מנחת אלעזר חלק ד רסד

דברי אגדה ויאמרו קדיש ומ"ש הרמב''ם בס' הי"ד (בנוסח התפלה) כנ''ל היינו כשלומדים עשרה ביחד מתחלה עכ"ד בתשו' שם ולפי"ז לכאורה יוכל כ"א גם כשלומד משניות בפ"ע כשיקרא סביבו עשרה אנשים ויאמר בפניהם ר"ח בן עקשיא אומר וכו' לומר אח"ז קדיש דרבנן אך באמת נראה דל"ק דברי הרמב''ם אהדדי דגם כשלומדים ברבים גמ' או משניות וכשאומרים דברי אגדה אז ברוב עם הדרת מלך מלכו של עולם ית"ש כשאומרים דברי אגדה הכל מבקשים לשמוע ויש צייתי הרבה והרבה יותר ע"כ זהו ליתר שאת ועוז לומר קדיש דרבנן. אבל כשלומדים באמת עשרה א"צ לדברי אגדה כנז' וגם כשאין לומדים עשרה או רובן עכ"פ ביחד לא מהני דברי אגדה שיאמר אח''כ ואין לומר קדיש כנ"ל. ושוכט"ס

סימן ע''ג

בשו"ת תשורת ש"י (מהד"ת סי' קכ"ב) ע"ד מי שנוהג לישן בסוכה והוא איש מצונן שגם כל השנה בביתו משתין בתוך עביט של מי רגלים ומחמת אי אפשר לו לילך מהסוכה לחוץ להשתין אם מותר להשתין בכלי בלילה בהסוכה והעלה שם דעתו דמוטב שלא ישן כלל בסוכה ממה שישן ויצטרך להשתין בכלי בסוכה. ונשתוממתי על דבריו אלו דהרי בתפילין דמשתין בהם לכתחלה גם כשהתפילין עליו בביהכ"ס עראי (כמ"ש בש"ע סי' מ"ג סעי' א') ולענין (תפלין) תשמיש המטה אסור גם כשהם בבית זולת כשהם גנוזים בכלי תוך כלי (כמ"ש בש"ע או"ח סי' מ' סעי' ב') וא"כ בסוכה דכ' בסידור האריז"ל שסידר הר"ר שבתי ז"ל שישמש מטתו בסוכה ויהי' דר איש ואשתו תשבו כעין תדורו ועיי' בש"ע או"ח (סי' תרל"ט במג"א ס"ק ח') ובלב"ש שם מכ"ש וכ"ש פשיטא דמותר להשתין בתוכה תוך כלי ואיך יפטרנו ממצות שינה בסוכה בשביל שיצטרך להשתין בלילה. שוב ראיתי (במה שהביאו ג"כ בתשורת ש"י שם) בחיי אדם (כלל קמ"ז סעי' א') כ' כן דאסור להשתין בה אפי' בכלי אעפ"י שעושה כן בביתו אבל תשמיש המטה מותר בסוכה שהרי עיקר מצותה איש ואשתו עכ"ל והני מילי סתרא"י ננהו וסותרים להלכה מדינא כנ"ל ע"כ בודאי לא יבטלו מצות שינה בסוכה גם מי שצריך להשתין בע"כ בלילה ולא יוכל לצאת החוצה ועיי' בדברינו בשו"ת מנח"א (ח"ב סי' מ"ו). וכן ידעתי מצדיקים וגדולי עולם זי"ע שישנו בסוכה גם אם הצטרכו לפעמים להשתין בלילה בעביט שם כנז'

סימן ע"ד כבוד ש"ב הרב החו"ב וכו'

הגיעני יקרתו וברכתי ברכת הנהנין אשר ראיתי כי הוגה בספרי מנח"א ח"ג בעה"י וזהו פרי מגמתי. אשר ת"ח חו"ב ובנש"ק ישתעשעו בשעשועי דאורייתא גפ''ת והלכה אך במה שבנה דייק להשיג על דברינו (בסי' כ"ז) ורצה לחדש דמה שנהנה שאינו מקבל שכרו הוא עוד יותר ממודר הנאה ממעיין וכו' והוא הנאה דחוץ למצוה עכת"ד, וז"א השגה (במחכת"ה) דסוף כל סוף מהו הצורך בו שיהנה מה שלמדו בלי תשלומי שכר הוא רק הלימוד היינו המצוה בעצמותה וזהו מללה"נ גם בדרבנן לשי' הר''ן ואלא קאמינא לשי' הרשב"א שהוכיחו לשיטתו דהנאת הגוף בהדי מצוה לא הוי הנאה דמללה"נ והעול של המצוה דוחה גם הנאת הגוף שחוצה לו ועיי' בדברינו במנח"א (ח"ג סי' מ"א אות ב') מדברי הירושלמי שקלים דפריך מה נהנה מה שנתן חבירו בעדו השקל ולא רצה לתרץ בירושלמי שנהנה חוצה לו מה ששילם בעדו ופטרו חבירו מהשקל א"ו דז''א דכיון דסוף כל סוף הוא הנאה מעיקרה ועצמותה רק הנתינת שקל ומללה"נ וע"כ תי' בע"כ כיון דממשכנין על השקלים וכו' עיי''ש וא"כ הכא כ''ש בזה דאין ממשכנין ואין מכריחין ללמדו מקרא או טעמים והיא בעצמותה רק הנאת המצוה בודאי ל"ש כדברי כת"ה. ועיי' עוד שם בדברינו במנ"א ח"ג (סי' מ''א שם אות ג' ואות ה')

