מנחת אלעזר חלק ד רנ

דוחה ל"ת ועשה דיו"ט כיון דהל''ת דיו"ט שני אינו שוה בכל שהוא רק לבני חו"ל ולא לבני א"י וכ' דלא דמי לשופר לדעת רבינו אפרים ובעל המאור דאין בני א''י עושין אף ר"ה רק יום א' מ"מ בחו"ל אינו דוחה אפי' יו"ט שני להעביר עליו את התחום דהתם גם העשה דשופר אינו שוה בכל אבל מילה אפי' דאינה בנשים היינו משום דלית להו ערלה כמאן דמהילא דמיין, ועיי"ש עוד בכל פלפולו בזה. אמנם נחזי אנן אם שייך כלל לומר בזה עדל"ת, דהנה בסוגי' דר"ה (פ"ד) שופר של ר"ה אין מפקחין עליו את הגל ואין מעבירין עליו את התחום ומקשי הש"ס מ"ט הלא שופר עשה ולידחי הל"ת דיו''ט ומתרצי' יו"ט עשה ולא תעשה הוא וכ' הר"ן שם (ברי"ף) דהיינו שחכמים עשו חיזוק לדבריהם הכא בשל תורה כיון דלא דחי מלאכה דאורייתא אף שבות דבריהם לא ידחה וקא יהבינן טעמא משום דהוי לה יו''ט עשה ולא תעשה קושטא דמילתא קאמר ומיהו לא צריכין להכי דאפי' הוי יו"ט לא תעשה גרידא לא אתי מכשירי שופר ודחי לה דהא בעידנא דקא מיעקר לאו לא מקיים עשה עכ"ל הר"ן והנה קשה לכאורה לפי"ד התוס' בזבחים (דף ל"ג ע"ב) דעשה שי"ב כרת דוחה ל''ת ועשה והאחרונים צירפו זאת עם ד' הריב"א בתוס' פסחים ובחולין (דף קמ"א ע"א) דאף דאין עשה דוחה ל''ת ועשה מ"מ אי עבר על הלאו לא לקי דעכ"פ דחי הלאו ונשאר רק העשה עיי"ש ועפי"ז כ' להסביר הך בתוס' דעשה שיש בה כרת דוחה ל"ת ועשה משום שהל"ת נדחה ונשאר רק העשה א"כ אמרינן מה אולמי' דהאי עשה מהעשה הב' והתינח בעשה גרידא שאין לה מעלה מהעשה שכנגדה ע"כ לא דחי משא"כ עשה שי''ב כרת ע"כ דוחה העשה ול"ת כנז', ולפי"ז בנידון דידן הגם דחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה מ"מ פשיטא דעשה דאורייתא דשופר שהיא בעצמותה מה"ת יש לה חשיבות יותר ממ"ע דרבנן הגם שעשו חכמים חיזוק בה כשל תורה וא"כ ידחה המ"ע דאו' דשופר ויחללו יו"ט בשבות דרבנן

אלא ודאי דבאמת לא נחתינן הכא לדין עדל''ת רק שחכמים עקרו בכה"ג העשה דשופר במקום שבות דבריהם כמו דמצינו דהעמידו שבות דבריהם במקום כרת מכ"ש במקום עשה גרידא וכמ"ש הר"ן דלכך לא נחית לפלפל בגמ' על מה דלא הוי בעידנא וכו' כנז' ומ"ש משום דהוי עשה ול''ת היינו ג"כ רק עשה דרבנן דשבות דיו"ט וקשה כנ"ל א"ו דהוא רק דחכמים עקרו בשוא"ת שיש להם כח לזה כנודע וכדפסקי' בסוגי' דיבמות

