מנחת נתנאל קו

צלותא אלא דהתרצן משני דלא דמי לרישא ועל שעת צוה מסתמא דעתא צלותא ודו"ק

ומעתה עולה היטב נמי מאי שיש לתמוה ה"ל למפרך בל"ז שמואל אדשמואל כאשר באמת כל הסוגי' מקשין ומתרצין נסדרו שם ביבמות פי' בתרא אלא דהאמת לא בא כאן להקשות אלא הש"ס מסדר לה הכי ר"ל דהא בלא"ה קשה שמואל אדשמואל וכו' אלא מעתה וכו' וצ"ל שמא הרוח בלבלתו איכא בנייהו ביתא דשישא וא"כ בשחט בו שנים איכא למימר סמא בידי כתירץ הרשב"א וא"כ מעתה נולד כל כוונת המקשן ותרצן כפי הנחתי ולזה הוכרח מסדר הש"ס כדי לתרץ במקשן ותרצן כל קושיית תוס' ואינך מה דמקשה מגברא לגברא ודו"ק

ואמרתי דזה באמת כוונת התוס' בסוף דבריהם אי נמי דליכא בינייהו אלא דהש"ס מסדר להו הכי. ודברים אלו כפשוטם אין להם שחר ופליאה הם בעיני כל אבל לפי הנחתי וודאי מיושב כוונת דבריהם לתרץ כל קושייתם דהש"ס מסדר לה הכי להורות תירץ הרשב"א דשחט שנים מקרי סמא בידי' וכלהו כדכתבינא ודוק היטב וברור

והשתא אתי שפיר דברי הגהות מיימני שהביא בשם תוס' רי"ד ואמר איירי בבדיקה ובתוס' שלפנינו אינו כן דהוכיחו דע"כ איירי בלא בדיקה דאי בבדיקה לא פריך מדר"י אדשמואל אבל לפי מה שפירשתי כוונת תוס' בסוף דבריהם דכונתם כאשר כתבתי לעיל בפירוש הגמ' וא"כ מעתה איכא למימר דאיירי בבדיקה וא"ת מה מקשה ר"י אדשמואל דבאמת לא מקשה מידי מר"י אדשמואל אלא ממתני' אדשמואל כקושיית תוס' ובמתני' ליכא לחלק הכי דמ"מ יקשה הו"ל למימר נמי לבדוק במתני' כקושיית מהרש"א וליכא לתרץ כתירוצם דשמואל צולא דעתי' דהא לפי הנחתי אכתי לא סליק אדעתי' דמקשין לומר דצולא דעתי' אפי' בשעת אמירה לא צולא דעתי' סליק אדעתא ולהכי הביא ב' תירוצם בשם תוס' דהך תי' דאיירי בבדיקה קמי בסיף דבריהם שכתבו א"נ הש"ס מסדר לה הכי ודו"ק

ומעתה לפי דברי אלו עולין דברי הירושלמי יפה ומנופה בר זעירא דהא מירושלמי א"א לפרש דכונתו הי' להקשות למתני' כקושיית תוס' וכדכתיבנא דהא הוא ידע לחלק כמ"ש תוס' כאשר באמת הוא מפורש כקושייתו ותוס' נמי לקחו סברתם מהירושלמי כמ"ש הרשב"א להדי' וע"כ צ"ל דר' זעירא מקשה כפשוטו מדתני צלוב וכו' אר"י (ולא ס"ל לחלק בין דיעבד לכתחלה דס"ל לר"ל דאמר לפי שיטת הירושלמי לכשישתפה אם הי' כותב ונותן לאלתר פסול לגמרי) ולכך הניחו בקושיא וליכא לתרץ דעתי' צלולה והכא דעתי' שגישתא זה ל"ל אפי' בשעת נתינה יהי' דעתי' צלותא כמו שמתמיה התוס' והש"ס דילן לא מתרץ דעתי' צלותא אשעת נתינה אלא משעת אמירה ולכך לא הביא ומקשה בירושלמי משמואל דהא לפי שיטתו קאי הקושיא כפשוטו וזה לא שייך להקשות אר"י וכי גבר הגברא קרמית אבל מברייתא פריך שפיר אדר"י ולכך הניחו בקושיא אבל הש"ס דילן ידע לחלק בין צלוב למגוייד דעדיף ומגוייד דעדיף מקורדייקוס לכך מקשה משמואל וכן מתרץ בחי' הרשב"א מאי דלא פריך מש"ס דילן להברייתא לחוד ודו"ק היטב כי ברור ונכון לדעתי

