מנחת נתנאל קא

נשמע מן הדא דאביי ע"כ ס"ל או כסף או מיטב והקשה מהרש"א שפיר וכ"ת אי ס"ל לאביי או כסף או מיטב לדידך נמי תקשי לך למאי אהני קרא אי לא שוה מיטב דמזיק כעדיות דניזק שאינו חייב לקנות פשיטא הוא שיכול ליתן לו כסף ז"א דאיירי שאין לו כסף ואשמועינן הקרא שא"צ המזיק להטריח במכירה להשתדל לו כסף אלא דדי בזה אם יתן לו מיטב שלו ודו"ק

בא"ד ולהכי טעי טפי במלתא דר"י מדברי ר"ע וכו' והקשתי בזה אימא משו"ה טעה טפי בדר"י דלר"י קשה דאמר שדהו של ניזק דהיינו דיליף גז"ש קרא מאי אהני לה ואכתי לא ידע הך דר' אחא בר יעקב אלא ע"כ הכי פרישו מיטב שדהו של ניזק לא קאי אעדיות דניזק אלא כלומר אם אכל כחושה צריך לשלם מיטב שמינה דניזק וקרא אהני למגבי מעדיות מהך דמשלם ממזיק אבל בדר"ע מהיכי תיתי לומר אכל כחושה משלם שמינה דהיא לא יליף ג"ש ומשו"ה אמר לא בא הכתוב אלא לגבות לנזיקן מן העדיות דמזיק. וניחא לי' מדפריך כאקימתא דר' אחא מ"ט דר"י נאמר שדה למטה משמע דעד השתא לא יליף מג"ש אלא ממשמעות דקרא מיטב שדהו קאי אתחילת קרא ובער בשדה אתר היינו שדה דניזק ילפותא בעלמא קאמר א"כ אמאי טעי בדר"י אלא דאיכא למימר דמשו"ה טעי דהוי קשה קראי אהדדי מיטב אן כסף לא וכתיב ישיב לרבות אפי' סובין משו"ה עלה בדעתו דהאי מיטב דקרא קאי אם אכל כתושה משלם שמינה אבל התשלומין אפי' בסובין. וא"כ מאי טעי טפי בדר"י בדר"ע נמי צ"ל הכי ודו"ק

דף מ"ט ע"א בתוס' ד"ה שור רעהו תימא וכו' עד דהא כי מוקי לה כר"ש בן מנסי' לא פרכינן מה להדיוט שכן יפה כוחו לענין ריבית ואונאה עיין מהרש"א מה שהניח בצ"ע. ועוד כתב דבתוס' פ"ק דב"ק דברי' אלו ליתנהו ע"כ ואני אומר שגם תירץ ר"ש מרודעש ליתא שם משו"ה השמיטו תי' זה ג"כ ע"פ הנחה שהניח עם זה מתורצת נמי קושיית מהרש"א כי לפי מה שכתבו תוס' ד"ה ור"ע דיליף קרן מקרן דקרן הקדש חמור לפום סברת הרב ר' שלמה וקשה קרן הקדש מנ"ל נ"ש וכ"ת דא"כ לכתוב רחמנא רעהו גבי מועד אימא דמועד דמשלם מן העליי' היינו חן העדוית אין צריך מיעוט כי מי ידעינן מעדיות דהקדש אלא תוס' אזלו לפי המסקנא דר"ע ס"ל בדמזיק שיימינן אבל לפום מאי ס"ד דפריך דילמא כ"ע בדניזק שמעינן וקמפליגי בפלוגת דר' שמעון בן מנסי' ורבנן אלא ע"כ צ"ל דר"ע יליף נזק שלם בהקדש מכח ק"ו דהק"ו גלי דרעהו לחיוב אתי' כמו שהקשה מהרש"א בסמוך וא"כ מעתה מיושב קושיית מהרש"א שזה שכתבו התוס' דהא כי מוקי לה כר"ש בן מנסי' לא פרכינן מה להדיוט שכן יפה כחו לענין ריבית ואונאה לכוונתם בסמוך והמקשן דפריך בסמוך דר"ע ס"ל בניזק שיימינן וסבר לה כר"ש בן מנסי' וכל זה לסברת הרב ר' שלמה משו"ה בפ"ק דב"ק לא הי' להם תירץ ר' שלמה משו"ה לתנייהו שם תירץ זה דאין מקום לתי' זה מכח קושיית מהרש"א ודו"ק

