לר' יצחק ומעתה לר"י לא קשה כל הנהו משניות דאיכא לאוקמי שאיירי בביטל כלי מהיכנו לפי שעה שדעתו לנער משם לאחר שעה כדתרצנו להו לעיל לאביי ולפ"ז הקשו תוס' שפיר מה צריך להשמועינן בכל הני משניות דצריך למקומו שרי וכ"ת דאיצטרך כלהו לאשמועינן דלאו מבטל כלי מהיכנו הם כמו שצריך לומר לר"י הא ליתא דלר' יצחק צריך לאוקמי כל הני משניות בביטל כלי מהיכנו לפי שעה א"כ אבל קשה שמשנה שאינה צריכה דכל הני משניות למה לי' לאשמועינן דביטל כלי מהיכנו לפי שעה מותר וקשיא זו לק"מ לשיטת רש"י דאליבא דרש"י ע"כ צריך לתרץ הא דלא פריך אביי אגופא דמתני' דהוי מוקמי כל הני משניות בביטל כלי מהיכנו לפי שעה א"כ קשה אליבא דאביי נמי כל הני משניות למה לי וע"כ צ"ל איזה סברא דצריך מ"מ כל הני משניות דה"א דזה יותר ביטל לפי שעה מאידך וא"כ לא קשה מידי כמו כן לר' יצחק אמנם קושיתם אזיל במה שכתבו התוס' ואם נאמר דלר"י לא אתי מתני' כר"ש א"כ מעתה לפ"ז ה"ל לתוס' לקיים פרש"י דהצלה שאינה מצויי' לא התירו כ"א בדבר שאינו הניטל וכדאמרן ומה שכתבתי להליץ בעדם דס"ל דכופין הסל הוי הפ"מ מי הכריחו לסברא זו אלא ע"כ צ"ל דהוי קשה להו אמאי לא פריך אביי אגופי דמתני' וע"כ צ"ל כמו שתירץ המהרש"א דליכא לקיים תירץ זה כ"א שנאמר דכופין הסל הוי הפ"מ כמו שכתבתי אמנם עדיין קשה דה"ל לתרץ הא דלא פריך אגופי דמתניתין דהוי מוקמינן המתניתין כר"י והוי ביטל כלי מהיכנו כל היום וכל הני משניות בביטל כלי לפי שעה וכמו שכתבתי לפי' רש"י אלא ע"כ לא ניחא להו בהכי דא"כ כל הני משניות למה לי לאשמועינן דביטל כלי מהיכנו לפי שעה מותר על זה סמכו קושייתם א"כ לר' יצחק קשה מה צריך כל הני משניות לאשמועינן דבצריך למקומו שרי ומה צריך לאשמועינן דביטל כלי מהיכנו לפי שעה מותר ודו"ק

בגמ' איתבי אביי והצלה וכו' והא תני' נשברה לו חבית וכו' איתבי' נותנין כלי וכו' וצריך ביאור אמאי לא פריך תיכף ממתניתין דהכא קודם שהקשה מברייתא אחרת

דף מ"ד ע"ב ברש"י ד"ה מותר לטלטלה ואע"ג דהניח עליו מעות בחול והקשה המרש"א דרבותא טפי ה"ל לפרש אפי' הניח עליו מעות בשבת אך שלא הי' עליו בין השמשות ע"ש ונראה לישב דבריו דלא ניחא לרש"י לפרש הכי דא"כ מוכח מדברי רב דאין מוקצה לחצי שבת וה"ל למפשט מהכא בפ' אין צדין לכך פירש"י דמדרב לא מוכח מידי דאיכא למימר דאתי לאשמועינן אפילו הניח עליו מבעו"י. אבל הניח עליו בשבת יש לומר דס"ל דאסור דיש מוקצה לחצי שבת ומה שכתבו תוס' דיש לאוקמי כגון שהניחם לדעת ישראל להסירם אחר שעה והוי כגמרו בידי אדם לא ס"ל לרש"י הך סברא דכל שאין ביד אדם עצמו לא מקרי גמרו בידי אדם וא"ת אמאי תני יש עליו מעות אסור לטלטלו אפילו אין עליו מעות אסור לטלטלו אם הי עליו בשבת אם יש מוקצה לחצי שבת וי"ל דרש"י מפרש לדרב בשכח. ולנער באמת מותר והא דאמר אסור לטלטלו היינו טלטול גמור וקמ"ל דאפילו ע"י ככר או תינוק אסור לטלטל כדאמר ר' אשי לקמן (דף קמ"ב) דלא התירו ככר או תינק אלא למת בלבד. אלא שהתוס' מפרשים מימרא דרב במניח דאי בשכח ובטלטול גמור מאי קמ"ל וכי תימא דלא מהני ככר או תינוק איך נשמע זה איכא לפרש מימרא דרב במניח הנכרי התינוק לדעת כדי להסירם אחר שעה והוי כגמרו בידי אדם אבל רש"י לא חשיב ע"י גוי ותינוק כגמרו בידי אדם א"כ אי אפשר לפרש מימרא דרב במניח כי היכי דלא נפשוט בעי' ל מוקצה