מנחת אלעזר חלק ד רמב

סימן מ"ח כבוד אהו' גיסי הה"ג וכו'

הגיעני מכתבך וכו' ועתה אבוא בתשובה מאהבה אך בקצרה מרוב טרדותי המוטלים עלי הנה מ''ש דאם נתערבו נשרפין באנשי עיר הנדחת שהם בסייף וממונם אבד כיון דבכל חייבי שתי מיתות נידון בקלה ונמצא באנשי עיר הנדחת שפושטין ידיהן בעיקר וכ' התוס' בסנהדרין (דף נ' ע"א) ד''ה קסברי רבנן דאף שדינם בסייף הקל מ"מ כיון שממונם אבד ושקולים שניהם יחד כסקילה עיי''ש וא"כ בנתערבו נשרפים באנשי עיר הנדחת וממיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא כמ"ש התוס' בחולין וסנהדרין וגם בממונם אם אבד או פלט י"ל דאין הולכין בממון אחרי הרוב מ''מ כשהם אנשי עיר הנדחת הרוב נמצא דהוחזק הרוב לענין מיתה וכיון דהוחזק הרוב גם לענין ממון אזלינן בתרי' כמ"ש בהפלאה (פ"ק דכתובות) וכיון דממונם אבד עם סייף יחד הוי חמיר משריפה כמ''ש התוס' כנ"ל דהוי יחד כסקילה וא"כ נידון בשריפה וממונם פלט משא"כ בנשרפים הרוב דאז הרוב מסייע להנשרפים ואז נדון בסייף עכת"ד

הנה תמהתי עליך אהו' גיסי דאיך שייך לומר בזה דהוחזק הרוב מאנשי עיר הנדחת עד שנאמר גם לענין ממונם אזלינן בתרי' דהא כיון שכ' התוס' דממיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא וא"כ לא הוחזק כלל הרוב בזה דאדרבא אין נ"מ מי הוא הרוב אם מהנשרפין או מעיר הנדחת ולא ניכר כלל להחזיק מי המה הרוב בזה ואין נ"מ בזה כלל דהא דנין בזה במיתה הקלה גם אם בני החמורה המה הרוב וא"כ לא הוחזק כלל הרוב ופשוט דגם לענין ממון לא אזלינן בתרי' וממונם פלט וממילא כשנתערבו עם חייבי שריפה נדונין בסייף הקל בלבד גם אם הרוב מהנשרפים או מאנשי עיר הנדחת כנז'. וכתבת דזהו לתי' התוס' דאין הולכין בתר רובא ממיתה למיתה וז"א דלפי''ד התוס' אלו נסתר בנינך מעיקרא

וגם מלבד זה ל''ש לומר שהוחזק הרוב רק היכא שהוחזק מעיקרא ולא בבאו ביחד ועיי' שב שמעתתא (שמעתא ד' פ"ח ופ"ט) ועיי' בשו"ת בשמים ראש וכסא דהרסנא (סי' כ"ט) אודות גדיים וטלאים הנקחים מעכו"ם וכו' שכ' שם ועוד שכבר נתחזק הרוב קודם שבא והזיקו וכ"כ במהרי"ט (ספר ב' סי' מ') היכא שכבר אנו דנין על חזקה זו מקודם אנו דנין על פי' גם בחזקת ממון עי"ש וכ"ז דנתחזק מקודם אבל לא כשבאין בבת א' וז"פ

ובמק"א הארכתי בעה"י לענין דברי הפלאה אלו איך מוציאין ממון עפ"י שני עדים לשי' הפני יהושע דחזקת כשרות הוא רק מטעם רוב וכשנעשו עתה גדולים ולא הוחזקו מקודם לגדולים וכשרים לדון על פיהם ול''ש לומר שהוחזקו מקודם וכבר הערה קצת הגאון מהר"א תאומים ז''ל מבוטשאטש בס' נחלת יעקב בתשו' עלים לדוגמא בסופו אולם התם שאני שגזה"כ כן הוא להוציא ממון עפ"י ב' עדים ולא אפשר בענין אחר ואכמ"ל. ואחתום ברוב שלום וכט"ס

