מנחת נתנאל ק

ואבא שאול משום דאיכא לאוקמי כתנאי אבל לר' אבא לא ניחא לי' לאוקמא כתנאי ודאי דידע מתנאי דלא כמו שכתב מהרש"ל בזה ומשני עבדו דגר וע"ז מקשי מאמימר כלומר לדבריך דלא ניחא לך לאוקמי ר"י אליבא דתנאי א"כ קשה מאמימר ודוק. ועכ"ז לבי מהסס א"כ למה אסיק דאמימר ק' ה"ל לומר למסקנא תנאי היא ועוד ה"ל לר' אבא להקשות מתנאי דיבמות שהביאו תוס' לר"י דלא ניחא לי' לאוקמי כתנאי ואדמו"ר מישב שיטות מהרש"א באופן ס"ד דהסוגי' זו ידע הא דאמר ר' יוחנן טעמא דרבי משום לה לה מאשה וקדייק מיני' כאשה לזה שפיר דייק מרי' דפסק כרבנן ובזה מיושב מאי דאמר לי' דמי האי כדלא גמירי אינשי שמעתתא עבדו דגר כי אשתו ורבנן ס"ל דגמרינן לה לה בין קטן ובין גדול ואבא שאול מה אשה אסורא ולא ממנא דע"כ ידע מהאי דרבנן גמרי לה לה דאל"כ מאי מקשי אדר"י הא איכא למימר תנאי וע"כ צ"ל דידע מהאי דר"י דאמר לרבי גמר לה לה מאשה ובזה מרגינתא אתי' שמעתין בהרבה דברים בלימוד הישיבה דו"ק ותשכח

דף מ' בתוס' ד"ה הא אמרי עיין מהרש"א שכתב וה"ה דאיכא לאקשוי מהא דפסק ר"י לעיל כרבנן דאבא שאול עיין שם כתב זה לשיטתו וכבר כתבתי בזה דאין ראי' מדברי ר' יוחנן דפסק כרבנן דאבא שאול לענין חירות גם לשיטת הגאון ליכא לאקשוי לפי האמת דחי הא דר"י דלמא לאידך גיסא וק"ל

בא"ד כתב מהרש"א לדברי הרי"ף דמחלק בין גר שמת ומפקיר לישראל לק"מ מדלעיל והרא"ש דחה דבריו מתוך הסוגי' דלעיל ע"ש ר"ל דא"כ מאי הקשה מאמימר דתני דברי' בישראל אבל תימא גדולה על הרא"ש דהחילק בין ישראל לגר דישראל יש לו זכי' לירש זכותו לבניו ולא גמרינן מאשה אלא איסור ולא ממנא א"כ פשיטא קשה לאמימר דאמר המפקיד אין לו תקנה דאיסורא לא מצי מורית הלא בישראל מ"מ מקרי ממונא ואסירא וע"כ צ"ל לאמימר דמקרי איסור לבד כיון שהפקיר א"כ פשיטא גר וישראל שווין ופשיטא קשה ודו"ק. אלא דלא ניחא לתוס' לחלק בין גר לישראל כסברת הרי"ף ומה שהביא הרא"ש בשם ר"י דיש לחלק דעובדא דר"ה כיון דהי' שם רבו עליהן בשעת מיתת רבו הראשון אין המיתה מפקיע ולא רמזי בתוס' כלום וצ"ל דבתי' א' שכתבו התוס' דהסוגי' דלעיל אזיל אליבא דר"ש בר אבא מ"מ קשה אנן דפסקינן כרבינא דפסק כרב דימי אם אמר בלשון שחרור ופסקינן נמי דמיתה מפקיע א"כ קשה הלכתא אהלכתא לכך כתב ר"י דאליבא דרבינא יש לחלק כיון דבשעת מיתה עדיין רשות רבו עליהן ומה שתירצו התוס' באמרם דסוגי' אזיל כר' שמואל לתרץ בתחילה שאמר באיכא דאמרי אמימר האמר בלשון שחרור ודו"ק

שם ע"ב בתוס' ד"ה חיישינן האי חיישינן הוי ודאי וכו' וכתב מהרש"א לא ידענא מי הכריחם לזה ולא כשמעתם בכל הש"ס עכ"ל ונראה דהכריחו לזה דהא חיישינן שמא זכה לו ע"י אחר אליבא דד"ה ודאי היא דהא הנותן נאמן במיגו דאי בעי לכתוב לעבד עתה גט שחרור וא"כ אע"ג דיש בע"ח לנותן אינו יכול לגבות מהעבד אפי' עשה לו אפותקי דקיי"ל כרבא דשחרור מפקיע מידי שיעבוד אפילו באפותקי מפורש אמר רבא דמפקיע מידי שיעבוד כמו שכתבו התוס' להדיא בד"ה מזיק שעבודו לכך כתבו התוס' דהאי חיישינן ודאי היא ודו"ק וכך מצאתי בספר בית חדש סי' רמ"ה בח"מ ע"ש