בגמרא א"ה ממה דבעדיות דניזק וזיבורית דמזיק פליגי דילמא כ"ע בדניזק שמעינן י"ל לדקדק ה"ל בקיצור ממאי דבניזק ובמזיק פליגי דלמא כ"ע בדניזק שמעינן ועוד קשה ה"ל לשנוי' הא תני בהדי' דפליגי בדניזק ומזיק ומאי צריך להני תרי ומאי לא בא הכתוב ועוד מה ק"ו ועוד יש לדקדק מאי ס"ד דהמקשן א"כ מאי לא בא הכתוב ועוד מה ק"ו וע"כ לבי אומר לו אם היות שקאמר דילמא כ"ע בדניזק שמעינן אינו אלא דוקא אלא בהך מלתא דנקיט כשעדיות דניזק כזיבורית דמזיק אבל בגוונא אחרינא ודאי יש לנו לומר דפליגי ולהכי דייק בלישנא ממאי דבעדיות דניזק ובזיבורית דמזיק פליגי ועד"ז יש לפרש על שלשה דרכים. אחד דהא אי נמי יליף מג"ש דבדניזק שיימינן ס"ל לר"י דהני קרא דאי אית לי' למזיק עדיות וזיבורית וזיבורית דידי' לא שווי' כעדיות דניזק דמשלם ממיטב ור"ע ס"ל דלא רמי דניזק אעדיות דמזיק ולישקל מה דמשכח גבי' כאלו לא הוי לי' עדיות וקרא קאי אמזיק הקדש דאי אפשר למישם בדניזק אתי' קרא להורות דלגבי הקדש בדמזיק שיימינן. ב' איכא למימר דאיכא בנייהו למאן דאמר בשלו הן שמין כגון דעדיות דמזיק כזיבורית דניזק דר"י סבר בדניזק שיימינן ומשלם לי' בכסף וכ"ת קרא למאי אתי לזיבורית דמזיק לא שוי כעדיות דניזק דה"א דלשקול מאי דמשכח גבי' כאלו לא הוי לי' עדיות הא בכה"ג צריך ליתן לו כסף וי"ל לפי מה שכתב הרא"ש בפ"ק דב"ק ויש מי שאומר שאפילו הי' לו למזיק עדיות בינונית וזיבורית ולא שוי זיבורית דמזיק כעדיות דניזק ובינונית שוי טפי מעדיות דניזק ואפ"ה יהיב לי מעדיות ור"ע ס"ל באם זיבורית דניזק כעדיות דמזיק בכהא"ג כיון דלא יכיל ליתן לו מעדיות דניזק אתי' קרא להורות דאזלינן בתר עדיות דמזיק וע"ז אומר ק"ו להקדש שגובה נמי מיטב נימא נמי דא"א לגבי הקדש לגבות מעדיות דניזק יש לגבות ממיטב שדהו דמזיק כמו הדיוט בהדיוט דאם אין למזיק עדיות דניזק. ג' למ"ד בשל עולם הן שמין איכא בנייהו דזיבורית דמזיק כעדיות דעלמא ועדיות דידי' כעדיות דניזק דלר"י גובה מעדיות דמזיק משום שהמה כעדיות דניזק וקרא אהני לכדמוקמי לה בגמרא דלר"ע אינו מגבייהו אלא מזיבורית דידי'

ועפ"ז מתורץ הכל דהתרצן צריך לכל ג' תירוצים דלאופן א' אינו מספיק הני שני תירוצים מה לא בא הכתוב ומאי ק"ו להקדש דה"ק ר"ע לא בא הכתוב להחמיר על המזיק ואין צריך ליתן לו אלא זיבורית וק"ו להקדש נמי שפיר לפי' ר' שלמה דהא מיטב שדהו האיך דקא משלם אתי' להקדש משו"ה מייתי הא תני בהדיא דפליגי בניזק ומזיק. ובהנך תרתי קושיית מאי ק"ו להקדש ועוד תני' בהדיא אין לדחות הקושי' לפי מה שפרשתי באופן הב' דאיכא לאוקמי הך ברייתא דר' אשי דר"י סבר בדניזק שיימינן תמיד ואי זיבורית דניזק כעדיות דמזיק צריך ליתן לו כסף ור"ע סבר בדמזיק שיימינן וק"ו להקדש נמי שפיר לפי' הרב ר' שלמה דהא בדמזיק שיימינן משו"ה צריך לקושיא קמייתא מאי לא בא הכתוב ודלא כפי' רש"י אלא הכי פריך דלא בא הכתוב איכא לפרש בתרי פנים או ששמע מר"י שהיא מחמיר ואמר לא בא הכתוב להחמיר או כפי' שפי' מהר"ם בבבא קמא דלר"י פעמים בדניזק פעמים כדמזיק ולר"ע כל פעם בדמזיק ולפי מה שהצעתי הקושיא באופן הב' לא שייך למימר לא בא הכתוב דלר"י פעמים בדניזק ולפעמים בדמזיק דהא לר"ע נמי כך פעם דניזק פעם בדמזיק ואי משום שרי' מחמיר הא אין שייך קולא וחומרא בזה דלר"י בכסף ולר"ע בזיבורי' דאיכ' דניח' לי' בכסף ואיכא דניחא לי' בזיבורית כמ"ש מהרש"א בזה בתוס' ד"ה אמר אביי ואי לא הוי מתרץ אלא הנך ב' תירוצים מאי לא בא הכתוב ועוד תני' בהדיא אכתי הוי קשה הקושיא כפי מה שכתבתי