מנחת אלעזר חלק ד רנט

שאומרים לו להגר מקודם ג"כ ד"ת הם ואין עת להאריך עוד וה' את שנותינו יאריך ונזכה ב"ב לאורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי בביאג"צ בקרוב. ידידושתו"ט. סימן ס''ה כבוד ידידי החריף וכו'

לתשו' יקרתך ע"ד שנהגתי לברך שהחיינו בעת גמר חיבוריי בעה"י והביאום מביהד"פ כלול בהדרו. הנה כבר ראו עיניך המובא בשע"ת (סי' רכ"ה ס"ק י') ואת אשר ציינת שם במכתבך. אמנם תמהתי מ"ש כי בשע"ת לא נזכר מספרים רק מכל דבר שיש לו שמחה. הלא מפורש שם בשע"ת מגמר ספר ח"ת בכתיבתו ומכ"ש בהדפסתו עכ"ד ומ"ש שם בשם מחזיק ברכה שטוב לברך בלא שם ומלכות הנה מה יפה דברי הב"ח (או"ח סי' כ"ט) והחזיק אחריו בסברתו בישועת יעקב (או"ח סי' רכ"ה ס"ק ג') דדוקא בשארי ברכות ספק להקל ואין לברך בשם ומלכות משא"כ ברכת שהחיינו דהוא רשות כמ"ש הטור (או"ח סי' תל"ב) ע"כ בהנאת האדם תלוי שאם הוא נהנה ומרגיש הנאה ושמחה יוכל לברך דכיון דהוא רשות ע"כ אינו מברך לבטלה גם אם ספק הוא שאינו מחוייב ע"כ צריך לברך גם בספק. אם רק נתרגש בשמחה ובדין ברכת שהחיינו בכתיבת ס"ת כשגמרו נמצאו דיעות למכביר כמו שהביאם בס' משנת אברהם דיני סת"ם (שער ברכת ס"ת סי' ד'). ומ"ש המג"א (סי' רכ"ג ס"ק ה') דלא יברך על קניית ספרים משום דמצות לאו ליהנות נתנו. פשוט דשאני משאר מצות דהא לא גרע מקנה כלים חדשים חשובים עיי"ש בסי' רכ"ג (סעי' ג' וסעי' ו') החילוק בין עני לעשיר ועכ"פ בגמר ס"ת חדשה נתרגש כ"א וא' וע"כ נהגו לברך שהחיינו ובחתם סופר (חאו"ח סי' נ"ג וסי' נ''ה) עיי''ש שכ' שאם יודע בעצמו שנהנה ואינו מברך הוא חוטא. וכן נהגו אאזמו"ר ואאמו''ר הקדושים אשר בארץ החיים זי"ע בעת גמרו ס"ת שלהם וקראו בו פעם ראשונה ובעלייתם אחרי ברכה שני' ברכו שהחיינו ברבים. וכן המנהג בפה"ק מקדם לברך אז שהחיינו מי שהניח לכתוב לו ס"ת חדשה. ולפענ"ד מכ"ש בגמר חיבור ח"ת בדפוס אשר לאו כל אדם זוכה והוא דבר חשיבות ביותר וגם שוה סך רב שנגמר בהדרו ולאדפוסי אדרא בעה"י ע"כ נהגתי לברך שהחיינו גם בהוצאת חיבוריי מנח"א ח"א וח"ב בפני אאמו''ר רבן של ישראל זי"ע בחיים חיותו נהגתי כן. ומחי' חיים יזכנו לזכות את הרבים תמיד ויעמדנו בקרן אורה. בכח התורה. ונזכה לגאולת עולם בב"א ידידושתו"ט באהבה: סימן ס"ו כבוד ידידי הרב החריף וכו'

