מנחת אלעזר חלק ד רס

מ"מ צריך להיות עליו מורא הרב כענין מורא שמים כמ''ש רבינו בתשו' דברי חיים (ח"ב מיו"ד סי' כ"ט) והביא בשם הגה"ק המגיד מקאזניץ ז"ל דשו"ב המהרהר אחרי הוראת הרב הממונה במקומו ראוי להעבירו ועיי' בשו''ת טוטו''ד תליתאי (סי' י''ט), וכן בדברי חיים (בהשמטות לחלק ב' סי' ל''ח) בשו"ב שהתריז נגד הרב מרא דאתרא אסור לאכול משחיטתו עיי"ש וכן בשו"ת בר ליואי (חיו''ד סי' א' כלל א') ומובא כ"ז בדרכי תשובה לאאמו"ר זצללה"ה (בסי' י"ח ס"ק קנ"ו וס"ק קס"ח בד"ה אמנם וכו') אך בשו"ת בית שלמה (ח"א מיו"ד סי' ל"ט) אחרי האריכות כ' דאין להרב להעביר להשו"ב בשביל כבודו בלבד כשאין שום ריעותא על שחיטתו של השו"ב כמובא ג"כ שם בדרת"ש, ואולי חש כת"ה לדעת הרב בית שלמה בזה ולא העבירו גם כשהתריז נגדו בתחלה, ובאמת גם לאלו המחמירים רבותינו הנ"ל מ"מ י"ל גם לדעתם אי בעי הרב יכול למחול כשהתריז נגדו ואם ימחול על כבודו כבודו מחול אך גם זה אינו ברור, דכפי דעתם ז''ל אם יקל הרב על השו"ב ויניחו להיות פרא אדם מבזה ת''ח בפרט הרב שהוא ממונה בעירו להשגיח עליו הלא נראה בעליל שהוא אינו ירא שמים אך עז פנים לגיהנם והיתכן להניח שו"ב כזה ולסמוך עליו וה"ז טובה של הרב (שמוותר על מדותיו) רעה היא בגוף הענין לגבי הקהל שמינוהו להרב להעמיד שו''ב וירא שמים וכשהוא מיקל כנ"ל הרי מיקל בעצם יראת השו"ב ומדותיו אשר צריכים להיות מוכשרים וראויים לסמוך עליו, והגם דפסקינן בש"ע יו"ד (סי' רמ"ב סעי' ל"ב) דהרב שמחל על כבודו כבודו מחול מ"מ זיל בתר טעמא ממקורו בש"ס (עירובין דף ל"ב) דאמרי' תורתו דילי' הוא והיינו ממה שנוגע לכבוד תורתו ועצמו דילי' הוא אבל במה ששאילנא להו דהיינו הרב הממונה ע"ז מהקהל להשגיח על השו''ב על תכונתו ומדתו ויראתו והתנהגותו ל"ש כל זה דהא עי"ז עוד יתקלקל יותר השו''ב במדותיו להיות הפקר בדעתו כנ"ל וגם מבואר שם (בסי' רמ"ב) בבית לחם יהודא בשם משפטי שמואל דדוקא כשמחל הרב על כבודו בפירוש והיינו אולי כשמבקש מלפניו מחילה (וכמובא כעין זה בדרת''ש שם ס"ק קנ"ו בשם הדע"ת דכשמבקש מחילה יש למחול להשו"ב ולא להעבירו עיי"ש) אז לא יהי' אכזר מלמחול אבל שתיקה לאו כמחילה דמיא, ובנ"ד לא כ' כלל כת"ה אם ביקש ממנו מחילה בכבוד כראוי, וגם כ' שם בנו"כ בשם התה"ד דלזילזולי בי' אינו נכון למחול, מ"מ בכל זה בשביל שביזה לבד הי' אולי מקום לדון כת"ה לכף זכות על ששתק ולא העבירו כי כל זה לפי מה שהוא אדם ואין לדיין אלא למה שעיניו רואות הנחוץ במקומו ושעתו לטובת הענין כמ"ש האחרונים ז"ל שם אך האחרון הכביד מה שכתב כי מאז והלאה זה שנה ומחצה לא סר אל ביתו ולא העביר סכינו לפניו והיתכן להעלים עין מזה ומדוע שתק כהד"ג זמן רב כזה על שו"ב שלא העביר סכינו לפניו, ולא זו הדרך וכנ"ל, והא גרמא לי' דהעלמת עין ועי"ז כ"ש דהופקר טפי. והלא ע''ז ממונה והועמד הרב מהקהל בודאי שהשו"ב יסייר סכינו לפניו כאשר הוא המנהג בכל תפוצות ישראל בימינו והבע"ב סומכים על הרב בזה ואיך הוא יקל על דבר שנוגע בעצם השו''ב לאפרושי מאיסורא ושהוא ממונה ע"ז להשגיח ולצוות כנז'

