מנחת נתנאל קז

שפיר דא"כ בסיפא אם מניקתו שעה אחת נמי נימא דמהוי נט דמ"ש ברישא שהותנה שתינקתו יום אחד דוקא אם שמשתו שעה אחת ומת הוי גט א"כ בסופה נמי אם הותנה שתי שנים ומת נמי נימא דסגי בשעה אחת אלא שקושיית תוס' אזלא לפי' רש"י דלא פי' הכי בסמוך מ"מ י"ל דרש"י לא רצה לפרש הפיכא הכי דמנ"ל להקשות לרב אשי אימא ס"ל סתם כמפורש יום א' דמי לאו דוקא יום אחד אלא שעה אחת וע"ז מפורש רש"י באם יום א' לאו דוקא א"כ ע"כ כגון שמת ולא הניקתו כלל א"כ קשה הרישא ואמאי הרי זה גט הא לא נתקיים כלום מן התנאי ועפ"ז מיושב קושיית הרשב"א לשיטות רש"י אמאי לא פריך מרישא לחודא ולדברינו אתי שפיר דמרישא לחודי' ליכא למיפרך דאיכא למימר דרב אשי בדוקא נקיש סתמא כמפורש יום אחד דוקא וא"כ איכא לאוקמי הרישא ומת בהניקתו קצת. לכך פריך אי יום אחד דוקא קשה מ"ש רישא ומ"ש סיפא ולפנינו תראה ישוב קושיית אלו

בתוס' ד"ה מת הבן כו' ואין נראה דאם מת האב כששימשתו יום א' פשיטא דהוי גט כיון ששימשתו עד שמת דמה יש לה לשמש יותר עכ"ל נראה לתרץ קושיא זו על פירש"י וזהו דהא מה שפי' רש"י במת בתוך שתי שנים אינו אלא לאידך אמוראי אבל לר' אשי ה"נ פירש"י דלדידי' צ"ל דולא הניקתו כלל איירי מתני' וא"כ לאידך אמוראי איכא למימר דמשו"ה תני במתני' מת האב כי היכי דלא נטעה לומר דמסתמא כמפורש יום א' דמי ומשו"ה קתני מת האב א"כ ע"כ צ"ל דסתמא לאו כדמפורש יום א' דמי דהא קתני ומת האב הרי זה גט וע"כ איירי בששימשתו קצת כדי לקיים התנאי ואי סתמא כדמפורש יום א' דמי ויום א' לאו דוקא אלא לפי שעה אחת מאי ארי' מת אפי' לא מת נמי אלא ע"כ צ"ל דסתמא שתי שנים משמע ומשו"ה בדוקא נקיט התנא ומת האב אבל בלא מת לא מהני שימשתו קצת וכ"ת זה ידעינן נמי אם הי' שונה במתני' מת הבן לחוד איכא למימר דמהאי בבא דקתני מת הבן לא הוי ידעינן דאיכא לאוקמי מתני' בשכר הנקה אבל מהך דקתני מת האב שמעינן שפיר דליכא לאוקמי בשכר שימוש דא"כ הוי משנה יתירה ולפי ישוב זה על פירש"י אין מקום לקושיית תוס' ד"ה ורמינהו שאין להקשות לפי' הקונטרס דאיירי דאחר הניקתו קצת אמאי לא מוקי הך ברייתא שמת לאחר ששימשתו והניקתו קצת דא"כ אם מת האב כששימשתו יום אחד פשיטא דהוי גס כיון ששימשתו עד שמת וליכא לשנויי דאשמועינן מסתמא לא כדמפורש יום א' דמי היכי ידעינן זה היא לא קתני בהדי' בברייתא ומת. ולבי אומר לי דזהו בעצמו כוונת תוס' באמרם דא"כ ה"ל למתני בהדיא ומת ועפ"ז מיושב קושיית העולם דודאי אין כוונת התוס' דה"ל למתני בהדיא ומת וכמו שלא חש רבא מזה בתירוצו וכן היא הסוגי' בכל הש"ס דמפרשינן הברייתא בגונא חדא אע"ג דלא תני בהדיא אלא שכוונת התוס' ע"ד שפרשתי ודו"ק

