מנחת נתנאל קיא

שם אפי' לר"ל דאמר לשון שבדו להם חכמים הרי הם ג"כ כנדר גמור מדאוריית' הכי נמי משמע בריש נזיר וכו' הו"ל למימר הניחא לר"י אלא לריש לקיש מאי איכא למימר וכו' עכ"ל ונראה בשמעתין ומקשה הניח' למ"ד לר"י אלא למ"ד לשון שבדו חכמים מא"ל משום דמשני ידות דאתיין מדרש' א"כ למ"ד לשין שבדו כנויי נמי אתי' מדרשא אע"ג דלא גרע הסכמתן מהסכמת האומות מ"מ מדרש חכמים הוא שלא יוציא שם שמים לבטלה. משא"כ בריש נזיר דמשני עיקר קרבן תני ברישא ודאי אפי' למ"ד לשון שבדו מ"מ נמי מדאוריית' לענין קרבן היא כיון שתקנו חכמים לשון זה הוא גומר בלבו לנדר ומביא קרבן על נזירתו ולא הוי חולין בעזרה. ובתוס' אומר בשם רב אילא דבירושלמי משמע דלמ"ד לשין שבדו חכמים אינו חייב בכינוי אלא מלקות ולא קרבן וזה נגד ש"ס שלנו דמשני התם בנזיר תנא קפתח בעיקר קרבן ואי ס"ל דלישנא שבדי אינו מחויב קרבן ה"ל לאקשויי הניח' לר"י אלא לר"ל הא איני חייב קרבן וק"ל וכ"כ הר"ן לקמן (דף ו') בד"ה מודה ר"ע

דף ג' בגמ' מי קתני ידות ולא חסורי קמחסרי כתבו התוס' וצ"ע כי מתחלה הי' קשה להגיה ברישא שאין אדם מחסר בריש דבריו ועתה מגי' וכן בר"ן דחק הרבה לישב זה ולא עלתה בידו כרצונו. ונראה לישב ע"פ מה שהקשו תוס' והא דמשני משים דנדר ושבועה גבי הדדי כתובים ואיידי דתני רישא תרתי אע"ג דבנזיר כתיב כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר מ"מ עיקר פרשת נדרים לאו התם כתיב' ע"כ. אמנם נראה אי פתח תנא כל ידות נדרים כנדרים משמע דעיקר התנא אשמועינן דידות נדרים כנדרים והוא נלמוד מלנדור נדר ונזיר איתקש בהך קרא א"כ קשה הי"ל בנזיר לשנות ג"כ כל ידות נדרים כנדרים וכו' ואיידי דתני תרתי הו"ל למתני כולה איברא למאן דאמר דיליף ידות נדרים מכל היוצא מפיו יעשו לק"מ. א"כ מתחלת הסוגי' הקשה לאינך מ"ד דיליף מהיקש' דידות נדרים ונזירות כגופן לכך פריך שפיר לפרש כנויין ברישא וליכא למימר תני ידות ברישא דא"כ תקשי לך בנזיר הו"ל ג"כ ליתני כולהו אבל אחר שפריך אלא למ"ד לשון שבדו להם חכמים מאי איכא למימר שפיר משני תני ידות בריש' כו' יש לומר דהך מ"ד דס"ל דמפיק ידות מכל היוצ' כאית תנא במערב' ודו"ק היטב

דף ד' ע"ב בר"ן ד"ה תני הכי וכבר אמרו וכו' עד וא"ת תינח למאן דגרס שאני בלא יו"ד אבל למאן דגרס שאני ביו"ד קשי' דאי לא הזכיר קונם הוי יד לשבועה ולא לנדר וכו' עכ"ל וצ"ע בש"ע סי' ר"י סעיף א' פסק בפשיטות וז"ל אבל אם אמר שאני אוכל לך לבד ולא מודרני ממך לא הוי יד ע"כ ולדברי הר"ן מ"מ שבועה מיקרי ואסור וצ"ע

דף ג' ע"א ידות איידי דאתי' מדרשא מפרש להון בריש' נראה דבמידי דאוריית' ליכא למיחש דלמא ישכחנו מה שאין כאן מלתא דאתיא מדרשא חיישינן דלמא מנשא וכן מצאתי בפ"ח א"ח הטעם ק"ו וגז"ש נזקקין לק"ו תחלה

דף ה' ע"ב בגמ' אמאי דחיק שמואל לאוקמי מתני' כר"י וכו' תימא אי הוי מוקמי מתנ' כרבנן הל"ל מתני' בתראי בבא מודרני ממך אסור שאני טועם לך שאני אוכל לך אסור כמו בברייתא וצ"ע