סימן מ"ט כבוד ידידי הה"ג וכו' הנה כפי הבטחתי לשלוח אליו התשובה שהוא ישלחנה להה"ג וכו' ע''ד שאלתו בא' שנתן גט ששמו אדאלף בן אזיאס ושמו מעריסה הי' אברהם יוסף בן יהושע אך לא יקראוהו לתורה מעולם בשם אברהם וגם אינו חותם א"ע בשם הזה וכדרך הקלים והפושעים ובפרט במדינת אשכנז שגם בקריאת התורה אם יעלה לא יקראוהו בשמו רק מראים בטבלא העליי' שקנה שלישי או רביעי וכיוצא וא"כ הוי שם שנשתקע. רק לפי"ד החת"ס (חאהע"ז ח"ב סי' ל''ח) ע"ד אשה ששמה מעריסה לביאה ודרכם דרך עקש לשנות לשם הגויים לענ"י וכ' החת"ס דאפי' נקבה שאינה עולה לתורה מ"מ אם יארע שמברכי' אותה בביהכ"נ במי שבירך או מתפללים בעדה בחולי' או בימי עיבור ולידה וכדומה רוצית הוא להזכיר שם יהודית א"כ אינו נעקר לגמרי וכותבים שם עברי עיקר המכונה לענ"י עכ"ל החת"ס. עוד יותר מזה ראיתי בשו"ת חי' אנשי שם להג' מהרש"ק ז''ל (ח"ב סי' מ"ב) שהעלה ה שאין לכתוב בגט השם של הגויים היינו של הערכאות הגם שמקפידים האנשים האלו שלא לכתוב רק שם הגויים מ"מ אין לכתוב בג"פ השם הלז רק שם יהודית עיי''ש ובשו"ת דברי חיים (ח"ב אהע"ז סי' קס"ב) חולק בזה על החי' אנשי שם ודעתו היטב דמה דקיי"ל דאין כותבים שם גויית בגט היינו משום דשם זה העבירתו מאמונתו ודתו ר"ל שניתן לו בעת השמדתו ר"ל אבל לא זולת כדאמרי' בגמ' דישראל בחו"ל שמותיהן כשמות הגויים (ועיי' באהלי שם כלל ז' ובשו"ת כתב סופר חאהע"ז סי' נ"ג) וכן בשו"ת מהר"ם שיק (חאהע"ז סי' קי''ב) חולק על החי' אנשי שם בזה עיי"ש וכן בהגהות במפתחות בשו"ת בנין ציון (החדשות סי' קע"ב) וכתבתי מזה ג"כ בתשו' במנח"א (ח"ג סי' טו"ב) ועיי' עוד בתשו' דברי חיים (ח"א אהע"ז סי' ס' ס"א ס"ו) ועוד בכמה תשו'. אמנם מכל אלו אין שום ראי' לנידון דידן דמ"ש החת"ס הוא התשו' לק' פאפא באונגארן בקהלות היראים ובימים ההם שהיו עושי' מי שבירך ליולדת ולחולה וכיוצא משא"כ באשכנז בימינו ובמדינות שכבר בטלו קריאת שם לס"ת וכיון שלא יקראוהו בשמו גם לס"ת הוי שם שנשתקע לגמרי כי כפי הנראה גם במי שבירך לא יברכו בשם הקודש שמה (כי אם יזכירוהו במי שבירך הרי מזכירין שם הקודש והוו''ל להזכיר מזה) ואינני בקי בדיוק בדרכם זה כסל למו וכנראה שלא יזכירו כלל שם הקודש. וא"כ הוי נשתקע. ואם נאמר להחמיר לכתחלה היכא דאפשר. הלא אין זה חומרא רק קולא גדולה כשיזכירו שם הקודש שנשתקע לגמרי והוי שינה שמו דפסול בדיעבד דל''ש בזה כהאי דש"ס גיטין פורתא קורין לה שרה דאינו פורתא וגם לא יחיד יקראהו כן והוי כשינה שמו דגרע מלא כתבו כלל וז"פ ומסתבר סברת השואל בחי' אנשי שם (ח"ב סי' כ"ב) דגם לסברת רבינו יואל דלא בעינן שמו ושמה רק מדרבנן מ"מ בשינה שמו י"ל דמודה דהוי דאורייתא עיי"ש ועיי' בתשו' דברי חיים (ח"א אהע"ז סי' ס"ג) לענין הקוויטיל שנותנים לצדיק להתפלל שמזכירין שם זה אם לא הוי נשתקע ועיי' בזה בס' אהלי שם ובשארי ס' אחרונים תשו' שמגדולי זמנינו שנסתפקו אם ע"י זה הוי לא נשתקע אם הצדיק קורא הקוויטיל בפיו או רק למראה עיניו (או אולי כשמזכירין שם זה כשאומרים אותו לפני הכותב הקוויטיל גם כשהרב הקורא קורא כדרכו רק בהרהור א"כ הוי לא נשתקע כיון שאמרו לפני הכותב. כן נ"ל) אך לנידון דידן אין שום נ"מ כי אנשים כאלו אינם מאמינים בכמו אלה וגם הי' לפני כמה גבירים ונכבדים מערי מדינות אשכנז להתפלל בעדם ושאלתי להם מה שמותם