מנחת אלעזר חלק ד רמג

ולא ידעו כלל רק בשם קארל וכיוצא (ולא בשם הקודש) והרי אין לך נשתקע יותר מזה גם אם אירע שאותו המגרש נזכר בשמו שהגידו בעת מילתו

והנה ראיתי בס' צרור החיים להג' מהר"א עמדין ז"ל נגד המתחדשים (במאמר ונגינותי ננגן) שכ' איסור לשנות מלקרוא לס''ת בשמו עיי"ש והג' מהר"צ חיות בס' אמרי בינה (מאמר מנחת קנאות) כ' עליו שהפריז על המדה אמנם אין ראי' מדברי מהר"צ חיות בענינים כאלו אשר נודע דרכו קצת נוטה לדעתם של המתחדשים ספון בקרבו. כמו שהבאתי עליו בחיבוריי במק"א אולם י"ל דגם מטעם זה צדקו ד' הצרור החיים (אם כי לא מטעמי') דכיון שעי"ז יבואו לשאלות בגיטין ובחשש איסור כרת דא"א בשינוי השם שנשתקע ע"י שלא יקראוהו גם לס"ת בשם הקודש אך י''ל דלענין זה אין חשש דאם לא יקראוהו לס"ת כלל וממילא הוי שם שנשתקע לגמרי ואם יבא לגרש באמת לא יכתבו כלל השם הלז שנשתקע כנז'

ומ"ש בשם שו''ת בנין ציון הנה ראיתי שם (בחדשות סי' קע"ב) והוא מרעיש על השואל מ"ש שברוב גלילות אשכנז נתפשט המנהג שאין קוראין לס"ת בשמו והוא כותב רק שבגלילות מועטים הוא כן. אמנם זהו הי' בדורותיו של הגמהר"י עטלינגער ז"ל (בטל בנין ציון) והוא רצה להעמיד הדת על תלה כפי האפשרי במדינתו ולא רצה בעצמו להאמין או באמת כן הי' שלא נפרץ כ"כ במילואו אולם מאז ועד עתה, יוכלו לשער. וכיון שעכ"פ בעירו ומדינתו אין נוהגי' לקרותו בשמו הוי שם שנשתקע. וגם כ' שם בבנין ציון כיון שקורין שמו לאמירת מי שבירך וכיוצא הנה ע"ז אנו דנין וכי עדיפא הא ממ"ש בחתם סופר כנ"ל ג"כ מטעם שעושין מי שבירך גם לאשה בשם הקודש וזה הי' בזמניהם שקורין אשה בשם הקודש בעת מי שבירך כנז' ול"ש לנידון דידן במדינתו. אך מ"ש בבנין ציון שם לענין הכתובה שיכתבו שם הקודש כן נראה בדבריו דכיון דהיא מוציאה השטר בפני ב''ד אין קפידא רק לשם העברי מעריסה שיש לה וא"צ לשם הנכרי

והשתא דאתית להכי י"ל כיון דנכתב שם הקודש (אברהם) של בעלה בהכתובה שוב לא הוי נשתקע דהרי קראוהו המסדר קידושין ברבים בעת החופה (ואינו דומה לקוויטיל שנותני' להצדיק ושיש שאין קורין אותן בפיהם כנ"ל) ואם כן הוא עכ"פ היו צריכין לכתחלה לב' גיטין ובא' יכתבו אברהם המכונה אדאלף וכן בשם אביו ובגט השני רק אדאלף בלבד. ולענין שם אביו שהי' אולי מדור הקדום ואולי קראוהו לס"ת בשמו יהושע אך הנה בשם אביו מבואר בש"ע אהע"ז (סי' קכ"ט סעי' ט') דבדיעבד כשר אם לא הזכיר כלל שם אביו וכ"ש אם הזכיר שמו בלא הכינוי עיי"ש

ע"כ י''ל בכה"ג כיון שנאמר שצריכין לכתחלה ליתן ב' גיטין וע"ז יש חשש מטעם ברירה כמבואר בש"ע אהע"ז (סי' קכ"ט סעי' י"ט) וכתבתי מזה במק"א בתשו' מנח"א ח"ג (סי' ל"ה) לענין חליצה בב' רגלים עיי''ש ואכמ"ל והנה בנו''ב (קמא אהע''ז סי' צ') כ' מנהגו שלא ליתן ב' גיטין ביחד רק זאח"ז ושלא לגלות להבעל שצריכי' ליתן עוד גט אחר והעירותי בתשו' הנ''ל דלת"ח המגרש כמעט זה אינו באפשרות שלא ירגיש וידע מקודם שרוצי' ליתן גט אחר מפני ספק השם אך בנידון הלז י''ל שלא יהי' שום חשש כשיתן עתה גט אחר כיון שכבר נתן הגט בלי שם הקודש אברהם (אם כי זהו העיקר לדעתי כנ''ל). אך עכ"פ אם יהי' באפשרות לפעול שיתן עוד גט אחר כעת בשם אברהם המכונה אדאלף כיון שאז לא ידע ולא עלתה גם על לב המסדר שיצטרכו עוד גט אחר כלל א"כ לא הוי חשש ברירה כלל כמובן סימן ג'

