מנחת אלעזר חלק ד רמז

אולם אין זה ברור וכנז'. ומה שנקברו בבגדיהם ולא פשטום להלבישם תכריכים זהו ג"כ כדינא כמבואר שם (בסי' שס"ד סעי' ד') דאם מצאו ישראל הרוג יקברוהו כמו שמצאוהו בלא תכריכין ולא יחלצו בו אפי' מנעליו עכ"ל המחבר והגם שהרמ"א שם כ' שנהגו שמלבישים אותם סדין לבן למעלה מבגדיהם וזהו לא הלבישום מ"מ בשביל זה אין כדאי להתיר לחטט קבריהם להלבישם הסדין ובפרט לאחרי זמן רב ומי יודע מה נעשה כבר ועיי' בשו"ת חוות יאיר בתשו' הגאון מהר"ד אופנהיים ז"ל (דף רמ"ז) וכן בשו"ת כנסת יחזקאל (סי' מ"ד) ומובא בפת"ש שם (סי' שכ"ג ס"ק ז'). אמנם השאלה הזאת מצאתי בירושלמי עירובין (פ"א הלכה י') בשורש הלכה שתיקן יהושע שמת מצוה קנה מקומו אמרי' וז''ל ובמקום שהם נהרגין שם נקברים שלא תאמרו יעשו כהרוגי פולמסיות (פי' הקרבן עדה כהרוגי פולמסיות. שלא יעשו כמו שעושין לאנשי חיל גומא גדולה וזורקים כל המתים לתוכה אלא כל אחד קונה מקומו עכ"ל הק"ע) וכן הפנ"מ פי' חיילי פולמסיות חיילי האומות שאין מקפידין על כך זהו מתאחד ג"כ עם זה היינו שחיילי האומות קוברים מתי מלחמה במאסטן גראב כמו בימינו במלחמה בעוה''ר ואין עושים לכ"א בעצמו קבר בפ"ע (ואמרי' שם עוד בירושלמי) אית תניי תני אסור לפנותן ואית תניי תני מותר לפנותן מאן דמר מותר לפנותן במכונסין ומאן דמר אסור לפנותן במפוזרים (פי' הקה"ע במכונסים שמונחים הרבה יחד שמתוך שצריך לפנותן לעשות לכ"א כראוי מותר נמי לפנותן לכל מקום שירצה עכ"ל וכן פי' בפנ"מ במכונסין הרבה, במקום א' מותר לפנותן ולקברן במקום אחר שזהו כבודן) הרי מפורש בירושלמי להלכה דבמאסען גראב כזה שהיו עוד בימיהם בשעת המלחמה מותר לפנותם כדי לקברם כ"א בפ"ע וממילא עי"ז יוליכום לבית קברות ישראל והרי בזה דגם אם לא נקברו עם עכו"ם יחד מ"מ מסמך זה שלא נקברו בפ"ע במלחמה כל א' וא' מותר ג"כ לפנותם וממילא מצוה איכא. ומחי' חיים יתן לנו חיים ארוכים ונזכה לקימת ישני עפר בב"א

סימן נ"ד כבוד ידידי הרב וכו'

ע"ד שנדפס כעת הירושלמי על קדשים ויצא קול רעש עוררים שהוא מזוייף ואין יסודתו בהררי קודש וחפצך לשמוע דעתי העני', הנה באמת מצינו בדברי רש"י (תמורה ט' ע"ב) בגי' הלישנא שהביא שזהו גי' מירושלמי וזהו בבלי משמע שהי' לפניו ירושלמי על קדשים היינו על תמורה. וכן שם (בדף ט' ע"ב) וכן הביאו לשון ב' דירושלמי בתוס' שם (בד"ה בעי ר' אבין) וכן שם ברש"י (דף י"א ע"ב) מלישנא אחרינא ירושלמי וכן שם (י"ט ע"א) וגם (בדף כ"א ע''ב ובדף כ"ג ע"ב) ועוד בכמה דוכתי בקדשים שהביא מירושלמי

אמנם הירושלמי הלז שהדפיס האיש המדובר הנה קיי"ל שאין תפילין ספרים ומזוזות נקחים אלא מן המומחה היינו מוחזק בכשרות ואותו האיש מוחזק לרמאי יען שהגיד כי הוא ספרדיי ממדינת טורקי"א ושלא יוכל לדבר רק בלה"ק (כדי שיאמינו לו על מציאתו שם הירושלמי כת"י) ואח"כ נודע כי הוא אשכנזי (מדייטשלאנד) ומדבר היטב שפת אשכנז וכיהן שם כבר באשכנז בתור כהונת רב ומורה ולבסוף נודע עיקרו שהוא ממדינת ליטא וכו' והבטיח לכ"א שישלח להראות הכת"י ישן נושן הירושלמי על קדשים ולבסוף רימה והדפיס רק מההעתק שעשה כפי דבריו

