מנחת אלעזר חלק ד רנג

ולאשר הגאון מהר"ם בנעט זי"ע הי' רב המדינה ורבן של ישראל. וגם כן נהג אאמו"ר הגה"ק עמוד ההוראה זי"ע בבית תפלתו במנין שלו בימות החול כשלא הי' לוי רק כהן והי' לפי"ז מוכרח שיעלה הכהן ב"פ בכל קריאת התורה בב' וה' ולברך לכתחלה ד' ברכות והוא דבר זר ומוזר בפרט כשיתמיד הדבר ב"פ בכל ב' וה' ע"כ ציוה לקרות ישראל במחילת הכהן והכהן מחל מרצונו הטוב הגם שבכל פעם אחרת לא הניח בשום אופן מעולם לשנות מלקרות לכהן גם בעת שהיו חיובים לאין שיעור וגדולי הדור שהשכימו לפתחו ובית מדרשו בשבתות ויו"ט עכ"ז החמיר בזה אך בכה"ג שאין לוי נהג כנז' וכן נהגנו אחריו ע"כ אמרתי לברר הדבר קצת בזה בעה"י

הנה ברמ"א (סי' רפ"ב סעי' ה') דאם יש אחרים שיודעים להפטיר לא יפטיר מי שעלה כבר ועיי"ש ברמ"א (ס"ק י''ד) ובלב"ש שם דדעת הרמ"א דאסור לכתחלה לקרות למי שעלה כבר אפילו שלישי ומפטיר דיש הפרש גדול ביניהם מכ"ש שלא לעלות איש זאח"ז בספר א' ועיי' במג"א (סי' קמ"ד ס"ק ט') דכשהפסיק אחר בנתיים הוו"ל כקורא מחדש וא"כ כשאין אחר מפסיק בנתיים, רק יקראו להכהן לברך בתחלה ארבעה ברכות בודאי אסור לכתחלה אך יש לחוש באם לא יקראו להכהן משום מ"ע דוקדשתו אמנם כיון דאמרי' בגיטין (נ"ט ע"ב) שאני רב הונא דאפי' רב אמי ורב אסי כהני חשיבי דא"י הוי מיכף כייפי לי' משמע דלכבוד אדם גדול מותר לכהן למחול ומעתה אין לך כבוד גדול יותר מכבוד שמים כשחושש הכהן בעצמו מפני חשש ברכה לבטלה כי מוזר הדבר בעיניו לעלות לכתחלה בכל עת ולברך ד' ברכות לכתחלה דזהו מותר רק בשעת הדחק כשאין שם אחר מי שיקרא (כמבואר בסי' קמ"ג סעי' ה') ואם הוא ירא ד' וחושש לזה וכך נאה לקדושת זרעו של אהרן ע"כ מוחל אדרבא זהו כבודו שלא לצאת בכה"ג רק למחול משום חשש ברכות הנז'. ואין לומר דלמה נחוש יותר להמבואר בש"ס גיטין שם ופסקי' בש"ע (סימן קל"ה סעי' ח') דאם אין לוי קורא הכהן עוד הפעם א"כ מה זה צריכי' להחמיר יותר בזה מפסק הש"ע וממילא אין שום חשש ברכה שא"צ. ועיין בשו"ת חת"ס (חיו"ד סי' רמ"א) הטעם דנגד רוב הפוסקים לא יוכל לטעון קים לי וכן ידוע מכללי האחרונים דנגד פסק הש"ע לא יוכל לטעון קים לי והיינו כיון דקים לי הוא מחשש ספק גזל דהוי דאו' אך יש גם לחבירו ספק גזל כידוע מהר"י באסאן והיכא דרוב הפוסקים מסכימים עם א' שוב אין לו ספק איסורא דגזל עיי"ש בחת"ס (ובדברינו במנח"א ח"א סי' ע"ו בהג"ה ואכמ"ל) וא"כ י"ל ה"נ בפסק הש"ע דאין עוד חשש ברכה שאינה צריכה. אך ז"א בנידון דידן דאין מפורש כ"כ בש"ע שם דגם לכתחלה יעשו כן מפני שכ' במחבר וז"ל אם אין לוי בביהכ"נ כהן שקרא ראשון מברך שנית במקום לוי עכ"ל משמע דיעבד אז כשראו בעת קריאת הכהן שאין לוי בביהכ"נ אז יקרא הכהן עוד הפעם במקום לוי אבל לא נראה מזה שיקראו לכהן לכתחלה לקרות ב"פ גם כשראו בתחלה שאין לוי בביהכ"נ דאם הי' כן הו"ל למימר בהך לישנא אם אין לוי בביהכ"נ יקראו לכהן לקרות ב"פ ולמה נקט לשון דיעבד דכהן שקרא ראשון (היינו כשכבר קרא הכהן נודע שאין לוי בביהכ"נ כנז') מברך שנית ועכ"פ ספיקא הוי ע"כ שפיר יוכל וראוי להכהן למחול משום חשש ברכות הנ"ל. ומ"ש במהר"ם שיק שם דבגמ' גיטין שם משמע שיקראו לכהן לעלות ב"פ אינו מוכרח כלל בגמ' עיי"ש וגם סרה בזה חשש שכ' המהר"ם שיק כנ"ל דאסור למיעבד טצדקי למיפטר נפשי' ממ"ע דוקדשתו וכו' דזה בודאי אינו דומה. להולך בסדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא שפוטר נפשו ממצות ציצית דמענשי' בעידן ריתחא אבל הכא אדרבא משום חשש ברכות שאין צריכין חושש הכהן בעצמו (כיון שהוא צריך לברכן) ומוחל ושוב לא מענשי' אדרבא תבא עליהם ברכה להכהן והקהל בשביל הנ"ל ולא צריכין לדון אם יוכל הכהן למחות שנתחבטו בזה האחרונים וגם למ"ש בתשו' מהרי"ק (שורש ט') לענין הכנסת הצבור שמגיע להם ע"י נדיבי עם שיעלו וינדרו (כשיצא הכהן לחוץ) דהכא לכ"ע יוכל למחול משום חשש ברכות ק"ו מפני כבוד אדם גדול כש"ס גיטין הנ"ל וגם מ"ע דוקדשתו הוי בזה כהך דאמרי' בכתובות (דף מ') אי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל, ה"נ כשמוחל הכהן ברצונו מפני טעם הנ''ל

