מנחת נתנאל קב

על דרך השלישי. דר"י מחמיר ור"ע אומר לא בא הכתוב להחמיר וברייתא דר"א איכא לאוקמי דפליגי בזיבורית דמזיק כעדיות דעלמא דלר"י צריך ליתן לו עדיות דמזיק שהמה כעדיות דניזק ולר"ע אין צריך ליתן לו כ"א זיבורית שהמה עדיות דעלמא ודאמר ר"ע מיטב שדהו וכרמו של מזיק למעוטי דניזק ולא של עולם להכי צריך לתרץ השני ועוד מאי ק"ו להקדש דהא ס"ל בדניזק שיימינן וכ"ת שקאמר וק"ו להקדש כשהזיבורית דמזיק כעדיות דעלמא א"כ לאקולא אתי וכ"ת דצריך ק"ו דמשלם מעדיות ולא מזיבורית הא באופן הג' באמת לר"ע משלם מזיבורית דמזיק ודו"ק

דף ס"ד בתוס' ד"ה שליש נאמן ואין לפרש וכו' ועוד דאי חשוב מיגו לא הוי פליג ר' הונא דהיכא דאיכא מיגו מודה ר' הונא וכו' עכ"ל וקשה לי לפי ס"ד לפי' זה דטעמא דר"ח משום מיגו לא צריכנא לומר דאיירי שהיא עשתה שליח לקבלה בפני עדים אלא דהשליח נאמן מכח מיגו. א"כ אית לן למימר דלר"ה לית לי' מיגו דשמא האשה לא תתקבל הגט מדלא יהיב לדידה כיון שהוא והיא בעיר אחת וע"כ לאו לגירושין יהיב לשליח אבל ר' חסדא לא ס"ל הך סברא דאיכא למימר משום כסופא לא יהיב לה ומשו"ה מקבלת משא"כ בהך מודה ר"ה כשאומרת קמאי דידי יהיב ניהלי' אית מיגו ונראה לתרץ דעוד קשה דלפי ס"ד פי' זה לא איירי שעשתה שליח לקבלה בעדים א"כ מאי קאמר א"א לדידה הוי יהיב לה אימא משום כסופא כקושיית הרשב"א ומה שתירץ דהא היא לא מכספה דעשתה שליח קבלה בפני עדים הא איירי דלא עשתה שלוח בפני עדים תו קשה מאי מיגו איכא אף שיהי' הגט ביד אשה אכתי הבעל יערער שאומר לפקדון נתתי לשליח אלא ע"כ צ"ל לפי ס"ד אין לפרש הפירוש לדידה הוי יהיב לה היינו השליח הי' לו ליתן לידה כפי אית דמפרשי דהביא הרשב"א משו"ה אם יש הגט בידה נאמן השליח ולפי זה סותר תוס' שפיר פי' זה דא"כ ר' הונא מודה היכא דאית לי' מיגו וכ"ת דהיא אינה מקבלת לר' הונא משום הך סברא דאם איתא לדידה הוי יהיב לה הבעל ר"ה נמי לית לי' הך סברא דאימא משום כסופא מהא דאמר א"א לדידה הוי יהיב היינו ע"כ קאי לפי' זה השליח דאלת"ה פשיטא דאין מקום לפי' זה בלא"ה כדפרשתי ודו"ק

ולפ"ז צדקו דברי הרי"ף ומה שתפס ר"א דהקושיא אזיל אף לר' הונא והיינו בשאינו הבטל לפנינו ומכחיש כי מעתה אני אומר שזה שכתבו תוס' דלא חשוב מיגו דהא אין ביד השליח למוסרו שמא האשה לא תתרצה לקבל הגט כיון דבעלה אומר לפקדון ע"כ אינו אלא לתרץ ר' חסדא דקאמר הא הימנה בתורת שליש ולא קאמר משום מיגו ולדידי' כשהבעל אינו מכחיש בפנינו ואומר לפקדון אית לן למימר דשליש נאמן מכח מיגו אבל לר' הונא אפי' בכהא"ג אינו מקבלו שחושדו לפקדון כיון דלידה לא מסר לה וזה מוכח דבן לב מקשה לפי מאי דמחלק לר' הונא בין איסורא לממונא א"כ ל"ל לר' הונא לומר טעמא משום איתא וכו' בלא"ה באיסורא לא שייך נאמנת אבל לפי הצעה שהצעתי ניחא שצריך ר"ה להך טעמא אפי' כשאינו הבעל מכחיש מ"מ אנו אומרים שמא לפקדון נתנו ואי לא האי טעמא הי' השליש נאמן מכח מיגו א"כ הוכחת הרי"ף דע"כ לר' הונא אפי' כשאין הבעל מכחיש מ"מ השליש אינו נאמן דאל"כ תקשי לך קושיית הבן לב וק"ל