ב) ומ"ש אביו וכו' על דברינו במנח"א ח"ג (סי' כ"ט אות ד') הנה לכאורה י"ל דהוא כדבריו מה שהעיר ליישב דמיירי בא"א דעולם היצירה כביכול ונראה כן לכאו' ממ"ש בפע"ח שאחיזת פרעה הי' בערף נגד הגרון שבא"א היינו דמיירי בעולם היצירה כיון דהכונה בכוללתה שיצא הז"א מבחי' עיבור שהי' תלת גו תלת בגלותא עד שנתגלה באורו ובחי' הז"א בכוללת הוא בחי' יצירה כנודע א"כ י"ל דמיירי בכוללתו מבחי' עולם יצירה והיינו א"א דיצירה שינק פרעה. אך כיון שנדון עפ"י בחי' כוללת הענין שוב י"ל כיון דמיירי העיקר מגאולת מצרים וזהו מבואר בזוה"ק כפ' האי יובלא אפיק להון. עלמא דחירות. חמשים שערי בינה. ולכך נזכר חמשים פעמים יציאת מצרים בתורה כנז' כ"פ בזוה"ק ותיזוה"ק וזהו בכוללתה בחי' בריאה הנ' שערי בינה וכו' וכיון דמיירי בעולם הבריאה שוב ל"ש כתי' הדר"ג ומוכרחין לומר כדברינו שזהו החילוק בין קודם גאולת מצרים לאח"כ כנדפס שם במנח"א. ואחתום בברכת גאולה וישועה ב"ב גאולת עולם ושמחת החג בכשרון וכט"ס, ש"ב ידידושתו"ט: סימן ע"ה כבוד הרב הגאון וכו'

הגיעני יקרתו וכו' וע"ד א' שמסרה אשתו אותו שהוא שפיא"ן ושכרה עליו על זה שני ערלים שקרים ועי"ז נאסר במאסר זמן מה וכו' והוציא על משפט זה וכו' ואח"ז עשה שיידונגס-פראצעס ופסקו בית משפט הגבוה שלהם שאינה אשתו לפי נימוסיהם מצד שא"א דר עם נחש בכפיפה וכו' עכ"ל הדר"ג וביאר דיש להתיר לו לישא אשה על אשתו וליתר שאת צריך ק"ר להתירו. הן אמת אם נתברר כן יש להתירו אבל רק ע"י ק''ר דאין לך בזה אלא מנהגא דבתי דינים שלנו כיון די"א דלאחר אלף החמישי הוא רק מה שקבלו ונהגו לאיסור א"כ צריכי' לילך לפי המנהג שהחזיקו לאסור וכבר החזיקו ונהגו גם בזונה גמורה שהולידה ממזר שרבו המתירין בלי ק"ר דפשוט בזה דבכה"ג לא גזר רגמ"ה כלל ועכ"ז נהגו להתיר רק בק' רבנים מג' מדינות אם כי הוא בגוף הענין איסור אישות בעצם, מכ"ש היכא שיש לו עלי' טענת מסירה וכיוצא אם כי הצדק אתו. שצריכין ק"ר

צריכין לידע בבירור אם האמת כדבריו שהיא מסרה אותו. ופשוט דלדברי הערלים שאמרו שהוא הסיתה אותם אין להאמין כי פיהם דיבר שוא וגו' וגם בידוע שעשו שונא ליעקב וכו'. אך אם יש ראי' ברורה והוכחה שנתברר במשפטם כי היא היתה המוסרת. ומ"ש כהד"ג כי הי' משפטם חרוץ כי אינה עוד אשתו. קשה להבין שיהי' בעד חטא זה שמסרה אותו כי