מנחת נתנאל קיג

אלא ודאי שנתן לה ע"י אחר וקרינן שניתנו בחירק ס"ל כנ"ל ודו"ק

בגמרא אמר לי' תניתהו מק"ו שנוטלין עליהן שכר למימרא כי הקדש מדלא תני להאביד בשאר גוונא לים המלח ודומה לזה ומכאן יש סתירה לדברי הרא"ש שהקדמנו (בדף ל"ה) בהאי אמאי תיפול הנאה להקדש דלא אצטריך למתני כיון דאין מחזיר יכול ליטול שכר הרי היא של בעל אבידה ואם ירצה יתן כל ממנו להקדש ע"כ ובשמעתין אמרינן דצריכין לאשמועינן דקנמות כהקדש וצריכה רבה היא וצ"ע

דף ל"א ע"ב במתני' שאין הערלה קרוי' אלא לשם גוי שנאמר כי כל הגוים ערלים ק"ק לפי מה שכתב הרמב"ם בפי' מהלכות מלכים אמרו חכמים שבני קטורה שהם זרעו של אברהם שבאו אמר ישמעאל ויצחק שהם חייבים במילה וכו' והואיל ונתערבו היום בני ישמעאל בבני קטורה יתחייבו הכל במילה בשמיני ואין נהרגין עלי' ע"כ והלא מקרא מלא כי כל הגוים ערלים ולדידי' הני אומות חייבין במילה. וי"ל כיון דניתנה פריעה בימי יהושע ובאותו שעה נתחדשה הלכה כדתנן מל ולא פרע כאלו לא מל וב' אומות אלו לא ניתנה להם פריעה א"כ אע"ג דמהולי נקראים ערלים כאלו לא מהולי וק"ל

דף מ"א ע"ב ואוכל עמו על השלחן וברא"ש ולא חיישינן שמא יאכל עמו דכיון שהידורו מסתמא שונאים זה את זה טפי משני אכסנאים עיין בש"ך יו"ד סי' פ"ח ס"ד שכתב שם דוקא בב"ח כיון דלא בדילי אסור להעלות על השלחן מפני שכל אחד היתר בפני עצמו אבל מותר להעלות בשר נבילה וכתב שם דנדרים כיון שאינו אסור אלא מצד נדרו חשיב כבב"ח והקשה שם מתשובות הרשב"א סימן קע"ז דהגוי הבא עם חמצו לבית ישראל אסור להעלות עמו על השלחן ותירץ כיון דחמץ במשהו רחוק היא שלא יתערב פירור אחד משל עכו"ם ושל ישראל וכו' ולי דבריו תמוהים דא"כ גבי נדרים דחשיב לן כדבר שיל"מ דאפי' באלף לא בטול וא"כ מ"ש גבי נדרים מותר להעלות על השלחן ודוק וצ"ע

דף מ"ז ע"א בר"ן ד"ה תנן התם עד ולאו לאחלופי לכתחילה מבעי' לי' עכ"ל. לכאורה נראה לומר היינו בשאר איסורי הנאה אבל בנדר מבעי' לי' לכתחילה כן כתבו תוס' וכן מוכח בשמעתין דאמר רבא דילמא לכתחילה היא דלא אבל דיעבד שפיר דמי' ואינו שכתב הר"ן בפי' כלומר לכתחילה היא דאסור להנות מן החליפין וצ"ל האי דאמר אבל דיעבד שפיר דמי ר"ל אם עבר ונהנה מן החליפין אינו אסור מדרבנן וק"ל

דף נ"ב ע"ב בר"ן ד"ה קונם יין שאני טועם וכו' דכיון שאמר שאני טועם וכו' ממשמעות לשונו מובן שאסור בנ"ט יין מדאמר שאינו טועם ותמי' לי דא"כ בשמעתין דמדמינן נתינת טעם לדבר היוצא וזה לא לו כמו שפשוט במתני' דאלו דוקא ולא אבעי' לרמי בר חמא רק שאינו טועם דוקא או לא הל"ל דאני טועם דוקא אמתני' קונם יין שאני טועם אסור בנ"ט וברור דבמתני' גרסינן יין זה שאני טועם וכן היא גרסת לפנינו וזה ואלו שווים וצ"ע ואכתי קשה א"כ אמאי לא בעי רמי בר חמי נמי ארישא דמתני קונם יין זה שאני טועם זה דוקא או שאינו טועם דוקא וי"ל ודו"ק

