מנחת נתנאל קי

שלא תנשאי ולא תבעלי דה"א גזירת הכתוב היא כמו שהקשו התוס' לקמן בשלמא לר"א יש להשיב על דבריו דמסתבר לאוקמי הקרא טפי כדדרשי רבנן אבל לרבנן ליכא לתרוצי הכי דבתנאי ע"מ גרידא סברא חוץ הוא דשרי כמו כל תנאי דעלמא. גם אידך קושיא הא דלא מוקי לה בע"מ ופריך לר"א מע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי דאיכא למימר גזה"כ הוא וע"כ צריך לאוקמי הקרא בע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי וליכא למימר דהקרא אתי להתיר בע"מ שלא תנשאי גרידא דע"ז ל"צ קרא דידעינן מסברא דס"ל לר"א דל"ה שיורא והוי ככל תנאי דעלמא אבל אי פליג ר"א בחוץ פריך שפיר דמפני שיש להשיב על דבריו מסתבר לאוקמי כדדרשי רבנן בע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי (אע"ג דר' ינאי אמר טעמא דבעינן לכל איש ואיש א"כ כל זה אינו מ"מ לא יכול ר"י הגלילי לפרוך לרבנן בע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי דאימא טעמייהו דרבנן דמוקמי הקרא במסתבר בע"מ וגם משו"ה לא מצי למיפרך לר"א בע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי אימא גזירת הכתוב הוא)

אלא מעתה נתחזקה הוכחה הראשונה מדלא תני בברייתא אלא ע"מ שלא תנשאי גרידא דקושיא ראשונה יש לדחות כמ"ש המהרש"א דתני ע"מ שלא תנשאי גרידא לרבותא דרבנן אמנם לפי דרכינו הנ"ל יש לנו אקומתא חדשה דאפילו בברייתא לא פליגי בסברא. ובין ר"א ובין רבנן דרשי הקרא לאיש אחר לכל איש ואיש. אלא דרבנן דרשי לה הקרא דקאי אפי' בתנאי דע"מ גרידא. ור"א מוקי לה הקרא אמסתבר אתנאי דחוץ. וא"כ כיון דהילפותא דידהו מהאי קרא והיתה לאיש אתר לכל איש ואיש איכא למימר דלא הקפידה תורה אלא אהוית שצריכה להיות מותרת לקדש לכל איש ואיש אבל אם הותנה בתנאי ע"מ שלא תבעלי גרידא. איכא למימר דמודי רבנן דלא הוי שיורא כיון דמותרת להתקדש לו ולענין הוי' לא הוי שיורא וא"כ אי אתי לאשמועינן רבותא אליבא דרבנן ה"ל לאשמועינן טפי בע"מ שלא תבעלי דפליגי רבנן דלא נטעה לומר כמו שאמרנו. אלא ע"כ צ"ל דזה אינו סברא כלל לומר לאוקמי שריותא דקרא אמסתבר אי דרשינן להיתרא א"כ קאי בכל גוונא אפי' אתנאי דחוץ ואי דרשי קרא לאיסורא א"כ קאי אפי' בתנאי דע"מ. וא"כ ליכא למימר בברייתא דפליגי ר"א ורבנן בקרא דממ"נ אי דריש ר"א הקרא להתירא א"כ אפי' בחוץ נמי ואי דריש קרא לאיסורא א"כ בתנאי ע"מ נמי ידרוש לאיסור וע"כ צ"ל דהתנא דברייתא לא ס"ל כלל הך דרשא והיתה לאיש אחר דדיבר הכתוב בהוה אלא בתנאי דע"מ פליגי בסברא דלרבנן הוי שיור א"כ ה"ה והיא הטעם ידעינן נמי דאסרי רבנן בתנאי ע"מ שלא תבעלי גרידא דהוי שיור לענין אשות. וא"כ מתורץ הקושיא שהקשתי שאין מקום לקושיית תוס' מהא דר"י הגלילי לקמן דבממ"נ הוכיחו תוס' דבע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי לא מודי רבנן או מכח הברייתא דבסמוך או מאינך ב' קושיית מהך דר"י הגלילי ודו"ק היטב. ובזה מיושב מה שמקשין העולם מה שתירץ מהרש"א ב' תירוצים בפי' ר"י דקתני בבריית' בפלוגת' דר"א ורבנן בע"מ שלא תנשאי גרידא ע"ש והוא דוחק גדול אם התוס' לא הזכירו הנך ב' תירוצים בפי' ר"י דלא חש לקושיא זו ואין צריך לכותבם מרוב פשיטות. א"כ על מה זה שהביא תוס' בתחילה להוכיח דבע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי לא מודי רבנן מדלא תני בבריית' בתנאי ע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי הא לק"מ כמ"ש המהרש"א ע"ז ב' תירוצים ואי לא ניחא לתוס' בהנך ב' תירוצים א"כ מה תאמר בפי' ר"י על קושיא זו אבל לפמ"ש ניחא דלא צריך תוס' להזכיר בשיטות ר"י אמאי לא תנא בברייתא לא תנשאי ולא תבעלי דתני על מנת שלא תנשאי גריד' לרבות' דרבנן וזה שהביא תוס' בתחלה ראי' מהך ברייתא דלא תני אלא ע"מ שלא תנשאי גריד' אינו אלא לאלומי אינך ב' ראיות כדפירשתי וזה ע"פ תי' ראשון של מהרש"א ואף גם לתי' שני של מהרש"א יש לישב מבלעדי זאת דודאי לפי' ר"י יש לתרץ דתני הכי בברייתא בתנאי ע"מ שלא תנשאי גריד' משום ר"א דמתיר אפי' בחיי אותו פלוני מה שאין בתנאי דלא תבעלי דחיישינן שמא יבוא עלי' באונס והוי אשת איש למפרע ובנים ממזרים אבל לפי מה שעלה על דעת תוס' לכאורה אין חששא זו כיון דע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי חשיב שיור כמו בחוץ מפלוני א"כ שרי' לי וכי נשאת בתחלה לאיש אחר דנתרוקן כל האישות ופקע אשה של ראשון לגמרי כמ"ש תוס' ביבמות (דף י') ד"ה לעולם ודו"ק

