מנחת אלעזר חלק ד רנח

(חיו"ד סי' ב') השיג עליו וכ' דחזקת כשרות הוא חזקה עצמיות דקודם שהגיע לכלל איש אינו בר עונשין ואף אם עבר כמה עבירות אין בו פסול ומשהגיע לכלל איש באותו שעה כשר הוא ואע"ג דמשכחת לה בשעתא דאייתי ב' שערות עבר מיד עבירה שנפסל בה זהו מיעוטא דמיעוטא ע"כ הוי חזקה שנתבררה בשעתה לכשרות עכ"ד הבית אפרים עיי"ש באורך משא"כ בגר אולי כונתו לשם אישות או פני' אחרת ושלא לש"ש הגם דבדקנוהו וחקרנוהו והי' נראה כונתו לטובה אמנם כתיב האדם יראה לעינים וחז"ל לא חייבו יותר רק לפי אומדן דעת הב"ד שמקבלים לגיירו אם כונתו לש"ש. דהא באמת בדיעבד אם היתה כונתו בהתגיירו לשם אישות ג"כ חל בדיעבד כמ"ש הרמב"ם ובש"ע יו"ד (סי' רס"ח סעי' י"ב) ומקורו מש"ס יבמות (כ"ד ע"ב) דבדיעבד כולם גרים מדינא הגם שלשון המחבר שם שהוא לשון הרמב"ם (פי"ג מהל' איסורי ביאה הל' י"ז) מ"ש אפי' נודע שבשביל דבר הוא מתגייר הואיל ומל וטבל יצא מכלל עכו"ם ''וחוששין לו עד שיתבאר צדקתו" עכ"ל. וצ"ע במה חוששין לו עד שיתבאר צדקתו. ומהו כונתו. אם אולי שממתינין אולי יחזור לסורו דאז אינו גר הלא כתב הרמב''ם בפירוש מיד לאח"ז בסיפא דהלכה זו ואפי' חזר ועבד ע"ז הרי הוא כישראל מומר שקידושיו קידושין. ומצוה להחזיר אבידתו מאחר שטבל נעשה כישראל עכ''ל. א"כ מה זהו יתבאר צדקתו הלא גם אם יתבאר אח"כ ויתברר להיפך היינו שיעבוד ע"ז. ויחזור לסורו. ג"כ גר הוא ונעשה כישראל מומר דאעפ"י שחטא ישראל הוא א"כ מה נ"מ מה שיתבאר ויתגלה אח"כ ממעשיו ומה חוששין וממתינין שייך בזה. וחשבתי כונת רבינו הרמב"ם כמ"ש לעיל (בהלכה ט"ו) שם לענין הגרים שגיירו בימי דוד ושלמה שחששו שמא בשביל המלכות וטובה לישראל נתגיירו וכל המתגייר בשביל דבר מהבלי העולם אינו גר צדק אעפי"כ היו ב"ד הגדול חוששין להם ולא דוחין אותם אחרי שטבלו מ"מ ולא מקרבין אותן עד שתראה אחריתם עכ"ל הרמב''ם. ולזה הי' כנראה כונת הרמב"ם להלן (בהל' י''ז) כנ"ל שחוששין להם עד שיתבאר צדקתם היינו שחוששין רק לענין זה שלא לקרב אותן עד שיתבאר צדקותם וכמו שעשו הב"ד הגדול בכמו אלו. אבל שלא לרחקן ולהחשיבן כעכו"ם זהו אינו נ"מ באמת דגם אם עע"ז אח"כ אסור להחשיבן כנכרי כיון דגר הוא כבר וכישראל נחשב. כן נראה בע"כ כונת רבינו הרמב"ם (אלא שמרן המחבר בש"ע קיצר בלשונו). אולם עדיין צ"ע דשם בהלכה י"ז נראה כסותר א"ע מיני' ובי' כנז' וגם מ"ש רבינו הרמב"ם ''ומצוה להחזיר אבידתו מאחר שטבל ונעשה כישראל'' קשה מאוד להבין על מה קאי זה אם כמ"ש בהמשך לשונו ''אפי' חזר ועבד עכו"ם הרי הוא כישראל מומר שקידושיו קידושין ומצוה להחזיר אבידתו'' הלא איך יתכן לומר כן וכי הוא עדיף מישראל גמור שעבד ע"ז שאסור להחזיר לו אבידה כמ"ש הרמב"ם (בפי"א מהל' גזילה ואבידה הל' ב') ובש"ע חו"מ (הל' אבידה ומציאה סי' רס"ו סעי' ב') ומקורו מש"ס ע"ז (דף כ"ו ע"ב) ומה זה עדיף גר שעובד ע''ז אח"כ. ואיך יסתור א"ע בזה. אלא בע"כ כונתו דקאי אלפני פניו על מ"ש שחוששין לו עד שיתבאר צדקתו דהיינו שמחזירין לו אבידתו גם קודם שיתברר צדקתו דכיון שטבל ה"ז כישראל (ולא קאי אדסמיך לי' כשעבד ט"ז) וכמ"ש הכ"מ שם. ודעת המ"מ שם דמיירי שם דעע"ז לתיאבון ולא נוכל להבין איך שייך עע"ז לתיאבון וגם למה עדיף מישראל עע"ז כנ"ל. ואולי ס"ל להרב המגיד דכיון שנתגייר ולא הגידו לו עיקרי האמונה (כמו דמיירי שם) ע"כ גם עע"ז לא נחשב רק לתיאבון וע"כ מחזירין לו אבידה ולישראל עע"ז אין מחזירין. וחדית הוא. וצע"ג. ועדיין קשה להבין דא"כ במה חוששין וממתינין לו וכו' כיון שגם אבידה מחזירין לו ואולי לענין לקרבו בד"א. כגון שממתינין שלא להשתדך עמו עד שיתברר במעשיו. זולת השבת אבידתו שזהו משיבין לו מיד כיון דמשיבין אבידה גם לאוכל נבילות ועבריין ישראל שאינו עע"ז ומחלל שבת כמ"ש הרמב"ם הם. כן י"ל לחומר הנושא – נחזור לעניננו עכ"פ חזקת כשרות ל"ש בגר כשנתגייר מיד דהא אין ידוע כונתו בודאי אם הוא לש"ש רק שאנחנו נבדקנו לכתחלה כפי אומדן דעתנו כנ"ל וא"כ הדקל''ד מה שהקשיתי דאיך נקבלנו להתגייר גם טרם ידע לקרות ק"ש ותפלה על סמך זה לומר שיש לו חזקת כשרות שכונתו לש"ש שבודאי ילך אח"כ אצל בקי ללמדו או לומר עמו כמ"ש הדר"ג, זהו לא מיחוור כלל, עפ"י המבואר