דף נ"ג ע"ב במשנה גריסין שאני טועם אסור וכו' לשון הרמב"ם דע כי בלשונו כשיתחבר שם האחד עם הרבים ה"ז מורה על הכלל ועל הפלגה בריבוי כגון הבלי הבלים שיר השירים ע"כ

דף נ"ח ע"א בגמרא אף אני לא אמרתי אלא בביעור פי' הר"ן לענין שצריך לאכול התערובת קודם הביעור דכיון שאפשר לאכלו עכשיו ה"ל כדבר שיל"מ ומכאן קשה למאי שהאריך הר"ן לעיל (דף נ"ב) בדברי ר' אלפס והעלה בדבר שיש לו עכשיו היתר כיון שהתירן קרוב אע"ג שהיא מין בשאינו מינו אינם בטלים וע"ש א"כ א"א לומר דהאי דתנן השביעית אוסרות בכ"ש במינו איירי לענין ביעור דא"כ אפילו שלא במינו נמי כיון שיש לה היתר עכשיו וצ"ע ויש לחלק הכא כיון שלאחר זמן בעת הביעור אסור אינו דומה ליש לו מתירין דכותח לעולם בהתירו קיים וק"ל

דף ע"א מנ"ל דארוס אחרון מפר נדרים שנראה לארוס ראשון אמר שמואל אמר קרא ואם היו תהי' לאיש ונדריה עלי' והרמב"ם כתב שאין ארוס אחרון מיפר בשותפות אב נדרים שנדרה בפני ארוס ראשון אא"כ לא שמע הראשון קודם שמת אבל אם שמע ומת אין האחרון יכול לבטל וכתב עליו הטור סי' רל"ד ולא נהירא קושיתו של הטור מדאמר שמואל דארוס מיפר בשותפות אפי' נדרים שנראה לאריס והטו"ז ס"ק כ"ד השיב דהרמב"ם לא פסק כשמואל בהאי דינא מדאיבעי' לי' בגמ' אי גירושין כהקמה או כשתיקה דמי והביא ראי' ממתני' דאריס אחרון מיפר עם האב ואי אמרינן דגירושין כהקמה דמי היאך מצי אחרון להפר מה דקיים ראשון ודחינן הכי במאי עסקינן שלא שמע הארוס ראשון ואי איתא להא דשמואל דמפרש למתני' כששמע ארום ראשון וודאי איפשוט האבעי' ממתני' אלא ודאי לא קיי"ל כשמואל ע"כ בקיצור ואינו מבין דבריו דא"כ הא דאיבעי' לן במכילתין הני כהני שליחי דרחמנא או דידן וקאי בספיקא וברמב"ם פ"ו מהל' נדרים פסק כר"ה דאמר בקידושין הני כהני שליחי דרחמנא נינהו וא"כ נמי נימא מדלא איפשוט האבעי' מר"ה ש"מ דליתא לדר"ה. ונ"ל לישב דהרמב"ם מפרש האי דאמר שמואל מנ"ל דארוס אחרון מיפר נדרי' שנראה לארוס ראשון היינו בלא שמע אלא דמודר נראה לארוס כיון שנדרה תחתיו וכן ראיתי אפס קצהו בס' לח"מ והוכחה לזה מדאמר שמואל בפשיטות מנ"ל דארוס אחרון מיפר נדרים אפי' שנראה האיכא למימר דמתני' איירי בדלא שמע כמו שהקשה הר"ן ודו"ק

דף ס"ד ע"ב מ"ט דר"א דאמר קרא כי מתו כל האנשי' והא מיתה דנולד הוא וקשה לי דהא בפירקין אמרינן ר"מ אומר יש דברים שהם כנולד ואינו כנולד ואין חכמים מודים לו כיצד אמר קונם שאני נושא את פלונית שאבי' רע אמרו לו מת או שעשה תשובה ואמר ר"י דה"ק כבר מת וכבר עשה תשובה וכיון דכבר מת לא דמי לנולד כלל וא"כ לפ"ז קשה מנ"ל לר"א דפותחין בנולד והאי דאמר הקב"ה למשה כי מתו כל האנשים הכי קאמר לי' כבר מתו כל האנשים באותו פעם שנשבע משה ולא דמי לנולד כלל וצ"ע: סליק סדר נשים בסייעתא דשמיא צריך רחמנא דסייען וסליק חלק ראשון בנל"ך ואע"י