אמנם דלשיטת תוס' אין מקום להוכחה זו מכח קושיית הבן לב דאי אפשר לומר לדידיהו דכשבעל מכחיש דנאמן הבעל בלא הך סברא דאם איתא אפי' כשלא הי' שלשתן בעיר אחת דא"כ קושיית תוס' ד"ה הבעל נאמן מה הועילו חכמים בתקנתם אכתי יערער וכו' במקומו עומדת. בשלמא הרי"ף איכא למימר דמתרץ קושיית תוס' בדרך אחר כמו שכתב הרא"ש ריש מכילתין עיי"ש אבל התוס' לא ניחא להו בזה היישב וא"כ אין לנו הוכחה דס"ל לתוס' כשאין הבעל מכחיש לית נאמנות לשליש מכח מיגו. אברא במקומי אני עומד דלשיטת תוס' נמי מוכח. דהא כתבו תוס' ד"ה בעל אומר הא דלא נקיט בעל אומר להולכה וכו' ואיכא למידק אמאי לא מהימן לי' במאי דקאמר שליח להולכה שוי' במיגו דהוי מצי למימר דלפקדון יהבי' בידה ומאי שתירץ בספר בן לב בשני אופנים דחוקים כמו שכתב בעצמו אבל לשיטתו ניחא דכשאין הבעל מכחיש יש לשליש ג"כ מיגו וא"כ מאי אולמא הך מיגו מהך מיגו משו"ה הוצרך להך סברא דאם איתא וכו' וא"כ האשה לא תתקבל מחששא דאם איתא ואזלו מיגו דשליש ובאמת להרי"ף שמפורש הסוגי' בעל אומר לגירושין היינו שליח להולכה א"כ בלא"ה אין מקום לקושיית תוס' דהבעל צ"ל לפקדון כיון דהשליש בעצמו אומר להולכה וא"כ לא ק' קשיית בן לב. יען בשיטת הרי"ף הוכחנו סברא זו מאידך קושיית בן לב כדאמרן. ומעתה לא צריכנא לדוחק מהרש"א דהתוס' לא ניחא להו שהגמ' פריך אליבא דר' הונא וכשאין הבעל מכחיש דאפשר לאוקמי המתני' כשהבעל מכחיש וזה דוחק אבל לדידי ניח' דלר' הונא אפי' כשאין הבעל מכחיש הבעל נאמן וק"ל, ועוד הוכחתי כפי מה שפרשתי דבח"מ סימן נ"ו טפרש מפרש הש"ך דהא דקאמר בעל אומר לפקדון נתתי על תנאי כך וכך שאם תתקיים היא התנאי תתן לה הגט ולא קיימי התנאי א"כ היא לפקדון אבל אם לא האמינה לשם אישות כגון שאמר לו שנתן לו לפקדון לחוד לא עשאו לשליח ולא הימנו בכה"ג ר' חסדא מודה דהשליש אינו נאמן וקשה א"כ מאי פריך ממתני' ולהימנו לשליש אימא דמכחיש לי' הבעל ואומר לא האמנתו אלא לפקדון נתתי לו ובהא ר"ח נמי מודה דהשליש אינו נאמן ודאי לפי' רש"י איכא למימר דפריך שלא הכחיש הבעל אבל התוס' לפי' מ"ש מהרש"א דלר"ה לא פריך דמוקי לי' למתני' כשהבעל מכחיש א"כ לר"ח נמי. וליכ' למימר דהתוס' לא ס"ל כדעת הש"ך אלא דלר"ה נאמן אפי' כשאומר הבעל לפקדון גריד' מסרתי דא"כ אין מקום לקושיית תוס' ד"ה בעל אומר לפקדון הא דלא נקיט בעל אומר להולכה אמאי דרבות' קמ"ל דאפי' אומר הבעל לפקדון ולא האמנתי בעניני אישות מ"מ ס"ל לר' חסדא דהשליש נאמן אבל לפי מ"ש לעיל דאפי' לפי פי' תוס' אית לן למימר דפריך כשאין הבעל מכחיש. והא דלא פריך לר"ה דמשום הך טעמ' דאם אית' וכו' האשה אינה מתקבלת הגט אפי' כשאין הבעל מכחיש א"כ ודאי יש לנו לומר דהתוס' ג"כ ס"ל כדעת הש"ך ודו"ק

ומעתה מיושב מה שרבים מדקדקו בתוס' ד"ה בעל נאמן וכו' והא דפריך לר"ח ממתני' משמע דלר' הונא ניחא וכו' האיך שייכו דבריהם למאי שקדם הא כבר חילקו תוס' במתני' בין שלשתן בעיר ורש"י ג"כ מפורש להדיא דדוקא כששלחן בעיר היא דבעל נאמן אבל עם דברינו יובן דלכאורה יש לתמוה מנ"ל לתוס' דלמ' באמת קושיות הגמ' קאי נמי אדר' הונא דמתני' משמע בכל גוונא אפי' אין שלשתן בעיר וצ"ל דא"כ ה"ל להקשות האי