מנחת נתנאל קג

רומיא בלא פלוגתא דר' הונא ור' חסדא אכן לפי' מה שכתבתי קושיא זו חוזר וניעור יהא דלא הקשה בלא פלוגתא דהייתי אומר השליש טוען להלכה אז השליש נאמן אבל כשטוען לקבלה נתנו כ"ע מודים דהבעל נאמן כמו שהקשה הר"ן דהלא הבעל יכול לומר לא ידעתי שהי' שליח לקבלה א"נ דידע דילמא להלכה נתתי לו ולא נתן לו נאמנות לענין קבלה וזה הטעם נמי שלא פריך ממתני' תיכף על ר"ח דכמו כן הייתי מפורש הא דאמר ר"ח שליש נאמן היינו כשאומר שליח הלכה אני ולגירושין מסר לו דהא הימנו אבל לקבלת אין השליש נאמן משום הכא הקדים מה שמשני שאני ממון דאתייהב למחילה א"כ קשה קושיית מה"ר בן לב דל"ל טעמא דאם איתא דזה אין שייך אלא כשלשתן בעיר הא אפי' אין שלשתן בעיר נאמן הבעל דלגבי איסורא לא שייך נאמנות וצ"ל כמו שאמרנו לעיל דצריך להך טעמא אפי' במקום שאין הבעל מכחיש דלא נאמין לשליש מכח מיגו נמצא דע"כ צ"ל דר"ח פליג אפי' השליש אומ' שהוא שליח קבלה ועדיין הגט בידו דאי אין הגט בידו לית לי' מיגו ברם כבר כתבתי דהתוס' לא ס"ל כתי' מהריב"ל דא"כ קושיית תוס' ד"ה הבעל במ"ע משו"ה הקדימו תוס' דבריהם שמכח זה א"א לומר כתי' מהריב"ל אלא אע"ג דבמילתא איסורא שאין להאמין השליש אלא כששלשתן בעיר נמצא דצ"ל דליתא לסברת הר"ן א"כ ע"כ הקושיא לר"ת דוקא דאל"כ הו"ל למפריך בלא פלוגתא ודו"ק. אבל אחר כ"ז עדיין קו' העולם במקומה עומדת בתוס' דאין לפרש דנאמן השליש מטעם מיגו היאך ס"ד לפרש הכי א"כ מאי פריך תינח אמרה קיבלה למה לי הא לית לי' מיגו ואמרתי דכ"ז כונת תוס' לתרץ מאי פריך קיבל ל"ל אימא טעמא דר"ח היא משום מיגו ע"ז כתבו מהך דזה בורר מוכח דשליש נאמן אפי' בלא מיגו ומשם למד דלר"ח שליש נאמן אפי' במקום דליכא מיגו אלא שעדיין פש לנו לתרץ מאי האי שהוכיחו ועוד אי חשיב מיגו לא הוי פליג ר"ה לאיזה צורך כתבו הוכחה זו אם תאמר נמי לתרץ וליישב דברי המקשן חדא מדסידר התלמודא הך ומודה ר"י אחר כל שקלי וטרי' משמע דלא ידע עדיין מהך ומודה ר"ה ואף א"ת שהמקשן ידע מהך ומודה א"כ מתחלה הו"ל להוכיח משמעתין לחוד, ואח"כ מפיק זה בורר. וצ"ל דודאי האין לפרש אליבא דר"ח לומר שום מיגו נסתר מהך דפ' זה בורר. אלא דעדיין אית לן למימר דיש כאן מיגו וא"כ הא דפריך וליהמנו לשליש אאמירה נמי פריך ומטעם מיגו ולא צריכנא לדוחק שכתבו תוס' בסמוך תינח אמרה קיבל למ"ל שאאמיר' לא פריך מתחל' משו"ה כתבו דלרב הונ' ליכ' למימר דיש מיגו דא"כ הי' מודה ר"ה וא"כ הו"ל לתלמודא ליפרוך המתני' גופא בלא הך מימרא אאמירה מהימנא במיגו אע"כ דלא מיקרי מיגו דאכתי היא הלא רצתה לקבל וכו' אבל לפי מ"ש למעלה דלרב הונא אין להוכיח דלא אמרינן מיגו לר"ח דלר"ה ל"ח מיגו לא חשיב מיגו מהך סברא דאם איתא לדידה הוי' יהיב לה אלא שהתוס' קאמרי א"כ אם תפרש אם איתא לדידה מסר לה הבעל כמו שפי' רש"י א"כ בלא"ה אין מקום לפרש הטעם משום מיגו כמו שפירשתי מכח ב' קושיית זה דרך לסתור האין לפרש בדרך ממנ"פ אבל זה עדיין פש לנו אמאי לא מפרשי תוס' שפריך ממתני' להימנא לשליש הא אאמירה מטעם מיגו ודוקא לר"ח אבל לר"ה לית לי' מיגו מטעם אם איתא האשה אינו מתקבלת וצ"ע