ומעתה פשוט מכ"ש דמכשירי מצוה אינן דוחי' תחומין דרבנן ביו''ט שני וכמו דפסקינן דיו"ט שני אינו נדחה מפני מילה בעצמה שהוא המצוה ודוחה בעידנא מכ"ש מפני מכשירי מילה שלא בעידני' לילך המוהל מחוץ לתחום. ואם כדבריו (באבני נזר) שרוצה לסמוך על דעות התוס' והרמ"ה דמוכח מדבריהם דמילת התינוק חשיב כמו חיוב כרת ועי"ז רוצה לומר שידחה מכשיריו יו"ט שני אפי' שלא בזמני' כנז'. א"כ קשה על המתני' דקטן נימול לח' וט' וכו' דגם יו''ט שני של ר"ה אינו דוחה וכ' הרא"ש בתשו' דאף שאר יו"ט ב' של גליות אינו דוחה (וכדפסקינן באמת כותי' בזה) ולמה באמת אינו דוחה מ"ע שי"ב כרת (לפי"ד התוס' והרמ"ה הנ"ל) את יו"ט שני דרבנן. וכיון דפסקינן דאינו דוחה א"כ כ"ש מכשירין דאינן דוחין. ומה שחילק שם באבני נזר דהתם הוי מילה שלא בזמנה והוי רק זריזות להקדים המצוה ע"כ אינו דוחה יו"ט שני משא"כ בנידון שאלתו דהוי מילה בזמנה בח'. ז''א (דמלבד דאיך סותר דבריו דהא אם כד' התוס' והרמ"ה שביאר שם נמצא כל יומא זמני' בחיוב כרת ואם מאחר כל יום ה"ז שייך לדון עליו חיוב כרת וא"כ קשה למה לא דחי יו"ט ב' של גליות) הא אמרי' שם נימול לתשעה כגון שנולד ביהשמ"ש וא"כ הוי מציאות בנימול לעשרה ג"כ דיו"ט שני הוא תשיעי היינו ספק שמיני ואעפ"כ נימול לעשרה ביום אסרו חג וא"כ דחי היו"ט ב' גם ספק מילה בשמיני מ"ע דאו' שלא למולו אז בתשיעי שהוא ספק שמיני הגם שהוא ספק מ"ע מה"ת ולפי"ד החוו"ד גם לדעת הרמב''ם במ"ע הוי ספיקו מה"ת לחומרא כנודע ואעפ"כ לא דחי יו''ט ב' א"ו משום שכן תיקנו חכמים יו"ט שני וביטלו ועקרו בשוא"ת גם ספק מ"ע דביום השמיני ימול. וגם באמת פסקינן אנן בטוש"ע יו''ד (סי' רס"א) דאם גדל ולא מל א"ע ה''ז בחיוב כרת לדעת הראב"ד, ולדעת הרמב"ם רק בעת מיתתו אבל עכ"פ על אביו גם ביום השמיני אין חיוב כרת כלל לכ"ע וא"כ ל"ש לומר דהוא מ"ע שי"ב כרת שידחה גם מכשירי' גם שלא בעידני' את י"ט שני וז"ב ופשוט

ע"כ מה שסיים באבני נזר דביום טוב שני של גליות מותר ומותר בלי פקפוק עכ"ל המה דברים מתמיהים ואוי לעינים שכך רואות בספרן של צדיקים וגדול כמותו ז"ל לכתוב בלי פקפוק על דבר אשר מרן בש"ע (יו"ד סי' רס"ו סעי' ח') אוסר (בלי שום י''א ודיעה אחרת) למול בכזה לחלל יו"ט שני של גליות (וכד' רבינו הרא"ש) ודברי רבינו הש"ע המחבר לא נחשבו בעיניו אז (כשגגה היוצאה מלפני השליט) אפי' לחשבו לדיעה ופקפוק כלל. ואם לפלפולא ולדין יש תשובה וכנ"ל ומכ"ש שלא לפרוץ ולעשות כן הלכה למעשה ומה דנקט בלישני' (אמרי רבנן בכפיל"א) מות"ר ומות"ר בלי פקפוק, כל יתר כניטל הכבו"ד של יו"ט שני ח"ו (במחכת"ה) ואם הוא חשש לאוושא מילתא שלא להורות היתר בזה בשבת וביו''ט ראשון כ''ש שהי' לו לחוש להחמיר ביו"ט שני של גליות ומכ"ש בימינו שרבו העבדים המתפרצים מיד אדוניהם בגזירת חכז''ל (ביו"ט שני וכיוצא) ישתקעו הדברים ולא יאמרו (ועי' בדברינו בשו"ת מנח"א ח"ג סי' נ"ט). ובודאי יש לאסור

וידענא כי אדומו"ר הגה"ק משינאווע זי"ע הרעיש על רב א' בגלילותיו שתקע עצמו לדבר הלכה כזו להתיר למוהל לילך חוץ לתחום ביו''ט שני למול כנז'. וה' הטוב יצילנו משגיאות. ויראנו נפלאות

שוב ראיתי בשו"ת כתב סופר (חיו"ד ס' קט"ז) לענין נולד מהול שצריך הטפת דם ברית ומתיר ביו"ט שני כשהוא בזמנו (ביום השמיני) [ואף שנולד מהול אינו דוחה שבת ויו"ט] עי"ש טעמו אמנם גם זה דעתו שם דספק ח' היינו ביום ט' יש למול ביו"ט שני ורוצה לומר דהרא"ש יודה בזה עיי"ש ואין דבריו מוכרחים, והנלע"ד כתבתי בעה"י וצריכין ליזהר בקדושת כבוד יו"ט ב' אשר גדלה מעלתו ברשפי אש קדושתו וכבוד הדר נעימתו, וחמורים ד"ס מיינה של תורה (ועיי' בדברי תורה מה"ק אות מ"ג וגם עוד בדברינו בעה"י בשער יששכר במאמר זמן מתן תורתינו ועוד בכמה דוכתי ואכ"מ להאריך בדברי אגדה):