ובמה שהוצעתי לעיל מזה מיושב היטב מ"ש תוס' בס"ד ובסמוך דקאמר ומתני' דאוקמי בחוץ מ"ט דר"א וכו' לכאורה אין שייכות לפי' ראי' דאדרבה מתחלה הו"ל לתוס' להביא ראי' בתחלת דבריהם שהי' מפרשים לכאורה ולפמ"ש ניחא דלא תקשי להו דטפי עדיף לפרש כפי' ריצב"א דל"ל לדחוקי כמ"ש הרא"ש ומיאן מפי' ר"י ע"ז תירצו דבסמוך דקאמר מתני' דאוקמי בחוץ מ"ט דר"א וכו' ולא קפריך בע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי מ"ט דרבנן. ולפי' ר"י ניח' אבל לפי' ריצב"א קשה דהא מוכח דרבנן מודים אפי' בתנאי ע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי כמו שהוכיח ר"י וא"כ אמאי לא פריך מ"ט דרבנן דהא אכתי לא ידע מטעמא דקרא אלא שיש לישב פי' ריצב"א

בחו"מ סי' קנ"ה ש"ך ס"ק כ"ט שלטי גבורים פרק המוכר את הספינה (דף ר"ב ע"ב) דהאומר לחבירו תן או הולך ללוי דהוי כזכי ולא זכה בה שמעון השליח דחשיב כהפקר ומצי למימר אני זכיתי ללוי וכיון דלוי לא זכה ה"ז הפקר ואני קודם לזכות בו, ע"כ ובספר כנסת הגדולה סי' הנ"ל על הטור ס"ק כ"א הקשה וז"ל דבריו מוכיחין שבמתנה קמיירי וקשה דאפי' נימ' דס"ל כרמב"ם דתן כזכי דמי אפי' במתנה הרי אפסיקא הלכתא פרק השולח דהולך במתנה לאו כזכי דמי ע"כ ע"ש באריכות ואדמ"ו תירץ שכיון לדעת התשובה מבי"ט שהביא ש"ך ס"ק כ"ח וז"ל וכתב בתשובת מבי"ט חלק ב' סי' קצ"ה בס"ד דאפי' ר"ת דאמר תן במתנה לאו כזכי מודה דכל היכא שהשליח הוליכו למקום המקבל דהוי כזכי כיון שהי' יכול המקבל ליטלו ע"ש עכ"ל וא"כ ודאי השלטי הגבורים כיון לזה אף שבש"ך חולק בזה מ"ח כונת ש"ג בודאי כך הוא ונסתלק התימה של הכנה"ג ודו"ק: סליק מס' גיטין מסכת נדרים

דף ב' ע"ב בר"ן במתני' וכי תנן התם בכל הכנוין וכו' ומהני ולא כמשביע בשמי' ובארץ עכ"ל וכן הא דמשני בריש שבועות הדינים אפי' תימא רבנן דאמרי בכינוי ר"ל שבועת סתם ולמיעטא בשמים ובארץ ודוחק וק"ל.