והנה שלח אלי עלים לדוגמא נדפסים מירושלמי חולין וביקש לשלוח הערותיי וראיתי שם מדי עברי שנמצא בד' הירושלמי כי נשים לא ישחטו וכנראה עשו זאת בכונה לזייף כדי שיהי' נראה אמיתי כיון שהביאו התוס' זאת דנשים לא ישחטו בשם הלכות ארץ ישראל ע"כ יאמינו עי"ז שנמצא הך דנשים לא ישחטו בירושלמי הלז כי ע"ז הי' כונת התוס' ''הלכות ארץ ישראל'' היינו ירושלמי אמנם באמת ז"א דעינינו רואות כ"מ שמביא התוס' דברי הירושלמי קורא אותו ירושלמי כמו אנן ולא הלכות א"י וכנראה כונתם בתוס' להל' א"י היינו מה שהביאו מאלדד הדני מעשרת השבטים ולא מהירושלמי וכמו שנזכר עם הך דלא ישחט רק בן ח"י שנה שמובא ג"כ בד"מ בשם הלכות א"י וכן במרדכי ובאגור בארוכה ובהרא"ש והובא בכנה"ג (סי' א') שלא ישחוט עד שימלאו לו י"ח שנה וכן לא תשחט אשה וכן מי שלא טבל לקירייו וכו' וכ"ז הוא מאלדד הדני, ולא מירושלמי ועיי' בשלחן גבוה על היו"ד שם. ואח"כ הביא שם בקונ' הנדפס בתור ירושלמי הנז' דגם בעל קרי לא ישחוט וכ' מימרת ר' חנינא דהוי עבר על תרעי דימוסין בקריצתא (על שערי המרחץ בשחרית) ואמר מה טובלי שחרית עושין פה ייזלון ויתנון (ילכו וישנו בלא טבילה שכבר בטלו לתקנת עזרא לטבול) והנה זהו מימרת ר' חנינא בירושלמי ברכות (פ"ג הלכה ד') ששם סוגיא ארוכה בפלוגתות בזה וסיומא דסוגיא הוא א"ר ינאי שמעתי שמקילין ומחמירין בה וכל המחמיר בה מאריך ימים בטובה, מקילין בה לרחוץ במים שאובין מחמירין בה לטבול במים חיים עכ"ל הירושלמי ברכות וזהו שהירושלמי מחמיר בטבילת עזרא יותר מש"ס בבלי דילן כי בש"ס ברכות (דף כ"ב ע"א) איתא ג"כ הך מימרא דר' ינאי שמעתי שמקילין בה ושמעתי שמחמירין בה וכל המחמיר בה על עצמו מאריכין לו ימיו ושנותיו עכ"ל הגמ' ולא סיים כמו בירושלמי דהמקילין היינו לטבול בשאובים והמחמירין במים חיים דייקא משמע מזה בבבלי דהמקילין אינן טובלין כלל כמו הלכתא דבטל לטבילתא אמנם המחמירין טובלים כמ"ש הרמב''ם באגרת ותשו' שלו שאעפ"י שהוא פוסק דבטלה לטבילה זאת אעפי"כ מימיו לא ביטלה לטבילה זאת והיינו דמחמיר על עצמו (דייקא ולא מדינא לכל העולם והיינו כד' ר' ינאי), והגם כי רש"י כ' שם שמקילין בה במרחצאות או בנתינת ט' קבין. שמחמירין בה בארבעים סאה עכ"ל עכ"ז בגמ' אינו מפורש כן וגם לד' רש"י נמצא הירושלמי מחמיר יותר שצ"ל מים חיים להמחמירין וגם להמקילין בעינן עכ"פ ארבעים סאה שאובין כנראם והמו"ל אותו האיש העתיק הך מימרא דר' חנינא בחולין כדי להקל (לפני המעיין שאינו יודע במק"א) ולא ציין כלל לסוגיא דירושלמי בברכות ששם ד"ת עשירים במקום זה בפלפולא והך סיומא דמחמיר כנ"ל ועוד כתב בפירושו בחולין שם שזהו היה כת המנגדים לדברי חכמים והי' דרכם שטובלין לקריין במקואות (עפרא לפומי') וע"כ ביטלם ר' חנינא מלטבול

ובזה דטבילת עזרא עיי' בס' דרך חיים ותורה אור (מהג' מהר"ח מהוראדנא ז''ל) בסופו תשו' (וחי' נר מצוה) שהעלה ג"כ מדינא להחמיר בטבילת עזרא וכ"כ עוד באחרונים ז"ל מדינא בזה ואכמ"ל

אולם זה השבתי לו להנ''ל על אותו קונטרס טרם נודעתי מנכלותיו ותחבולותיו אמנם עתה כאשר נודע לי מידי''נ הה"ג מ' זלמן אוללמאן נ"י [ז''ל] מגראסווארדיין איך נתגלו תועבותיו ושקריו של הנז' ע"כ בודאי אין