מנחת אלעזר חלק ד רמו

מקפדת ל''ש בכה"ג כיון שאין כותב בלשון אחר כמובן עכ"ז העלה לכתוב מעתה דעעש דמתקריא דעש עיי"ש טעמו והיטב אשר דיבר שם החילוק למ''ש בתשו' הר"י לענין עיר סיני"ם וצוב"ה אף שנשתנה לניקופי"ל וחלא"ב כיון דהמה הספרדיים כותבים וכל שום וחניכא דאית לי' ע"כ סומכים על זה גם בשם החדש משא"כ אנחנו שיוצאים ביד רמ"א ואין כותבים בג"פ וכל שום וחניכא ממילא כשיש שם חדש להעיר בודאי צריכין לכתבו והוא נכון וברור ובפרט בנידון דידן שהוא שם שקורין ישראלי' גראסווארדיין ושם הערכאות נאדיוואראד והעיקר חסר מן הספר כריתות ג"פ שלא כתבו עד עתה בודאי צריכין לשנות כנז'. ואם אולי נמצא עוד מהזקנים במחניכם והסביבה שקורין ווארדיין בלבד הרי גם שם זה לא נעקר ממקומו בראשונה וגם הוי כהאי דפורתא שרה ורובא מרים דאמרי' בגמ' כנ"ל. ונעשה כמ"ש הרמ"א (אהע"ז סי' קכ"ח סוף סעי' ג') שיש לכתוב שם היהודים מקודם ואח"כ שם הנכרים וכנ"ל

וכן יש להביא ראי' מטיב גיטין (בליקוטי שמות עיירות) שכ' בענין שם אוהנו''ב בק' הובנו''ב אם שהיהודים כולם קורין אותה רק הובנו"ב וכתבו אוהנו"ב בלבד והעלה דכשר כיון ששר העיר הכריח על ככה לכתוב אוהנו"ב עיי"ש וגם בנידון דידן מכריחי' הממשלה דהבי דואר וכנ"ל וכ"ש הוא שצריכין עכ"פ להזכיר שם שקורין הממשלה והמדינה ובפרט כשאין עוקרים השם הראשון. וגם יש ראי' מהשם לממבור''ג דמתקריא לבו"ב שכ' שם בט"ג דאף דשם שקורין היהודים עיקר מ"מ עיקר הקפידא הוא על הכתיבה בגט כמ"ש שם בט"ג הטעם דכיון שבכתב הכל כותבים לבו"ב כמו שנמצא בזמנם כתוב בספרים ע"כ צריכין בע"כ לכתוב גם לבוב וגם בזה אפי' שיש מקצת עוד שקורין ווארדיין בלבד מ"מ בכתב יהודית במכתב כותבים פה גראסווארדיין א"כ בע"כ צריכין לכתוב כן בגט

אמנם במה שכתבנו לעיל דמה שכותבים ווארדיין ולא גראסווארדיין והרי יש חשש להחליפו בווארדיין קטן. לכאורה יש להביא ראי' דאין מעכב מדברי החתם סופר (אהע"ז ח''ב סי' י''ד) לענין נאדי מיהאל שכתבו בשני שיטות שכ' שאין השם נאדי שפירושו גדול מעכב גם כשכתב בשיטה אחרת

אמנם ז"א ראי' ופשוט דהיינו רק כשלא נכתב בשיטה א' אבל כשלא נכתב כלל נאדי (שהוא גדול) בודאי מעכב (וכמ"ש שם בחת"ס שזהו להבחין בין מיהאלי אחר קטן) והראי' שהביא לזה בחת"ס מעיר קאנסטאנטינאפעל שפי' נאפי"ל גדול וכותבים קושטאנדינא כבר כתבנו בצדק בעה"י בתשו' מנח"א (ח"א סי' ע"א) עי"ש ועיי' בדברי, החת"ס ז''ל בכבודו ובעצמו (בחלק ו' סי' מ"א כנ"ל) מה שהביא בזה מהמכתב מאלי' וכ"כ בשו"ת דברי חיים (ח"א חאפה''ז סי' ס"ז) כי בשם העיר בודאי מוכרחי' לכתוב הצירוף אם הוא נקרא ''קטן'' או גדול וכ' (לדוגמא) כמו סמוך לעירו אלס צאנז אם לא יכתבו ''אלט'' יהי' נראה ''צאנז'' כמו עירנו הגם דמינכר ע"י הנהרות מ"מ עיקר שמו הי' כן אלט שטאט או ניו שטאט וכן בצירוף קליי''ן או גרוי''ס בשם העיר צריך לכתוב בגט עם צירופו עכת"ד הדברי חיים