דף ס"ז בגמ' אלא ר"י תרתי אמר וכו' הקשה מהרש"א ז"ל ע"כ פלוגתא דלקמן בכשר ולא תעשה אליבא דר"מ היא וא"כ מי הכריחו לקמן דתרתי קאמר ר"י לפסול. אימא דלא פליגי לקמן אלא אליבא דר"מ אבל לר"י דכ"ע באומר אמרו כשר ולא תעשה ולא שכיחי עכ"ל ולכאורה אין קושייתו מבוררת ומאי זה טעם נאמר דלר"מ כשר ותעשה ולא גזרינן הא אטו הא דלר"י גזרינן הא אטו הא מנ"ל להמציא פלוגתא חדשה דר"מ לא ס"ל הך גזירה וצ"ל דהיינו טעמא דגזרינן לר"י טפי דהוא ס"ל התם סופר כשר דלכך לא תעשה משום חורבה אבל לר"מ איכא למימר דס"ל חתם סופר ועד פסול א"כ למה לי לעול' לומר מטע' משום שמא תשכור ה"ל לא תעש' כדי שלא תיפוק חורב' וצ"ל כמ"ש מהרש"א ומשו"ה לא ה"ל לתקנוי דהכא לא תעשה אלא דתעשה וה"ל למפסל חתם סופר ועד ע"כ א"כ קשה למה נאמר לר"י טפי לא תעשה מדר"מ אי משום דלא תיפוק חורבא ה"ל למפסל חתם סופר ועד והנראה דכוונת מהרש"א אינו כפשוטו דה"ל לתקנוי דהכא תעשה וה"ל למפסל חתם סופר ועד דמאי חזית לפסל זה יותר מזה. ואדרבה הסברא נותנת משום חשש תקנות עגונות יותר יש לנו לתקן דחתם סופר ועד כשר דלפעמים לא יזדמנו ב' עדים אלא דהכי פרישו אי משום חשש זה כדי שלא תיפוק חורבא מיני' צריך לתקנוי לא תעשה בין אמר לשלשה כתבו ותנו ובין אמר לשנים אמרו לסופר ואתם חתימי וטפי ה"ל לרבנן לתקנוי בהני תרי דתעשה וחתם סופר ועד ה"ל למפסלי משו"ה הקשה מהרש"א שפיר דלפי האמת דבאומר לשתים אמרי היא כשר ול"ת מטעם שמא תשכור א"כ גבי אתם חתימי שפיר אית לי' דלר"י דל"ת כי היכי דלא ניפוק מיני חורבה וזה פשוט. ועפ"ז ניחא מה שגמגם בו העולם בתוס' ד"ה מתני' מני וכו' ולא חיישינן שמא תשכור עדים וכו' כיון דאומר אמרו כשר. וקשה למאן קאמרי אי למ"ד באתם חתימי כשר ולא תעשה ולפי פי' רש"י דה"ט דגזרינן הא אטו הא א"כ בשלשה אמר תנו נמי לגזור ואי למ"ד כשר ותעשה א"כ בלא"ה ליכא לאוקמי אמתני' דחתם סופר ועד כשר דתיפוק חורבא באתם חתמי. ולפי דברינו ניחא דתוס' לא ס"ל כפי' רש"י לקמן דבאתם חתימי למ"ד כשר ולא תעשה אינו מטעם גזירה אלא משום דלא תיפוק חורבא מיני' דלר"מ חתם סופר ועד כשר אבל למ"ד כשר ותעשה ע"כ בלא"ה צ"ל דס"ל לר"מ חתם סופר ועד פסול ודו"ק

ומעתה מיושב מה שתפסו על רש"י בד"ה לא שכיחא בין לר"י ובין לר"מ כשר חתם סופר ועד קשה הא אף דמשני כשר ולא תעשה מ"מ ניחוש לתקלא אחריתי כמו שהוכיח תוס' אבל לפי מה שאמרנו וענינו צדקו דבריו דרש"י אזיל לשיטתו שפירש באתם חתימי דלא תעשה גזירה הא אטו הא א"כ באומר לשלשה תנו נמי כשר ולא תעשו הוא דגזרינן הא אטו הא וא"כ לא ניחוש לתקלה דאינו כשר לכתחילה וזה הי' כוונת מהרש"ל שהקשה למאן דאמר כשר ולא תעשה אמאי לא מוקי מתני' כר"מ והשיגו מהרש"א דלר"מ פסול חתם סופר מטעם תקלא אחריתי כמ"ש תוס' דקושיית מהרש"ל אזיל בשיטות רש"י וכדפרישית ודו"ק

ברש"י במתני' בד"ה הנ"ל משמע שמפורש האיבעי דחתימ' ידם היא ודאי אלא אכתיב' הגט קא מבעי' לי' והקשה הרשב"א הא מתני' ע"כ כתב ידן קאמר דהא