מנחת אלעזר חלק ד רמט

משא"כ בסוכה דכשירה ע"י נכרי וכנ"ל החילוק בשם הט''ז (סי' תרמ"א ס"ק א') כ"ש דל"ש כלל אין מעבירין על המצות בכה"ג

וגם מה שהפליא (באבני נזר) דברי תלמידו הנ"ל דרש"י במכות (ח' ע"א) ס"ל דהזמנה למצוה הוי עושה מצוה ע"כ הוי בעושה סוכה חל עלי' הקדושה מיד והוי בנינה שוב מצוה מיד משא"כ בסוכת גנב"ך לא חל עלי' קדושה רק בשעת ישיבה עכ"ד ולא ידעתי אמאי קלסי' שם הלא אלו ואלו לא חל עליהם קדושה על עצי סוכה רק לז' ימי סוכות היינו מביהשמ"ש דכניסת החג עד סופו וגמרי' בגמ' סוכה (דף ט' ע"א) חג הסוכות שבעת ימים לה' כשם שחל ש''ש על החגיגה כן חל ש"ש על הסוכה אבל רק לשבעת ימים כנז' (ופסקי', כן בטוש''ע או"ח סימן תרל"ח) ועיי' במטה אפרים הל' סוכה (סעי' כ"ט) דמי שיש לו סוכה בנויי' עם גגות שיש להם צירים שנכון שיהי' הגגים פתוחים בתחלת כניסת יו''ט והיינו כדי שיהי' חל ש"ש על הסוכה בתחלת כניסת קדושת היום אבל מקודם מאן דכר שמי' שיהי' חל קדושה על הסוכה. ופשיטא דגם העושה סוכה לא חל עלי' קדושה רק ביהשמ"ש דכניסת החג כשיושב בה ואין חילוק כלל ובודאי לא יחלוק על הש"ס דילן ופסקינן כן כנז' בלי חולק

ומ"ש בשם רש"י במכות כנ"ל דעשיית סוכה מצוה הוא ז"א הוכחה דס''ל לרש"י כן אדרבא נראה שיטת הסוגיא שם דאמרי' ממאי דמחטב עצים דרשות דילמא מחטבת עצים דסוכה ומחטבת עצים דמערכה ואפי"ה אמר רחמנא ליגלי' ומתרץ הגמ' כיון דאם מצא הטוב אינו חוטב לאו מצוה פירש"י השתא נמי כי לא מצא חטובה אין החטבה מצוה אלא עשיית הסוכה עכ"ל ומובן ממילא כי אין כונתו דעשיית הסוכה הוא עיקר המצוה דהא עיקר המצוה הוא לכ"ע רק הישיבה בסוכה וגם לא שייך לומר דיסבור רש"י כהירושלמי הנ"ל דמברך על עשיית הסוכה אלא ודאי ס"ל ומפרש ש"ס דילן דאינו מברך על עשיית סוכה רק הישיבה בלבד הוא המצוה ופשוט בכונת דברי רש"י דרצה לפרש דברי הגמ' דחטיבה דמצוה דהיה קשה לכאורה דאיזו יחס ושייכות הוא לחטיבת עצים לסוכה הא בסוכה עיקר המצוה רק ישיבתה וגם סוכת גנב''ך כשירה ולאו דוקא לבנותה שיהי' שייך לומר דצריך לחטוב עצים למצוותה ובע"כ המציא אופן דמיירי הגמ' כשאין לו סוכת גנב''ך ונצרך בע"כ לבנותה קודם יו''ט ע"כ שייך בזה חטיבת עצים דמצוה לסוכה על זה לחטוב עצים מן היער ואעפי"כ מסקינן דגם באופן זה לא הוי חטיבת עצים דמצוה (גם כשאין לו סוכה אחרת מוכנה) כיון דאי משכח חטוב אינו חוטב כנז'. וא"כ לפי המסקנא באמת (גם לרש"י) היכא דאשכח סוכת גנב"ך בודאי אין בנינה מצוה וז"פ וברור