אולם אם יכתבו עתה בגרו"ד שם נאדווארא"ד (בלא יו''ד אחר הדל"ת) כמ"ש בחת"ס לענין נאדמיהאל שם (בלא יו"ד אחר הדל"ת) הנה בזמנם לא נודע ולא נתפשט עודנה צחות ודקדוק לשון הגר ובפרט החת"ס ז"ל לא הי' בקי כלל בלשון הלז כנודע שהי' ממדינת אשכנז וגם בעירו פ"ב כמעט לא היו יודעים בימיו בדקדוק לשון הגר וכנודע. וכאשר תראה בחת"ס (חאהע"ז ח"ב סי' י"ט) לענין שם העיר נאדי סענטמיקלאש שכתב נאו"ד (באל"ף וגם ו') וה"ז בשינוי ממ"ש בתיבת נא"ד גבי נא''דמיהאל אם כי תיבה א' היא במשמעותה גדול) בלי שינוי. א"ו דלא הי' בקי בלשון המדינה זו כנודע. וכבר נודע מ''ש התה"ד בפסקיו שצריך לילך בגיטין במדינות אשכנז כפי צחות הלשון אשכנז וגם כתבו הפוסקים שידרשו לכתוב בג"פ כפי צחות הלשון מהאומה שוכני ומייסדי העיר ההוא וכ"כ בט"ג כנ"ל שכתבי היהודים עיקר בזה ונודע בכתב יהודית ג"כ כשכותבים נאד"י ווארא"ד כותבים ביו''ד וזולת זה הוא (נא"ד) תיבה קטיעא ע"כ בודאי צריכין עתה לכתוב נאד"י ביו"ד כנז'. ולענין אם יש לכותבו בשני תיבות או א'. הנה הוא היינו הך כעין מה שכתבנו שם במנח"א (ח"א סי' ל"א) וא"צ לכפול הדברים. ידידוש"ת באהבה

והנה עתה שנכנסה העיר תח"י מלכות רומעניע"ן והמלכות מקפדת על שם הלשון רומאני''א שם שקראוהו י"ל בודאי שצריכין לכתוב גם של המלכות רומעניען. ומה שמוסיף כעת לא הוי משנה ומוציא לעז על הראשונים כנ"ל וכן בדברינו בחלק זה לעיל (בסי' ל"ג) עיי"ש

סימן נ"ג

ע"ד השאלה באשר קרוב לשדה המלחמה קברו יהודים אנשי חיל את היהודים הנהרגים (ל''ע) בפ"ע שם בשדה בין הנכרים הנהרגים אמנם בתוך בגדיהם שנהרגו וגם כולם בתוך קבר רחב א' (מאסען-גראב) ועתה ניתן רשות לפנותם ולהוליכם לקברי ישראל אם מותר ומצוה איכא. והנה נודע מהחכם צבי (סי' נ') דמי שנקבר בקרקעות עכו''ם יש להוציאו משם ולקברו בקברי ישראל והובא גם בבאה"ט של מהרי"ט (יו''ד סי' שס"ג) ועיי' פת"ש שם (ס"ק א') אמנם אלו הקברים הרי הרחיקום מקברי עכו"ם ונקברו ישראל בפ"ע כנז'. וגם החשש שיוציאום העכו"ם העצמות ויבואו לידי בזיון כנז' בפת"ש שם ועיי' בדברינו במנח"א (ח"ב סי' ל''ד) אין שייך בזה משום דהמדינה נותנים כבוד למקום שנקברו בני החיל בשדה המלחמה שמסרו נפשם בעד אומתם ומדינתם ולא יפנו המקום ההוא אדרבא יעשו לו גדר סביב לזכר עולם וכיון שהיהודים נקברו ג"כ שם בפ"ע בשדה קברות המלחמה י"ל שאין חשש זה שיפנום אך גם זה אינו ברור שיאמרו בזה במנוחתם שם אף בשרי ישכון לבטח ואם הוא מנוחה נכונה, כי מי יודע אם במשך כ"ה שנים שלאח"כ לא יפנו המקום ההוא כמו שהוא חוקם ונימוסם בכל קברותם. אך יש עוד חשש איסור לפנותם משום שהם מתי מצוה וקיי"ל מת מצוה קנה מקומו וכן פסקינן בש"ע יו"ד (סי' שס"ד סעי' ג') דאף אם נקבר שם שלא מדעת בעל השדה אסור לפנותו אך נודע מ''ש שם הט''ז (ס"ק ב') והש''ך (ס"ק י') בשם מהרש"ל לפי שאין הארץ שלנו ואין לנו רשות בכל מקום ואף אם נקבר אותו לשם יש לחוש שהעכו"ם יחזרו ויוציאו אותו כדי לפנות בגדיו מעליו או משום זלזול ע''כ מוליכין אותו לביה"ק מיוחד עכ"ל ולפי''ז הי' רשאין לפנותו לביה"ק ישראל המיוחד. אך לפימש"כ לעיל דשדה קברות בעלי מלחמה אין לחוש שיוציאוהו כנז'