דף ו' ע"א ברש"י ד"ה אם הוא מחויב וכו' שאם אמר הרי זו עלי חטאת אע"ג דלא הי' מחויב הואיל ואמר טלי דבאין קיימים הקשה בתשובות מ"ע סי' כ"ו והלא מתני' דמגילה ושקלים וסוף פרק שני בחולין הוי תיובתא שאין חטאת באה בנדר ונדבה והניח וצ"ע. ואני אומר דלק"מ דודאי אם אמר הרי זו עלי חטאת כוונתו שהופרש אם יגיע לו איזה חיוב חטאת שיהי' בהמה מקודש מעתה לכפרתו וזה מהני כמ"ש לקמן מעכשיו שלמים ולאחר שלשים עולה משא"כ אם אמר הרי זו לחטאת ולהקריב עתה כמו שאר נדרים מכח דיבור זה אע"ג דלא מחיוב חטאת לזה אין חטאת באה בנדר ונדבה וזה פשוט

דף ח' בר"ן ומיהו הראב"ד כתב דאשתו אינו חייבת לנהוג בו נידוי ודייק לה מדבעי לה בפ' אלו מגלחין וכו' ואפשר לדחות ראי' זו וכו' ומשכחת לה לההיא בעי' במנודה לעיר אחרת שאינו מנודה לעירו עכ"ל וקשה לי הא פשיט ר' יוסף שם כל אותן שנים שהי' ישראל במדבר מנודין הי' לשמשי מטותיהן וא"כ דברי הראב"ד שרירין וקיימין מהא דר"י דהא במדבר כולם מנודין הי' וי"ל בדוחק

דף ט' ע"ב בר"ן ד"ה והא דקתני וכו' ולעיל אמרינן בפשיטות מאן תנא דמפליג בין נדר לנדב' עכ"ל לא ניח' לי' לפרש דהך מאן תנא דמדקתני כנדרי רשעים משמע הא כנדבותם אינו נדר כדתני בהדי' בתוספתא דמגופא דמתני' אין הוכחה די"ל מ"ש נדר או נדבה ברשעים אפי' נדבותם נדרי ובכשרים נדרים נדבה מתוך שהיא ברצון גמור וכשר הדבר לעשות וק"ל

ע"ב בר"ן ולעיל אמרינן בפשיטות מאן תנא דשאני לי' בין נדר לנדבה לעיל אמרינן הכי משום דקושטא דמילתא הכי היא עכ"ל. כוונתו דקאמר מאן תנא דשאני לי' בין נדר לנדבה לאו מקשין היא. אלא כל זה אמר התרצן מאן תנא דשאני לי' וכו' אפי' תימא ר"מ היא וא"ת הא קתני כנדבותם נדר משמע דנדר ונדבה חד תני וכו' וכ"מ בכמה מקומות בתלמוד בבבא בתרא וכמה אמר ר' יהודא ד' אמות דכולהו ר' יצחק וק"ל ובמכילת' (דף ע"א) בהר"ן ד"ה מנא הני מילי

דף יו"ד ע"א ברש"י ד"ה לפי ורוצין להביא קרבן להתכפר עליהן עכ"ל משמע דחטאת נזיר נמי מכפר. ובריש מכילתין (דף ד' ע"ב) קאמר חטאת נזיר למאי אתי' וצ"ל דס"ל לרש"י דהך תנא ע"כ ס"ל דחטאת נזיר נמי אתי' לכפרה דאי לא מכפר כלל לא אפשר להני חסידי' להתכפר על ידי חטאת נזיר והא דקאמר אביי שמעון הצדיק ור"א וכו' היינו שמעון הצדיק ומחלקתו וכן משמע כ"פ בש"ס בפ' כל שעה בשיטה דזו"ז גורם עיי"ש ולעיל ס"ל הסוגי' כרבנן דפליגי עליהם דחטאת נזיר אינו מכפר כלל ומכאן יש סתירה למ"ש במ"א סי' א' ס"ק י"א שהשיג על הגאון ר' נפתלי מדברי רש"י שחטאת נזיר הי' מכפרין דו"ק עיי"ש

שם ע"א אמר אביי שמעון הצדיק ור"ש ור"א בן הפקר כולן שיטה אחת הן עיין בספר לח"מ פ"ג מהלכות דעת ובפ"ח א"ח דהלכה זו

דף י"ב ע"א בר"ן ד"ה מי שנדר באותו יום וכו' אע"ג דאיכא טובא חד בשבת דהתירא עכ"ל ר"ל דאיכא טובא חד בשבא ראשון של ניסן דשרי דקס"ד דנדר מיום ראשון של ניסן ועבר בנתיים כמה שנים ועמד