וע"ד שחקר כתהד"ג בא' שנתחייב מיתה בסנהדרין ואח"כ יצא מדעת ונשתטה אם צריכין לקיים בו מיתה הכתובה ולהורגו. והנה כשנדברנו בזה אמרתי במושכל ראשון שזהו תלוי במה שנסתפקתי ונדפס כבר במנח"א (חלק א' סי' י"ח וע"ג וחלק ב' סי' נ''ג) עיי''ש במי שנתחייב מיתה כדת בסנהדרין אם מותר לו לברוח כשיוכל וכו' והיינו אם בו תלוי ג"כ חלק קיום המצוה והא בהא תליא דאם גם הוא בעצמו חלק החיוב לעשות בו משפט כתוב וכיון שנשתטה הרי אינו בר קיום מצוה וי"ל שאין להמיתו. והנה כת"ה העיר אז מהאי דאמרי' בסנהדרין (מ"ג ע"א) בהיוצא ליהרג דמשקין אותי יין בקורט של לבונה כדי שתטרף דעתו הרי שמקיימין בו מיתתו בשעה שדעתו מטורפת אך זהו שאני דהוי רק בסוג שכור לזמן ולא בסוג שוטה ודברנו עוד מזה ויש להאריך ואכ"מ. אכן עלה בדעתי ראי' גדולה מהאי דפסק הרמב"ם (בפ''ו מהל' רוצח הל' ט') ומקורו מדברי רבא בש"ס סנהדרין (ע"ח ע"א) דטריפה שהרג בפני ב"ד (דאז א"צ לעדות ול"ש עדות שאאי"ל) חייב מיתה וכן טריפה שרבע עיי''ש והרי טריפה הוא חולי גדול וכבד כגון מחלת נקיבת הריאה וכיוצא וזהו רובן ע"י חום גדול והרי פסקינן בב"י אהע"ז (סי' קכ"א) בשם הרא"ש לענין נתינת הגט דצ"ל שפוי בדעתו דכל חולה פעמים שדעתו מטורפת עליו ומכ"ש טריפה שע"י חליו הרבה פעמים דעתו מטורפת ולמה לא חילקו כלל ולא חששו שיהרגוהו בעת שהוא חום לו מחמת חליו והוי דעתו נטרף וזה אינו בסוג שכור כלל רק בסוג שוטה מחמת חליו כיון דכל משוגע הוא חולה המוח ל"ע וזהו כן הוא וגם זיל בתר טעמא דאמרינן שם בגמרא בטריפה שהרג וכן בטריפה שרבע משום ובערת הרע מקרבך וזה שהוא משתגע הוא מסוכן יותר להרוג וכן ברובע וכו' כיון שאינו בר דעת ואם כי אנן פסקינן כר"י דלא דריש טעמי' דקרא מ"מ כיון דחכז''ל פסקו כן בזה משום ובערת הרע מקרבך ומסתבר בפשיטות דבזה שייך עוד יותר כנ"ל והיינו כשדנוהו למיתה הי' כשהוא בריא (דאל"כ ל"ש עדות עליו דהוי עדות שאאי"ל) ואח"כ נעשה שוטה כנז'. ונראה נכון בעה"י. ושוכט''ס, ואחתום בברכת כוח"ט בריות גופא ונהורא מעליא זרעא די לא יפסוק מפתגמי אורייתא ושנת גאולה וישועה ב''ב מעתה ועד עולם ידידושתו"ט באהבה. סימן נ"א כבוד ידידי הה''ג וכו'

הגיעני יקרת מכתבו וכו' והנה אתפלא מאוד מ''מ כת"ה שהדבר ברור שהיא מתה או שהרגוה ע"כ יש לו להתיר לו להבעל ע''י ק' רבנים הנה כפי הגב"ע ששלח נראה להיפוך במ"ש שהעיד העד רק שלא מצאה עוד שם בקיו''ב כשדרש אחרי' אח''כ שם גם לא כתב, ולא דרש, כפי הנראה העד שם בבית המשוגעים בפנקסיהם אם מתה או הלכה למק"א