מנחת אלעזר חלק ד רמח

כדאי לעיין בהקונ' ומאז והלאה לא רציתי לקבלם מהפאסט ומצוה לפרסם כדי דלא ליגררו אבתרי'

ועתה הגיע לידי ס' שאלו שלום ירושלים מהה"ג מדוואהרט ברו"פ מ"ש השגות והוכחות נגד מה שרצה לייחסו לירושלמי על קדשים ובפרט בסופו בקונטרס זכרון לדור אחרון תסמר שער ראש הקורא איך נחפשו מבועיו של המו"ל הנ"ל וב"ה כי לא בא לתוך ביתינו הירושלמי המזוייף של הזייפן הלז וה' ישמרנו מכל שגיאות. ויצילנו מכל טעות. ויראנו בתורתו נפלאות. ובנר מצוה ואור תורה. יאר עלינו בהדרה. בימי חנוכה אלו לטובה ולברכה ונזכה לאורו של מלך המשיח ב"ב ונשוב לירושלים ברחמים רבים ושוכט''ס ידידושת''וט. סימן נ"ה

בתשו' אבני נזר (או"ח סי' תי"ט) יצא לדון בדבר החדש מה שחידש ודרש בשנה שחל ערב סוכות ביום א' שמחוייבים לעשות סוכה קודם השבת דחשיב מעביר על המצות. כיון ששבת בנתיים שאין יכול לעשות הסוכה הנה קודם השבת ולאחר השבת שני זמנים חלוקים וכשמעביר מזמן לזמן חשיב מעביר על המצות כמו במגילה (ז' ע"ב) למ"ד קורא באדר ראשון כשממתין עד אדר שני חשיב מעביר מי"ד שבראשון עד י"ד שבאדר שני והיינו משום שימים שבנתיים אינן ראויין לקריאה ודבריו במחכת"ה תמוהים למעיין כאשר נבאר להלן בעה"י

והנה תלמידו הה"ג מקינצק הרבה להשיב עליו והשיג שפיר בעיקר הדבר דל''ש לומר זריזין מקדימין ואין מחמיצין את המצוה וכו' רק בהמצוה בעצמה (כגון בקריאת המגילה בפורים בי"ד וכיוצא) ולא בהכנה למצוה ובפרט בעשיית הסוכה שאינה מצוה כלל הואיל וסוכת גנב''ך כשירה ועשייתה לאו מצוה הוא וכדאמרי' במכות (דף ח' ע"ב) הואיל ומצא חרוש אינו חורש לאו מצוה הוא והוא השיב לו וחפצו להעמיד דבריו מהך מתני' דשבועות (כ"ט ע"א) נשבע לבטל את המצוה שלא לעשות סוכה והגם שהשיג עליו תלמידו מס' הון עשיר שפי' שלא לעשות סוכה שלא לישב וע"ז כתב (באבני נזר) דאין זה פירושו של ''לעשות'' וגם הביא מתיזוה"ק (תיקון ע' דף קל"א) וכל פקודין דסוכה ולולב תליין בידין. וברש"י מכות דף ח' ע"א) דעשיית הסוכה היא גופה מצוה עכת"ד. והנה נפלאתי על גאון וגדול כמותו וכי נעלם ממנו דתליא בפלוגתא דבבלי וירושלמי אי עשיית הסוכה הוי מצוה או רק ישיבתה והרי ש"ס מפורש נגדו במנחות (דף מ"ב ע"א) העושה סוכה לעצמו מברך שהחיינו בא לישב בה מברך אקב"ו לישב בסוכה ואמרי' בגמ' ואלו לעשות סוכה לא מברך וכו' עיי"ש ובתוס' שם (ע"ב) ד"ה ואלו לעשות ובתוס' סוכה (דף מ"ו ע"א) ד"ה העושה סוכה לעצמו בשם הירו' ברכות דס"ל להירושלמי דמברך באמת על עשיית סוכה וגם על עשיית ציצית ותפילין והוא בירושלמי ברכות (פ' הרואה הלכה ג') וכיון דהוא פלוגתא בין הבבלי והירושלמי דהירושלמי ס"ל דמברך לעשות סוכה משום דהעשיי' בעצמה מצוה והש"ס דילן ס"ל בפירוש דאין מברך לעשות סוכה משום דאין העשיי' מצוה (וכנ''ל כיון דהיכא דאשכח סוכת גנב"ך כשירה וכשירה ע"י נכרי שעשאה) וכיון דהוא פלוגתא בין הבבלי וירושלמי פשוט דהלכה כש"ס דילן וכדפסקינן בטוש"ע או"ח (סי' תרמ"א סעי' א') והט"ז כ' שם הטעם דאינו מברך לעשות סוכה משום דאין עשייתה גמר מצוה רק ישיבתה וגם כשירה ע"י נכרי ע"כ אין עשייתה מצוה וגרע מכתיבת ועשיית תפילין דזה צ"ל לשמה ע"י ישראל ועיי"ש בלבוש ופמ"ג במ"ז. וכיון דאין זה עשייתה תכלית המצוה כלל ל"ש בזה אין מעבירין על המצות כנז'. וביותר תמהתי על הרב אבני נזר מ''ש על דברי הה"ק הון עשיר בפי' המשנה דשבועות שלא לעשות סוכה שפי' (בהון עשיר) שלא לישב שם (כאשר הוא האמת פי' זה כפשוטו) ודחה הוא דאין זה הפי' של ''לעשות'' כנ"ל ונבהלתי משתומם דאם כפי דבריו מה דאמרי' (בכתובות פ"ו ע''א ובחולין קל"ב ע"ב) אומרים לו ''עשה סוכה'' ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו ולפי דבריו ג"כ הפי' דמכין אותו עד שתצא נפשו עד שיעשה הסוכה קודם החג וכי לא סגיא דיתיב בסוכת גנב"ך ושעשאו נכרי כשירה וכי הורגין אותו עד שיעשה סוכה בעצמו. והיעלה על הדעת התעקשות כזה הלא המפרש כן אינו אלא טועה בדבר משנה לכ"ע גם במשנה דשבועות הנז' ומ"ש כנז' מתיקונים דחשיב שם פקודין דתליין ברגלין ובידין. והלא חשיב שם במצות דתליין ברגלין הליכה לברית מילה וכי קס"ד דהליכה לברית מילה הוא המצוה והלא המצוה הוא רק למול א"ו דחשיב שם רק דרך מילי דחסידותא עשיית המצות ולא המצות בעצמותן ע"כ חשיב גם סוכה ולולב דתליין בידין ובאמת מהו הכונה הליכה לברית מילה כתבתי מזה בעה"י בחיבורי אות שלום על הל' מילה (סי' רס"ה ס''ק כ"ד) דעל כרחך זהו היינו שנושאי' התינוק לביהכ"נ למולו והולכים לשם המוהלים או הליכה לסעודת ברית מילה או הליכה לבית התינוק למולו ופשיטא שכ"ז אינו כלל מעיקרי המצוה וה"נ הך דחשיב עשיית הסוכה אבל לא זהו עיקר המצוה וז"פ