ומ"ש בתשו' מהר"ם שיק בשם מקור ברוך דהוי ספק הנה בתשו' מקור ברוך (להה"ג מ' ברוך בענדיט וויזעל ז"ל) בסי' א' לא מיירי כלל לענין אם יצא הכהן מביהכ"נ כשאין לוי רק השואל נסתפק גם אם הכהן עלה ונודע לו טרם שבירך ברכה ב' לוי בביהכ"נ אם יברך ברכה שני' כלל רק שישב ויפסיק קצת ויקרא להלאה במקום לוי ויברך ברכה אחרונה היינו שלא יברך ד' ברכות רק ב' כיון שלא הפסיק בד"א באמצע אינו רשאי להוסיף בברכות

וכן משמע לכאורה לשון השערי אפרים (שער א' סעי' ט"ו) שכ' וז''ל ''אם כשמגיע קריאת לוי. אין לוי בביהכ"נ' אז אחר שמברך הכהן ברכה אחרונה אומר הש"ץ במקום לוי ומברך הכהן שנית וקורא במקום לוי עכ"ל משמע דוקא בכה"ג כשמגיע קריאת לוי נודע שאין לוי בביהכ"נ אז דוקא יברך הכהן ד' ברכות משא"כ כשידעו קודם קריאת הכהן הנ''ל ונראה בעליל דדייק בלישני' בזה (בלשונו הזהב) משום דלמד כן ג"כ בלשון הפוסקים והש"ע כנ''ל. ואין להקשות אמ"ש שם בשערי אפרים דביום התענית כשאין שם רק לוי שאין מתענה יצא מביהכ"נ ויקרא הכהן במקום לוי ב"פ דהתם הוי ג"כ כדיעבד שאירע שאין הלוי מתענה דהא גם להכהן שאינו מתענה פסק כן שם (בסעי' י''א) כשאין שם רק כהן א' והוא אינו מתענה שיצא הכהן מביהכ"נ ויקראו ישראל המתענה, ואם נאמר בזה כשאין הלוי מתענה שיצא לחוץ גם הכהן שמתענה הוא כדבר תמוה לכאורה ע"כ י"ל ס"ל כנז', עכ"ז צ"ע דעתו בזה דהא כיון שאין הלוי מתענה הוי כמאן דליתא ללוי (כיון דא"י לעלות) ולמה יעלה הכהן לכתחלה לברך ד' ברכות כנ"ל

שוב ראיתי בשו"ת מהר"י אסאד (האו''ח סי' מ"ה) שדעתו ג"כ בכה"ג שאין לוי שלא יצא הכהן מביהכ"נ לכתחלה רק שיברך ד' ברכות והביא סמוכים עכ"ז לד' תשו' מקור ברוך הנ''ל שיאמר הכהן אחרי ברכה (רביעית) האחרינא בשכמל"ו עיי"ש. והנלענ"ד כתבתי ומשנה לא זזה ממקומה בעה"י כיון שגם הוא יודה כשהכהן מוחל אז בודאי נכון אך שא''צ הכהן למחול שאינו מחוייב על זה וכפי שביארנו יוכל בכה"ג הכהן למחול וטוב לו ומהיות טוב וכו' ועיי' שו"ת כתב סופר (חאו"ח סי' ל''ו)

ומענין לענין באותו ענין הן שמעתי בשם הרב הקדוש מהרי"א מזודיטשוב זי"ע היה דרכו לקרות בביהמ"ד שלו לאדם חשוב ת"ח ישראל במקום כהן גם כשהיו כהנים שם והגיד טעמו ונימוקו כי זהו לא נאמר לחיובא רק בביהמ"ד של הקהל דכל