מנחת אלעזר חלק ד רסא

סימן ס"ח כבוד ידידי וכו'

הנה בדבר שנדברנו וכו' וכאשר הגדתי לך כי אל תחשוב ידידי כי זהו הכלל אשר בהיתר כרוך ומתהפך לבלתי תכלית אזלינן בשתי הקצוות לחומרא הוא מה שהמציאו האחרונים בלבד. הנה מלבד אשר מקורו בדברי התוס' (פסחים דף כ"ו ע"ב, וב"מ דף ל' ע''א) בענין עלה עלי' זכר דומיא דניחא לי' וכו' דאזלינן לחומרא אפילו באמת לא ניחא לי' מפני הפסד פרה אדומה וכמו שהארכנו בזה בחיבורינו בעזה''י במקומות רבות בחילוקים שונים. וגם את מקורו הערה כמו שכתבנו במנח"א ח"א (סי' מ''ב) בד"ה אחר כתבי זאת וכו'. בשם חכם א') מדברי הירושלמי יבמות (פט"ו הלכה ז') עי"ש אמנם עתה מצאתי מקורו ג"כ בש"ס דילן ביבמות (דף ל"ב ע"א) רב אשי איסור אחות אשה מיתלא תלי' וקאי פקע איסור אשת אח אתי איסור אחות אשה והילכך לא פקע עכ"ל הגמ' ופירש"י מיתלא תלי דאי הוה פקע איסור אשת אח. הוי חייל איסור אחות אשה דהאי דלא חייל מעיקרא משום טעמא דאיסור אשת אח דהוי קאים קמי' הילכך הואיל ואיסור אחות אשה מוכן ועומד לחול עלי' פטורה מן היבום (כגי' הב"ח) ולא פקע איסור אשת אח וחייב משום אשת אח עכ"ל רש"י ולכאורה קשה דסוף כל סוף דכיון דמיירי בזה בנשא מת ואח"כ נשא חי ואיסור אשת אח קדים ותו לא אתי איסור אחות אשה וחייל עלה דקסבר אין איסור חל על איסור כפירש"י בזה ואיך יוכל לחול כלל איסור אחות אשה מטעם דתלוי ועומד אי פקע איסור אשת אח הלא עכ"פ טרם שפקע איסור אשת אח לא חייל ואיך יוכל לחול והלא אין איסור חל על איסור והדקל''ד קו' הגמר' דא"כ תתייבם כיון דאין איסור אחות אשתו בזה חל על אשת אחיו ואשת אחיו מותר לייבמה אלא ודאי דממ"נ מה תאמר דלא חל איסור אחות אשה (כיון דאין איסור חל על איסור כנז') וכיון דלא חל איסור אחות אשה א"כ ליכא רק איסור אשת אח דזה אינו אסור במקום יבום (כיון דאיסור אחר דאחות אשתו לא חל בזה כנז') ואדרבא מצוה איכא אך באמת כיון דהוא מצוה א"כ פקע האיסור אשת אחיו בזה וכיון דפקע איסור אשת אח במקום יבום שוב יש מקום לחייל האיסור אחות אשה ושוב אסור לייבמה ושוב לא פקע האיסור אשת אח שהותר רק במקום שראוי לייבמה. אך שוב קשה כיון דלא פקע האיסור אשת אח שוב לא חייל האיסור אחות אשתו דאין איסור חל על איסור ושוב מותר לייבמה ושוב פקע האיסור אשת אח וכו' וכך חוזר חלילה ומתהפך לבלתי תכלית ע"כ אזלינן לחומרא כדמסיים הלשון בגמ'. והילכך לא פקע היינו בשני הקצוות לחומרא דלכאורה קשה כנ"ל דאם לא פקע איסור אשת אח איך יאסור משום איסור אחות אשתו ג"כ א"ו דבכה"ג אזלינן לחומרא לכל צד בהיתר כרוך ומתהפך וכו' הילכך לא פקע וגם לא תתייבם כנז' היינו בשניהם לחומרא וה' את שלומך יענה בכ"י ידידושתויט באהבה: סימן ס"ט כבוד ידידי הרב החו"ב וכו'