ומה שכ' שכל שהוא סמוך לחג הסוכות המצוה יותר לבנותה כמו במצות בערב פסח שהמצוה בע''פ סמוך יותר לחג, הנה אין שם הטעם במצות שיהי' סמוך ליו''ט רק שיהי' אחרי ביעור חמץ כמ''ש הטור (בסי' תנ"ח) בשם רבותינו הראשונים דמה"ט כשחל ע"פ בשבת יש דיעות שיאפום במוצאי שבת היינו בליל יו''ט (ועיי' בדברינו בשו"ת מנח"א ח''א סי' נ''ט באורך) דאם כטעמי' כמ"ש באבני נזר כדי שיהי' סמוך למצוותו היינו בערב תאכלו מצות למה דוקא כשחל ע"פ בשבת הלא גם בשאר השנים הי' נכון יותר לאפותן בליל יו"ט סמוך למצותן דאכילת מצה ולמה כ' דוקא כשחל ע"פ בשבת א"ו רק מטעם ביעור חמץ דאיתקש לפסח כנז' בטור וב"י שם ול"ש כ''ז בסוכה. ועוד ממ"נ אם כטעמי' (באבני נזר) לדמות, סוכה לפסח שנכון יותר מה שהוא קרוב ליו"ט א"כ ממילא טוב יותר להניח על לאחר שבת שבנתיים היינו על יום א' שהוא ערב סוכות לגמור אז בנינה א"ו דז"א, ודבריו בלתי מובנים ומופרכים מכל צד. במחכת"ה

וגם עיקר ראייתו שהביא ממגילה (ו' ע"ב) ודן בזה מפני שהשבת בנתיים חשיב מזמן לזמן מעבירין על המצות כמו שם למ"ד דקורין באדר ראשון כשממתין עד אדר שני חשיב מעביר כיון שמי''ד באדר ראשון עד י"ד שבאדר שני הימים שבנתיים אין ראויין לקריאה עכ"ד. הנה זה הטעם משום שהימים בנתיים (היינו חצי חודש השני של אדר"א וחצי חודש הראשון של אדר ב') אין ראויין לקריאה ע"כ נקרא מעביר על המצות זה לא נזכר שם בגמ' ומפרשים לא מיני' ולא מקצתי' מטעם זה ואדרבא כ' התוס' שם בד"ה מסתבר וכו' דיש מפרשים דל''ש למימר אין מעבירין על המצות אלא היכא שיש לפניו שתי מצות שיש לו לעשות קודם אותה דפגע ברישא וזה אינו דהכא ליכא אלא מצוה א' ואפי' הכי מפרש הטעם משום דאין מעבירין על המצות עכ"ל התוס' (ועיי' בס' בית יצחק על מגילה שם) והרי מזה דלא משום מצוה אחרת או זמן אחר שחוצץ בנתיים (כגון שחל שבת בנתיים כנ"ל) נגעו בה אלא פשוט משום דמעביר כל המצוה קריאת המגילה שזמנה באדר א' לשי' ר"א בר' יוסי ומדחה אותה לאדר שני אבל אין דמיון כלל כשמתחיל לעשות הסוכה מיד אחרי יו"כ ומפסיק באמצע בבנינה מפני קדושת שבת כמובן. וגם בלא"ה אין טעם לדבריו בזה באבני נזר דממ"נ אם מיירי שמתעצל לחנם ועומד באמצע בנינה הרי הוי ממילא מחמיץ המצוה אפי' אם לא חל שבת באמצע, ואם מפסיק באמצע כשמתפלל או הוצרך לישן או לאכול וכיוצא שעי''ז מוכרח להפסיק בכל פעם ומכ"ש מפני שבת שחל בנתיים הרי בודאי עושה כהוגן בהפסקו ויכול להתחיל מיד אחר יוה"כ לבנותה דמאן יימר לן שמוכרח לעבוד בלי הרף ושלא להפסיק גם בהפסקת אכילה ושינה ותפלה וכיוצא ובפרט כשיגיע ש"ק ועש"ק הכנה רבה לשבתא ולהשמר מחללו והכנת שבת הוי תדיר ממילא ועפימ"ש התוס' ביומא (דף ס"ג ע"א) דכשהולך ומפסיק לעשות מצוה התדיר יותר לא הוי מעביר על המצוה עיי"ש ובשו"ת צבי תפארת לאאמו''ר זי"ע (סי' י''ג אות ד')

ותמהני על אדם גדול כמותו ז"ל שלא הי' לו לעורר בדרשתו על ענין נחוץ יותר רק על חידוש הלכה זו שאין בה ממש, או שהי' עירו כולם צדיקים עד שלא הי' לו להוכיחם ולהזהירם כלל בשום ענין רק על חומרא יתירה כזו. והוא נפלאת בעינינו, וה' יצילנו משגיאות, ויראנו בתורתו נפלאות

סימן נ"ו

ע"ד שכתב בשו"ת אבני נזר (חאו"ח סי' שצ''ב) בכפר שיש בו מילה בזמנו ביו''ט שני של פסח והעלה להתיר למוהל לילך לשם חוץ לתחום ביו"ט ב' שאין המוהל רוצה לבטל שמחת יו''ט בביתו ולילך לשם בעיו"ט. והנה מ"ש בתחלת התשו' דעשה דמילה