וגם אם נדמהו עשיית הסוכה להליכה לברית מילה כנ"ל מתיזוה"ק או כדברי הירושלמי דעשיית המצות סוכה מברך עלי' וגם עשיית התפילין כנ"ל והיעלה על הדעת שאם א' הולך למול את בנו או שכבדוהו למול בן חבירו והלך מביתו ביום ה' והברית מילה (בדרך משל) יהי' ביום ג' שאסור להנפש בדרך ביום ועש"ק רק שמחוייב לדלג על ההרים לנסוע בגמלא פרחא עד ש"ק כדי שלא יפסיק באמצע בש"ק שאז אסור לנסוע ולמול וה"ז דומה כמו שהעלה באבני נזר לגבי בנין הסוכה. א"ו פשוט שמותר לנסוע בכל עת שירצה רק שיבא שמה ליום השמיני בבוקר למולו וה"נ רק שיוגמר קודם בין השמשות דחג ואם מתחיל מיד אחר יוהכ"פ מה טוב אבל יוכל להנפש מחמת הכנת ש"ק וכנז'. וגם במילה הגיע זמנה ג"כ בתוך השמונת ימים להכין בכל חפצו כמו שכתבו בספרים על מ"ש בן שמונת ימים כי אאע"ה הי' משתוקק כל השמונת ימים למול בנו ועי"ז קיים כל השמונת ימים מצות מילה וזהו שמונת ימים דבוק כמו שפירש"י וה"נ בהכנת הסוכה שלאחר יוהכ"פ עד סוכות. וגם מה שדמוהו בירושלמי לתפילין בכתיבתן ועשייתן דמברך לעשות תפילין לשי' הירושלמי והגע בעצמך אם א' כותב תפילין הנה מלבד דמבואר עפ"י סוד שיכתוב לכתחלה רצופים כל מה דאפשר כל הפרשיות עיין באה"ט ושע"ת (או"ח סימן ל"ב ס"ק ב') בשם ס' הכונות להאריז"ל אבל לא עלה על הדעת שום א' כשכותב התפילין ביום ה' וביום ועש"ק ומניח לכתוב פרשה רביעית אחר ש"ק דיהי' שייך בזה אין מעבירין על המצות פשיטא דאינו ענין לכאן כלל וה"נ בשאלה דבנין הסוכה הנ"ל ועוד יותר בזה בתפילין שייך מצוה בכתיבתן משום דצריך לקדשן וצריך להיות ע"י סופר יר"א