ומעתה מיושב נמי קושיא שני שהקשתי דהכי כוונת תוס' אין לתרץ דא"כ מאי ארי' יום אחד אפי' שעה אחת נמי דהא ע"כ מוכח לפירש"י דיום אחד לאו דוקא אלא אפי' שעה אחת דהא לפי' רש"י קשה אי איירי כששימשתו קצת א"כ מת האב פשיטא דהוי גט וע"כ צ"ל דתני הכי אשמועינן דסתמא לאו כמפורש יום אחד דמי וזה נדע א"א יום אחד לאו דוקא וא"כ מאי ארי' מת אפי' לא מת נמי משא"כ אם נאמר יום א' דוקא עדיין לא נשמע דסתמא לאו כמפורש יום אחד דמי אלא בלא מת צריך יום אחד ובמת אפי' שעה אחת. אמנם בהרא"ש וברשב"א מתרצים קושיית תוס' על פירש"י דמ"ה תני מת האב איידי סיפא וע"ז כתבו תוס' ואם מתרצי כך א"כ לא פריך מידי דאיכא לאוקמי ארישא כשנתקיים התנאי שהניקה יום אחד ומת והאי דנקט ומת איידי סיפא וכמו שתירץ הר"ן אלא בלא"ה איכא למימר דאינך אמוראי לא ניחא להו למימר הכי דתני בבא דרישא איידי סיפא אבל השתא מכח קושיית התוס' ע"כ צ"ל דאינך אמוראי נמי ס"ל הך תירץ דתני רישא איידי סיפא אלא שעדיין יש לפקפק ע"ו דפריך שפיר דלר' אשי צריך לאוקמי המתני' בששימשתו והניקתו קצת ויום א' לאו דוקא וה"ה בלא מת והך דנקיט מת הבן ומת האב תרוויהו משנה שאינה צריכה בכה"ג לא ניחא לאינך האומרים לומר איידי כל הבבא איידי סיפא אבל קושיית תוס' על רש"י דקאי לאינך אמוראי דס"ל דסתמא ב' שנים קאמר וא"כ מת הבן צריכה רבה היא אלא האב מיותר שפיר א"ל איידי דתני בן תני נמי אב ולא משום איידי דסיפא. ומ"מ עדיין אני במקומי עומד דהא מת הבן נמי משנה שאינה צריכה היא אף להני מ"ד דסתמ' שתי שנים משמע דידעינן דהוי גט מדיוקא דסיפ' דוקא במפורש ב' שנים מת הבן אינו גט משמע הא בסתמ' הוי גט וכ"ת דלא סמיך התנא אדיוק' דסיפ' דהא ע"כ סמוך בזה מסיפ' דאמאי לא תני א"א אינו גט בריש' וע"כ צ"ל דהוי גט כתי' הרשב"א א"כ עדיין קשה אמאי לא תני הך דינ' בהדי' כשאומר א"א דהוי גט אלא ע"כ דזה ידעינן מדיוקא דסיפא ודו"ק

אמנם לפי מה שאבאר בסמוך דקושיית הרשב"א מתוספת' דקתני בה בתנאי סתם כשאמר האב א"א דאינו גט במקומה עומדת וע"כ צ"ל תי' אחר א"כ איכ' למימר דפריך שם כדאמרן ודו"ק

ע"ב בגמרא אלא לר' אשי ל"ל שתי שנים ביום אחד סגי ובירושלמי פריך לה אמר ר' אבין בשכר מניקה שני' ופי' הרשב"א כלומר לא במתנה עלי' ע"מ שתינקי את בני קמפלגי אלא במתנה על מנת שתתן שכר מניקה להניק את בנו דהתם איכא למימר לצעורא קא מכוון ובדוק' הותנה משתתן שכר זמן הנקת הבן דהיינו שתי שנים דה"ל כאלו התנה עמה ע"מ שתתן לו מאתים זוז והתלמוד' דידן לא ניחא לה לאוקמי המתני' בכה"ג נראה דקמפלגי ע"פ מה שהקש' הדרישה לפי מה שפסק הרמב"ם בפ"ח מהלכות גירושין אמר לה הרי זה גיטך ע"מ שתתנו לי מאתיים זוז ולא קבע לה זמן ומת קודם שנתנה אינה יכולה ליתן ליורשיו שהרי לא התנה עלי' אלא שתתן לו ולא בטל הגט שהרי לא קבע לה זמן א"כ בסיפא דמתני' בהתנה עלי' ע"מ שתמשי' את אביו ב' שנים אם מת האב אינו גס ומותרת להתיבם הא לא קבע ומן ולא ביטל התנאי בפועל ותירץ בספר משנה למלך שכל המתנה שתעשה איזה פעולה זמן מה דעתו שתקיים התנאי תיכף ומיד כמו שפי' הר"ן בר"פ הנושא את האשה ופסקה לזון את בתה ה' שנים וכיון שמת האב בשתי שנים הראשונים הרי נתבטל בפועל שהרי אותו יום שלא שמשה אין לו תשלומין אבל באומר ע"מ שתתנו לו מאתיים זוז בחייו כל זמן שתרצה יכולה ליתן והיתה מקיימת תנאה אף שמת המגרש לא נתבטל הגט בפועל דכשהותנה ע"מ שתתנו מאתיים זוז שהפעולה אינו