אמנם עכשיו בא לדון ולשאול אחרי שכבר נתפטר ממשמרתו השו"ב ונסע בסחורותיו ועתה שב מאליו לעבוד עבודתו בלי רשות מהרב כלל, הנה בגוף ההלכה מה שמצינו כ"פ בפוסקים שהקילו לענין שו''ב היינו השו"ב העומד במשמרתו ואומנתו, ורוצים להעבירו מחזקתו ופרנסתו, ומקורו מש"ס (חולין י"ח ע"א) דא"ל ליעייני רבה במילתי' דתלי בי' טפלי וכו' עיי"ש והיינו כשהוא עומד עדיין באומנות זו ואין לו פרנסה אחרת ואין לו שום אומנות אחרת ליקח לו ואם יעבירוהו ה"ז קפחי לחיותי' וטפלי דתלויין בו והוי כעין מה דאמרי' בש"ס (ב''ב דף כ"א ע"ב) בענין דינא דא''ל קא פסקת לחיותי' וכו' מרחיקין מצודת הדג וכו' שאני דגים דיהבי סייארא עי"ש בפירש"י דכיון שהכיר זה חורו ונתן מזונות בתוך מלא ריצתו בטוח הוא שילכדנו והו"ל כמאן דמטא לידי' וכו' עיי"ש ובמרדכי כ' דהא דר"ה אית בה תרתי וכו' ואפי' לשיטת ר"ת מ"מ הכא שאני שאומנתו בכך וכן משום שטרח הראשון והוציא מעותיו ע"ז וכמ"ש מהרי"ק (בשורש קל"ב) עיי"ש ובשו"ת נטע שעשועים (חלק חו''מ סי' ז'), וה"נ י"ל הקילו בכמה מקומות לענין שו''ב העומד לשרת באומנתו. והרי הוא בחזקתו, אז אף שיש עליו ריעותא מ"מ חשבינן ג"כ לסיוע לחזקת כשרות שלו גם הך דאם נאסור אותו אז נוציא אותו מפרנסתו ואומנותו ומשמרתו שמוחזק בה וה"ז כמוציא מחזקת ממון שלו כמו שפירש"י בדגים דיהבי סייארא דהו"ל כמאן דמטי לידי' וכן בזה אין לו אומנות אחר וגם טרח והוציא מעותיו בתחלה ללמוד א"ע אומנות השו"ב ע"כ חושבי' גם זה דמפקי'. מחזקת ממון ואומנתו ופרנסתו וע"כ מקילין קצת כ"פ היכא דאפשר לענין שו"ב ואמרי' בחולין שם משום דטפלי תלוי בי'. והגם דאמרי' שם בב"ב ואמר רבא וכו' טבחא ואומנא וסופר מתא כולם כמותרים ועומדים נינהו עיי''ש ובפירש"י שאם קלקלו יכולים להעבירן בלי התראה דהוי כמותרין ועומדים, מ"מ היכא שאין הוכחה בודאי שקילקל אז מקילי' כ"פ שלא להעבירו מאומנתו ופרנסתו, וכל זה כשמוחזק עוד בה משא"כ בנ"ד שכבר הניח משמרתו ברצונו מעצמו ונתן כתוב וחתום ע"ז שאין לו שוב טו"מ להקהל עוד ונסע בדרך מסחרו וכשרוצה לחזור ולשוב למשמרתו הרי פנים חדשות באו לכאן ול"ש כלל כל הענין דלהעבירו ממשמרתו ופרנסתו ואינו עוד בחזקתו כלל ואם לקבלו מחדש בודאי אינו ראוי מכמה טעמים וגם מהטעמים שכ' כת"ה מערעורים שבאו עליו בדרך קובלנא איך שלקח ערבונות ולא החזירם וכו' ועיי' בדרכי תשובה (סי' א' ס"ק ל') בתנאי השו''ב שרוצים ליתן לו כתב הודאה שיהי' לבו עמו ושלא יהי' מבוהל וכו' זהו בודאי עכ"פ כפי שניכר מדרכיו ותהלוכותיו ובפרט שיש בו עוד חמיר מזה כנ"ל וכיון שיש בו כעת דין מי שרוצים לסמכו ולמנותו מחדש שצריכי' לבחנו בהלכות ואומנות וכל הצריך לשו"ב שנתמנה וזה פשיטא שאינו ראוי למנותו מחדש ולא תהא כזאת בישראל, ויודיע להם שאסור לאכול משחיטתו ולית דין צריך בושש ומה שאמרו מאנשי הגליל שימנוהו רק עד עבור ימי המלחמה והזעם ר"ל יאמר נא להם כי אדרבא בימי המלחמה צריכין ביותר ליזהר לאפרושי מאיסורא ומקרא מלא דיבר הכ' כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע ואין לך רעה גדולה מזו אשר נסובב ע"י השו"ב המקולקלים כמ"ש מרן בד"ח מזה בכ"מ, ומפני טירדת הימים האלו קודם הפסח הבעל"ט אין באפשר להאריך יותר וה' יאריך ימינו ושנותנו בטוב וכימי צאתנו מאמ"צ יראנו נפלאות ברוב ישועות וביאת ג"צ במהרה דידן ושוכ"ט