וגם ל"ש לומר בזה חזקה במקום שצריך ללמוד א"ע דתליא במעשה וכמ"ש בפני יהושע (פסחים דף ד') וכן בשארי אחרונים ז"ל וכן הב"ח (או"ח סי' ח') לענין שחיטה דהוי רוב דתליא במעשה ע"כ אין לסמוך על רמאשמ''ה רק בדיעבד כשא"א לבודקו עיי"ש והגם שפלפלנו בזה הרבה ובסוגיא דרוב (בתשו' מנח"א חלק ה' סי' ג') בכת"י הארכנו בזה בעזה"י עכ"פ ל"ש בודאי בזה חזקת כשרות שילמוד דהא תליא בטירחא ומעשה כנז'

והעירני ידידי הרב הגאון מו"ה דוד שליעסל נ"י דומ"צ דפה"ק די"ל מש"ס שבת (ל"א ע"א) בהילל דגיירי' להך דא"ל שבכתב אני מאמינך שבע"פ איני מאמינך וכו' גיירו' יומא קמא א''ל א"ב ג"ד למחר אפיך לי' וכו' הרי דלא ידע עוד א"ב בשלימות כשגיירו' מכ"ש לומר ק"ש ותפלה עכ"ד, (וכבר העיר בתשו' רעק"א הנ"ל ע"ד המהרש"א בשבת שם כנ"ל) אך באמת ז''א ראי' דמלבד דאפשר לומר דגיירי' היינו לאחר שלמדו ק"ש ותפלה ולאו גיירי' מיד דייקא אמנם בעיקר הדבר י"ל ג"כ כיון דהילל הזקן לגרמי' הוא דעביד שקבלו לגר אפי' שלא קיבל עליו מתחלה תורה שבע"פ והרי לדידן בודאי לא פסקינן הכי, דהא אפי' אם דבר א' מתורה שבע''פ אינו מקבל, עליו בודאי לא מקבלין אותו לגר א"כ אינו ראי' להלכה לדידן כיון שהילל הזקן סמך על מה שילמדנו אח"כ כפירש"י שם ואנן לא פסקין הכי למעשה, וגם שלא קיבל עליו מתחלה שבע"פ וגיירי' מיד א"כ לא הי' צריך להתפלל כיון דתפלה הוא דרבנן ובכלל תורה שבע"פ הוא ואם פסוק ראשון דק"ש שהוא לכ"ע מה"ת זהו יכול ללמדו בע"פ גם טרם הי' יודע היטב האותיות ואצלם הי' נקל יען שהי' לשונם קרוב ללה"ק כמו לשונות הקדם המזרחיים גם של הנכרים וכנז' במכתבי הראשון. וע"כ לא קשה מה שהקשה כהד"ג על מרן המחבר בש"ע שכ' ג"כ הך דינא כמו בגמ' דמקבלין אותו מיד ומשמע גם קודם שלמד דהא גם בזמן מרן הב"י כנודע הי' הרבה ע"ה שנקראו פלחים באה"ק ובארצות המערב שלא ידעו אפי' להתפלל ורק עמדו הרבה אנשים ע"ה כאלו אצל הש"צ לצאת ויצאו י"ח בתפלה כיון שקרוב לשונם ללה"ק הבינו ענין התפלה שמתפלל הש''ץ, וע"כ לא שינה הב"י בש"ע ג"כ מדינא דגמ' דמקבלין אותו מיד כנ"ל

ומה שהקשה כהד"ג על דברי זקינו הגאון רעק"א זצ"ל בתשו' באמת תמוה וצע"ג דגם הדינים