מנחת אלעזר חלק ד רלט

בחולה מותר לכתחלה) ואם הוא הביא שם בצפיחות בדבש בסי' (כ"ד) שלאח"ז ראי' להתיר לנדד שינה מעיניו בשבת ממה שנהגו הספרדיים בקהלותיו להיות נעורים גם בליל ב' דשבועות וגם כשחל בשבת א"כ מכ"ש שיש להביא ראי' מגאוני וצדיקי עולם ז"ל שהביא בט''ז (סי' ר"פ) שם שנהגו אצלם לבעול לכתחלה בשבת וכן נהוג עד עתה בכל התפוצות ולא שמענו מי שיחוש כלל לדברי היעבץ בזה. גם מ"ש שם (בצפיחות בדבש) בשם הירושלמי ברכות (פרק אין עומדין) ר"ל מדהני באורייתא הוי נפיק לבר מתחומא בשבתא. ואיך שייך לומר דריש לקיש עבר כ"פ לחלל שבת בעיון הלכה בשבת (אם תאמר שהעיון אסור בשבת) הגם שעל יציאתו חוץ לתחום בשבת י"ל דזה כבר נעשה בשגגה בהיותו טרוד בעיונו וכיון דפסקי' תחומין דרבנן א"כ י"ל כד' הנתיבות (סי' רל"ד) דעל איסור דרבנן שעבר בשוגג א"צ כפרה א"כ לא הוי מכשול כלל לגבי ר"ל כשעשאו בשגגה ולמ"ד דתחומין דאו' או דלא ס"ל כסברת הנתיבות הנז' י''ל כד' התוס' בחולין (דף ה' ע"ב) דרק במידי דאכילה שייך אין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים אבל להעמיק בעיון דבזה נכנסו לכתחלה בשבת והוי מזיד א"ו דהעיון מותר ובצפיחות בדבש נדחק שם לתרץ דמיירי בימות החול רק שיצא והלך בעיונו שיעור תחום שבת ואין טעמו כצפיחות בדבש, ורחוק לפרש כן וגם מה יענה לש''ס דילן מפורש בעירובין (מ"ג ע"ב) בר' נחמי' ברי' דר' חנילאי דמשכי' שמעתי' ויצא חוץ לתחום בשבת וכו' יעשה לו מחיצה של בנ"א שיוכל לחזור ובע"כ שהעמיק בעיון בשמעתתא דאל"כ לא הי' בא לזה לצאת חוץ לתחום אם נאמר דעיון אסור בשבת הוי כמזיד כנ"ל ולמה נעשה לו תקנה של בנ''א שיוכל לחזור וגם איך עבר לכתחלה לעיין כ"כ בשמעתתא בשבת א"ו דמותר אך מה שהביא ראי' בצפיחות בדבש שם שהטירחא בעיון עמוק הוי חילול שבת ממה דאמרי' בשבת (דף קי"ט) ר' זירא מהדר אזוזי דרבנן א"ל במטותא מנייכו לא תחללוני' פירש"י כשהי' רואה אותם זוגות זוגות מדברים בתורה, הרי מזה שלא יטריח עצמו בלימוד גמ' ועיי' בשבת דזהו כחילול שבת יחשב. הנה עשה א"ע כאלו לא ידע או העלים בכונה סוף דברי רש"י שכ' וז"ל ואומר להם במטותא מנהון לכו והתעסקו בענג שבת ולא תחללוני' לבטל תענוגים עכ''ל רש"י הרי מפורש דרק משום שידע שע"י עיונם ופלפולם בד"ת משכא להו שמעתתא ויבטלו מסעודת ענג שבת. וכהאי דאמרי' בפסחים (דף ס"ח ע"ב) אמר רבה הכל מודים בשבת דבעינן נמי לכם מ"ט וקראת לשבת ענג והיינו ר"א דס"ל בביצה (דף ט''ו ע"ב) דיכול להיות ביו"ט כל היום קורא ושונה ובשבת אסור זה וזהו שהזהיר ר' זירא להרבנן שבשבת אסור זה גם לר"א לעסוק רק בד"ת כל היום רק שיזכרו לקיים ענג שבת ושלא יחללוהו בביטול הסעודה בשבת והך דר' זירא לא פסקינן בשום מקום בטוש"ע יען שאינו הלכה לענין לימוד עיון כלל רק כנז' וגם כיון שהמצוה ענג בשבת ע''כ לא יאריכו כ''כ בזמן בפלפולם הגם שישאר להם קצת זמן לאכול סעודת שבת מ''מ הזהירם ר' זירא שלא יאריכו כ"כ בפלפולם זה עם זה כמו שהם רגילים בימות החול גם כל היום דבשר צריכין להתענג בסעודה וכמ"ש המג"א (בשאהרזד) שיש למעט בלימודו בערב יוהכ"פ כדי להרבות בסעודה ועיי' שם בפמ"ג בא"א ובדברינו במנח"א (ח"א