הגיעני מכתבו ע''ד שנסתפק באשה פנוי' שהיתה אכסנאי בחנוכה שהדין מבואר בש"ע או''ח (סי' תרע"ז סעי' א') שצריכה להשתתף בפרוטה אצל בעה"ב ובעה"ב צריך להוסיף שמן, ואמר לה בעה"ב הרי את מקודשת לי בפרוטה זו שאתה חייב לי ליתן מי הוי מקודשת או לח, מי נימא דכאן לא נתן לה כלום רק זאת שזיכה אותה במצוה והו''ל כמו שאמר לה הריני מוציא אותך בביהמ''ז ושם בודאי אינה מקודשת או י"ל דשם הי' יכול להוציאה בביהמ"ז בלי שום חסרון כיס אבל כאן אין לה מציאות שתצא במצות נר חנוכה רק שתתן לו פרוטה וכו' ועוד האריך כת"ה בזה וכ' שאת"ל דמקודשת בכה"ג יש להסתפק אם צריך להוסיף שמן בשבילה די"ל כיון שהוא מקודשת א"כ הו''ל כבני ביתו ואף דלא הוי רק ארוסה ע''י הקידושין מ"מ הרי דארוסה נקרא ''ביתו'' דאיתא בריש יומא ר' יהודא אומר אף אשה אחרת מתקינין לו וכו' שנא' וכפר בעדו ובעד ''ביתו'' ושם אינו כונסה לחופה דהא גם הקידושין הם על תנאי שכשתמות אשתו תהא מקודשת ואפי"ה מיקרי ''בביתו'' וכו' ובביתו זו אשתו הו"ל כשאר בני בית שהוא נותן שמן לשיעור חצי שעה וכל בני הבית יוצאים בזה. ועוד האריך כמעת''ה בזה

הנה משום הראי' דארוסה נקרא ביתו לענין וכפר בעדו ובעד ביתו זו אשתו אין ראי' לכאן דהארוס מוציאה בנ"ח לארוסתו. וי"ל שאין נקראת הארוסה לענין זה בכלל בני ביתו כיון דאינה דרה עמו ומה דאמרי' בכתובות (דף י''ב ע''א) ובשארי דוכתי בראשונה היו מייחדים החתן והכלה קודם החופה שעה א' וכו' היינו רק שעה א' וכן מה דאמרי' שם במתני' האוכל אצל חמיו ביהודה שלא בעדים אינו יכול לטעון טענת בתולים מפני שמתייחד עמה היינו רק בדרך מקרה בהיותו החתן בבית חמיו אבל פשוט שאינה דרה עמו בביתו בימי ארוסתה כלל וא"כ לא נקראת מבני ביתו לענין נ''ח שהוא רק איש וביתו משום פרסומי ניסא שתדע ותכיר זכר הנס בהיותה דרה בביתו ורואית בכל לילה את הנר משא"כ בארוסה כנז'. אמנם יכולין לשאול ולהסתפק בשאלה זו אם הוא אומר לה כזה בהיותה תחת החופה כמו דפסקינן חופה קונה ומיד אח"ז מדליק הנ"ח ואז הוי בודאי כבר מבני ביתו זו אשתו שכנסה כבר בחופה

אולם לענין מצות ללה"נ (שהזכיר גם מעכת"ה בקצה דבריו)( הנה נודע מד' השער אפרים ומובא ג"כ בבאה"ט (ס' תרע"ג) דמותר להדליק נ"ח מאיסורי הנאה משום דמללה"נ גם מדרבנן ועיי' בשו"ת אמרי שפר להג"מ נפתלי הירץ ז"ל הנדפס בסוף ס' מרגניתא דר"ב (או"ח סי' ו') מה שחולק בזה על השער אפרים, אמנם עיי' בדברינו במנח"א (חלק ג' סי' מ''א) מ"ש מהירושלמי בענין מללה"נ לענין שוקל את שקלו במודר הנאה דפריך מה קמתהני ומתרץ כיון דממשכנין על השקלים והפי' שם כיון דמללה"נ א"כ אין זה הנאה במה שנותן בעדו השקל כיון דאם לא רצה ליתן כלל השקל אינו רק עובר על מ''מ וכיון שמצות ללה"נ אין זה נקרא הנאה אלא בע"כ כיון דממשכנין על השקלים אם לא יתן וזהו נותן בעדו השקל ע"כ הוי הנאה גשמיות עיי"ש במנח"א. ולפי''ז לכאורה אין זה הנאה שתתקדש ידי זה דהוא רק הנאה רוחניות היינו מצות נ''ח ומצות ללה"נ כיון דלא פסקינן כהרז"ה לחלק בין מצוה דאו' לדרבנן ועיי' מ"ש בזה במנח"א חלק א' (סי' ל"ט) ואיך מתקדשת בזה. אך נראה כיון דרוצית להשתתף בפרוטה הרי חפיצה לקנות זה החלק במצוה