הגיעני יקרת מכתבו, ובעה"י ראשית דברי אשיב על ד"ת, מ"ש להקשות מנ"ל שספק טומאת סוטה אסרה התורה בתורת ודאי הא אם ודאי נטמאת אינה שותית דילמא החמירה תורה מספק לשיטת הראשונים שספיקא דאו' מה"ת לחומרא עכ"ל, הנה יש ליישב זה דאיך שייך לומר דהתורה באה ללמוד דס' דאו' מה"ת לחומרא וכי איצטריך קרא לרבויי ספיקא להחמיר כדאקשינן ביומא (דף ע"א ע"א) וכי איצטריך קרא לאתוי' ספיקא ועיי' בכפות תמרים (בתוס' יוהכ"פ) שם דמפרש באמת סברת קו' הגמ' לפי"מ דפסקינן אנן בש"ע כהרשב"א דס' דאו' מה"ת לחומרא ע"כ פרכינן למה צריך קרא לרבויי ספיקא הלא בכל מקום ממילא ס' דאו' לחומרא מה"ת ועיי'ש בכפ"ת מה שהקשה לפי"ז מחגיגה (דף ד' ע"א) דפרכי' איצטריך קרא למעוטי ספיקא ותי' שם אמנם עיי' בטורי אבן בחגיגה שם מה שתי' היטב מטעם עדל"ת עי"ש. ועדיין צ"ע בחולין (דף כ"ב ע"ב) דאמרי' ג"כ איצטריך קרא למעוטי ספיקא ושם יש ליישב כפי' רש"י היינו דמי איכא ספיקא קמי שמיא שהוא דבר של עצם המין מה הוא וכן י"ל בכוי נחזור לענינו עכ"פ בזה בודאי י"ל דל"ש לומר דבא לאתויי ספיקא לחומרא ע"כ שפיר הוכיחו רז"ל דבא להורות דס' טומאה ברה"י בכל מקום כמו ודאי טמא ואין להקשות לפי"ז נלמד משם לכל מקום דס' דאו' מה"ת לחומרא וקשה לד' הרמב''ם, כבר עמד על מדוכה זו בפרי חדש (יו''ד סי' ק''י) ובשב שמעתתא (שמעתא א' פ"א) ויישבו כ"ז. וכוח"ט. והנני ידידושתו"ט באהבה רבה

סימן ס"ז כבוד ידידי הרה"ג וכו'

הנה ע''ד שאלתו שאלת חכם ע"ד השו"ב בגלילתו ושמו וכו' וזה ערך שנה ומחצה אשר בלי שום סיבה וענין התריז כנגדו מאוד עד אין לשער וכו' (כמו שכ' בל"א הדברי בוז שהגיד לו) וכ' כת"ה עוד בהשאלה וז''ל מובן הדבר מאליו כי הי' בעיני כמתעתע וכשוטה גמור ובכל זאת לצוק העתים הנוכחים הייתי מעביר על מדותי וכו' והי' שחיט ואזיל כשוחט דעלמא ומאז ועד עתה לא הראה לי סכינו ולא עבר על פתח ביתי ואחרי ימי הסוכות העל"ט הניח משמרתו לגמרי ונתן פטורים להקהל שלו שאין לו שום טו"מ עליהם ושטט מאז בכל המדינה לעשות מסחרים שונים וקבץ מכמה אנשים כסף בתואר ערבונות וכבר באו אלי מכמה מקומות קובלנות עליו ע"ז, אכן הוא כחרש לא ישמע, ומי יאמר לו מה תעשה, ומי אדון לו, ופתאום בשבוע העברה הגיעני השמועה כי העוכר הלז הנהו שב אל קיאו ושחיט ואזיל, ומובן הדבר מאליו כי לא יכולתי לשתוק עוד בדבר ושלחתי כרוזא קרי בחיל לכל הישובים אשר הי' הנ"ל שו''ב להם כי שחיטתו אסורה כנבילה וטריפה בלי שום משוא פנים אכן מרבים העם להביא ועוטרים עלי בהפצרות רבות כי לאשר לדוחק השעה קשה להם להשיג שו''ב אחר ע"כ יבקשו כי אוותר ואניח להם את העוכר הנ"ל להיות שו"ב אצלם עוד עד עבור המועד ימי הזעם והמלחמות ולא יותר ובאמת הי' הדבר קשה עלי מאוד ואחרי עבור רכות וקשות בינינו אמרתי להם כי מצדי אין ביכולתי לחזור מפקודתי הנ"ל אכן אציע הדבר לפני כהדג"ק שליט"א, כמות שהוא, ואם ימצא הדרג"ק שליט"א נכון הדבר למלאות מבוקשם בזה אזי בהכרח אבטל דעתי מפני דעתו הרחבה ולא זולת עכ"ל השאלה הנחוץ לדעת על מה תסובב התשובה בזה בעזה"י

הנה לא אכחד תחת לשוני כי בקראי השאלה תמהתי על כהד"ג באשר כ' כי השו"ב התריז נגדו בדברי מדותיו וכו' דהנה מבואר בנו"כ ביו"ד (בסי' י"ח סעי' י"ז) בשם גדולי רבותינו האחרונים ז"ל שגם כעת שמחלו חכמים על כבודם נגד השו''ב