בתוס' ד"ה הודעת ב"ד כמאה עדים דמי פי' בעלמא הי' עי' מ"ש מהרש"א פי' בעלמא ולא קאי אברייתא וכו' בודאי חסרון וטעות סופר יש כאן כי א"א להבין דבריו ולומר דפריך הכא משמעתין אד עלמא ולא ידענא היכא ולא ראיתי כהנה דבר תימא בכל הספר אך כפי מה שמפרש במהדורא בתרא שיטות תוס' כפי' מהרש"ל היא דרך נכון עיי"ש ודו"ק

בד"ה הקדש חמץ וכו' והא דלא חשיב מכח דעשה שורו אפותיקי וכו' עיין מה שהקשה מהרש"א דהוי לי' להקשות טפי במכר שורו אמאי מפקיע טפי מקדושת דמים גם זה תימא הלא בודאי נמי ידע מגמרא ערוכה משום תקנת השוק דמכר לית לי' קלא גבי שור כמ"ש תוס' בתירוצים אך דקשי' לי' מ"מ הו"ל למיחשוב בהני תלתא דבין כך ובין כך מפקיעי' מידי שיעבוד וק"ל

דף מ"ח בתוס' ד"ה אמר אביי וכו' עד אלא אדרבא ר"ע דאמר בדמזיק שיימינן מחמיר טפי כמו שאפרש בסמוך עכ"ל עיין מהרש"א שהקשה לפי מ"ש תוס' בסמוך למ"ד בשלו הן שמין למד או כסף או מיטב משלם כסף לר"י ע"ש מקשין העולם אמאי לא מקשה נמי למ"ד בשל עולם הן שמין משום שיש לדחות דאביי ס"ל כמ"ד בשלו הן שמין א"כ עדיין ל"ק דאביי לא ס"ל כהך שינוי' דכסף או מיטב דהא אביי גופא הי' שם דבעי ישוב לכדאמר ואי משים דלבסוף דחי לי' ר' אחא בר יעקב עדיין א"ל דס"ל כר"פ וכר' הונא בר"י דר"י. תו בא"ד דלהכי טעי טפי במלתא דר"י אכל כחושה משלם שמנה מתוך חשיבתו שאמר לא בעי הכתיב משמע שר"י ס"ל חומרא א"כ מאי משני ר"א ב"י הכי במאי עסקינן כגון שהיתה עדיות דניזק עדיין לא מתורץ מה שהי' קשה ממשמעות לא בא הכתוב יאי ס"ל דפליגי נמי בניזק במשוייר עיקר חסר מן הספר ומה שתירץ מהר"ם בב"ק דלרב אחא לא קאי לא בא הכתיב להחמיר אלא דלדידי' אהני ג"ש ואהני קרא פעם בדניזק ופעם בדמזיק וע"ז אמר ר"ע לא כי אלא תמיד שיימינן בדמזיק א"כ חוזרים אני להקשות על אביי מנ"ל דבמשויר פליגי ואמינא לזה דבהא פליגי ר"א בר יעקב ואביי ונראה דעוד מקשין העולם אמאי לא מוקי לה הש"ס דאהני לה קרא כגון שהי' עדיות דמזיק כזיבורית דניזק דנותן לו מיטב דמזיק וקמ"ל שאינו מחויב לקנות אלא צ"ל דא"כ ס"ל לרב ישמעאל דתמיד בדניזק שיימינן אלא שהמזיק אינו מחויב לקנות אבל קשה מאי לא בעי הכתוב שאמר ר"ע כ"ז לר"א ב"י אבל לאביי באמת ס"ל דאהני לה קרא לזה בשעדיות דמזיק וזיבורית דניזק וא"כ מאי לא בעי הכתוב אלא ש"מ שר"י סבר דהכתוב בא להחמיר על המזיק שנידון במשויר וע"ז אמר לא בא הכתוב להחמיר אלא שצ"ל הכל מנ"ל לאביי אימא אהני קרא לקדמוקי לה ר"א בר יעקב שהיינו טעמא דאביי ס"ל נמי למסקנא או כסף או מיטב וא"כ ליכא למימר דאהני קרא אם זיבורית דידי' לא שוי' כעדיות דניזק פשיטא הוא ס"ל לאביי דצריך ליתן לו ממיטב דידי' ואת"ל שאתי' קרא שאם אית לי' עדיות בינונית וזיבורית שלו אינו שוה כעדיות דניזק דצריך ליתן לו ממיטב דמזיק קשה באמת למה צריך ליתן לו עדיות יתן לו בינונית או כסף אבל ר' אחא ב"י לא ס"ל או כסף או מיטב אלא דוקא צריך ליתן לו מיטב אי אית לי' ואתי' קרא דצריך ליתן לי' מזיק ממטיב דידי' א"כ