סי' מ"ט) בד"ה ומדי דברי בו וכו' עיי"ש ואכמ"ל. עכ''פ אין שום ראי' מזה לענין לימוד עיון בשבת ואחרי כ"ז כ' שם למסקנא בזה"ל הדרן למילתין דאסור לעיין בשבת עיון עמוק שיש בו טורח רב להבינו כנלמד מדברי הרב המאירי וכו'. וכבר תמהתי עליו איך שכח או במזיד הביא להיפך ממ"ש במאירי מפורש וגם הביא שם מד' הירושלמי בעובדא דר"ל שיצא חוץ לתחום ע"י עיונו בשבת הרי דפשיטא לענין עיון דמותר בשבת ואעפ"כ העלה לאסור שלא כהלכה. העיון בשבת. ובמחכת"ה אין טעמו כצפיחית בדב"ש בזה רק כל דבריו אינן אלא דברי תימה עיי"ש. ובודאי נכונים דברי הרב מחזיק ברכה (סי' ר"צ) שהביא שם שחולק על הרב יעבץ במ"ש ראי' מהש"ס שבת דר' זירא אמר להני זוגא דרבנן וכו' כנ"ל דאין ראי' מזה כלל לאסור העיון בשבת וכמו שביארנו ג"כ בזה ועתה נבא על דבריו כנ"ל (בסי' כ"ה כ"ו) דאזיל בתר איפכא סברה הפוכה להתיר ההספד בשבת ברבים אמת כי עמדתי מרעיד ומשתומם ואשים רסן לעטי להרעיש כ"כ כראוי לו יען שהתיר לחלל את השבת כ"כ בפרהסיא בהספידא נגד פסק הש"ע והמג"א שהביא שם ג"כ דפשיטא דגם ביו"ט שני אסור גם לחכם היותר גדול בפניו עיי' בכל בו הל' אבל (ורק במועד היינו חוה"מ מותר לחכם בפניו דאין מועד בפני ת"ח ותליא בזה אם יש בימינו דין ת"ח) וכ"ש בשבת דאסור. אך מפני שהביא בשם הגאון מהרימ"ט (בדרוש ב' ס' אחרי) ולהגאון בעל גדולי תרומה בס' בינה לעתים (בעת ספוד דרוש ג') שהספידו דרוש הספד בש"ק ואמרו שם דס"ז אסור להספיד בש"ק מעיקרא דדינא ועכ"ז חיפשו היתר לקיים המנהג שהי' אצלם להספיד בש"ק. ונגד אריות ונמרים שרי התורה כאלו זצ''ל מפני כבודם נוחה הנני אך אם לדין יש תשובה כי מ"ש בבינה לעתים שם כי הלא לאמונה על דבר זה ידוו כל הדוים אפי' בשבת ומותר להתעורר בבכי ולהתעורר למען נחדל מעושק ידינו וכן מ''ש במהרימ"ט כדאשכחן בסנהדרין ברע"ק כשפגע במיתתו של ר"א שהי' מכה בבשרו עד שדמו שותת לארץ הרי במקום שנאסר גדידה ושריטה התיר כיון שעשאו רק מפני תורה ומצות של ר"א שחסר לו ללמוד ממנו. מכ"ז אין ראי' דהתם הי' בשעת חימום ושהוליכהו לקבורה במוצאי שבת וכשורט בחימומו על תורתו ומצותיו ל"ש הלאו אבל הכא הרי ההספד נאסר בשבת וכן מ"ש הבינה לעתים כדי להתעורר בתשובה מבכי ההספד, ז''א דסוף כל סוף אסרה תורה וחכז''ל להספיד בשבת הגם שנודע להם שעי"ז יתעוררו בתשובה. וגם מ"ש מהרימ''ט משום עשה דכבוד התורה התירו לא ידעתי כלל וכי לא יוכלו להספידו בימות החול וכי שייך לומר בזה האי עשה והאי עשה עשה דכבוד תורה עדיף דהלא יוכל להספידו כדינו בימות החול ולא בשבת דבשבת בלא"ה לאו זימני' הוא אם לחכם בפניו הלא בשבת אפי' להזיזו כל שהוא אסור וגם אבליו עוסקים בתפלה (גם בעודו המת מונח לפניהם) ובאים לביהכ"נ בשבת כדי שלא יראו שום ענין אנינות או אבילות בפרהסיא מכ"ש להספידו ברבים דאסור ואם לאח"כ בודאי יוכלו להספידו בחול ואם שיתעצלו שמה ההמון לבא לביהכ"נ בימות החול ימי המעשה ויבואו רק בש"ק ויהי' אז ברוב עם הדרת מלך מלכי רבנן וכעין דאמרי' בכתובות (דף ק"ג ע"ב) שציוה רבי אל תספדוני בעיירות ונספדוהו בכרכים וקאתו כ"ע אמרו ש"מ משום יקרא הוא עיי"ש אבל מיירי שם רק בימות החול והיכן