ועוד יש לאלוקי מילין ועוד אחת יש להודיע מה שיש לתמוה בדברי הרמב"ם וכו' והנראה דהכי פריך דא"כ קש' מריש דמתני' דקתני מי שאחזו קורדייקוס לא אמר כלום ולר"י לא מהני ברישא אפי' לכשישתפה כמ"ש הב"י דהא ר"י מוקי סיפא דמתני' דקתני אין בדבריו כלום היינו לכשישתפה וע"ז קתני ברישא דמתני' לא אמר כלום משמע אפי' כשישתפה וא"כ ודאי פריך שפיר משמואל אדר"י וליכא למימר דה"ט דשמואל כיון דלית לי' תקנה מיקרי דיעבד א"כ הרישא דמתני' נמי יהי' גט מה"ט דהא לרש"י לא מהני אפי' לכשישתפה והא ליכא למימר דא"א לי' תקנה בנתינות גט מחדש דזה מיקרי דיעבד דאלת"ה לר"י אמאי מהני בסיפא ליתן לכשישתפה נימא לי' ליתן גט מחדש א"ו דזה אינו סברא משא"כ לר"ל ליכא למיפרך מדשמואל דיש לחלק כמו שהקשתי ומרישא דמתני' ליכא לאותבי' דהא לר"ל מהני לכשישתפה וע"ו משני התרצן דלא דמי למתני' דהתם גבי שחט וושט צולא דעתי' משא"כ גבי קורדייקוס דעתי' שגישתא וא"כ יש לחלק בין שמואל לר"י דגבי שחט וושט מיקרי דיעבד וממתני' ליכא לאותובי דבמתני' דעתי' שגישתא ומעתה ג"כ אין מקום לכל הקושיית תוס' כדכתיבנא ע"ד ראשון ואפשר לומר דזה הוכרח להרמב"ם לפר מילתא דר"י שאינו פוסל אלא מדרבנן דקשה לי' כל קושיות של תוס' והוכרח לפרש דברי ר"י מדרבנן פסול ופי' הגמ' כמ"ש ודו"ק ובזה יש לתמוה על תוס' הו"ל למימר כפי' זה וליכא למימר דתוס' לא ס"ל כפי' הרמב"ם דתוס' מפרש דברי ר"י דפוסל אפי' מדאורייתא דהא לפי מ"ש בפי' ראשון לתרץ מ"ש תוס' בסיף שמעתין א"נ ליכא בינייהו דהש"ס מפרש לה הכי ע"כ ס"ל לתוס' שיטת הרמב"ם א"כ קשה וצ"ל לתוס' לפרש ע"ד זה שפירשתי וק"ל

דף ע"ב ע"ב בגמרא אמר רב הונא וכו' ומה גיטא אע"ג דלא פריש לפי מה שפירש"י לעיל (דף ס"ד ע"א) ד"ה כמתנתו ומנה ילפינן אנן נמי דמה גיטו משמע שזו אינו מדברי ר' הונא וא"כ בודאי קשה מאוד לאיזה צורך הביא הכא הך דיוקא דדייקינן מנה ומה גיטו ונראה לפרש ע"פ מ"ש מהרש"א בתוס' ד"ה אמר רב הונא כו' דאפי' עמד והלך בלא משענת כיון דשוב דמת מאותו חולה אינו חוזר וק"ק מה"ט לפירש"י מאי פריך ממתני' לר' הונא אימא רב הונא דוקא בתנאי סתם קאמר אם עמד דחוזר אבל בתנאי אם מותו מחולי זה מגרע גרע טפי דגם אם עמד שוב נתקיים התנאי דמת מחולי זה עכ"ל ובאמת לא קשה מידי דרב הונא סתם קאמר גיטו כמתנתו ובמתנה אפי' הותנה בתנאי אם מת מחולי זה אם עמד חוזר דהתם ליכא למיגזר שמא יאמרו יש מתנה לאחר מיתה וא"כ גיטו כמתנתו משמע ג"כ אפי' בתנאי דאם מת מחולי זה ג"כ אם עמד חוזר. אלא דאיכא למימר דבדוקא קאמר ר"ה גיטו כמתנתו לענין תנאי סתם אבל לא בתנאי אם מת מחולי זה אמנם חזינן דדייקינן מרב הונא דמתנה כגט דס"ל לרב הונא דגט ומתנה שווין לכל מילי וזה שהוצרך להקדים קודם קושייתו דפריך תנן זה גיטך דבל"ז ה"א כקושיית מהרש"א ודו"ק

דף ע"ה בתוס' ד"ה ורמינהו וכו' דא"כ ה"ל למתני בהדי' ומת עכ"ל ומקשין העולם א"כ מאי האי דמשני רבא ומוקי בברייתא בדמפרש ה"נ ה"ל למיתני בהדי' במפורש יום א' ומה שמתרץ במהדורא בתרא דבריו דחוקים ודחוים ע"ש. תו בא"ד דאי דוקא לא הוי פריך מידי ע"כ קשה דודאי איכא למימר דמ"מ פריך