מנחת אלעזר חלק ד רלח

אחרי (דף נ''ה ע"א) זימנין אית דרעוא אישתכח וזימנין דרעוין לא וכו' וכ' שם באור החמה דהיינו בחדשי אדר ניסן אייר סיון רעוא אישתכח ותמוז אב טבת ושבט דינא אשתכח מסטרא דגבורה וכו' וכו' עיי''ש הרי דאלו השלשה חדשים של ימי הספירה ניסן אייר סיון הם היותר מובחרים לחסד ורעוא אישתכח בהו. וכ"כ בשעה"כ (ענין ר"ה דרוש א' בד"ה גם בזה תבין מ"ש בפ' תצוה ובספרא דצניעותא) ועיין פע"ח (שער ר"ה פ"ד) כי החדשים ניסן אייר הם נייחין עיי"ש הרי מפורש כן דאלו הימים המה נייחא וחסד ורחמים וכן במגלה עמוקות ואתחנן (אופן ק"ז) כ' דהחמישים ימים בין פסח לעצרת הם מהימים שבהם עיקר הצלחת ישראל עיי"ש. וכן בשארי ספרים הק' ועיי' בני יששכר (מאמר חדש אייר) ותראה ותבין מעלות הימים האלו שהם בזמן הזה מה שהמה מסוגלים ומוצלחים וכי לא תהא תורה שלימה שלנו (כאשר ביארנו הן עפ"י נגלה והן עפ"י נסתר) כשיחה בטילה שלהם אשר יאמרו בשם המושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים וכנודע

ובפרט לנסוע לביתו היינו סיום הנסיעה אין קפידא גם ביום ב' שכ' בש"ע יו"ד (סי' קע"ט סעי' ב') שאין להתחיל בב' וד' מ"מ לסיים יש קפידא רק על יום ד' בלבד כמ"ש ברע"מ פ' עקב (דף רע"ג) וכמובא בדרכי תשובה שם (ס"ק י"ד). אמנם עיין ברע"מ פ' פנחס (דף רל"ד ע"א) שכ' לית סימנא טבא בשני וברביעי עי"ש וציין עליו (בסי' קע"ט) שם בביאור הגר"א. אולם ברע"מ (פ' עקב) שם נראה ברור דכ"ז לא שייך בעוסק בדברי מצוה כמ"ש דהך דאין מתחילין בב' ולא מסיימי בד' דלא הוי שלוחי מצוה דלא אתגיירו הע"ר לש"ש וכו' וכ"כ שם שלוחי מצוה אינן ניזוקין עיי"ש וכבר הבאתי לעיל בזה מה שנקרא בזה הכל לדבר מצוה. וה' יצילינו ויעזרנו ואל תצל מפי דבר אמת וגו' ונזכה לביאג"צ בב"א

סימן מ"ה

הנה ראיתי בשו"ת צפיחות בדבש הספרדי (סי' כ"ג) שאוסר לימוד העיון בשבת מפני שמייגע א"ע ומונע מענג שבת ושם (בסי' כ"ו) העלה להתיר ההספד בשבת והני מילי סתרא"י נינהו שתי תשובות בדבר הזה דשבת בענג שבת אזיל בתר איפכא להחמיר למנוע בלימוד עיון ולהתיר ההספד אשר לולא ראיתי לא האמנתי דבר זר ומוזר כזה ובאמת איפכא מסתברא כמובן ועל כן אבא על סדר דבריו בעה"י, מ"ש (בסי' כ"ג) בשם הרב המאירי על שבת (דף קי"ח ע"א) וז"ל בירושלמי. אמרו במה מענגו מר אמר בשינה ומר אמר בת"ת ולא פליגי כאן בתלמיד כאן בבעה"ב ופירשו בה רבותי ז"ל שהתלמיד מענגו בת"ת ובעה"ב בשינה עכ"ל המאירי והרב בעל צפיחות בדבש כ' על זה וז''ל ואני אומר הפך הדברים שהתלמיד ששונה כל השבוע מקיים בשבת עונג שינה שלא יהי' שכלו נלאה יותר מדאי שודאי שהוא טורח לו הרבה והנה מכבדו בשינה אבל בעה"ב שמתעסק כל ימות החול בעסקו במו"מ ודאי דראוי לו להתעסק מעט בשבת בת"ת וכו' ועוד האריך שם והביא מהמד''ר (וכן הוא באמת מזה בש''ע או"ח סי' ר"צ בהג"ה בשם ירושלמי) שיתענגו ת"ח יותר בעונג בשבת ובע"ב שאין להם פנאי בכל השבוע יעסקו בשבת בת"ת (אבל לא מיירי כלל בש"ע משיעור עיון או לא אלא בת"ת סתם כיון שלבע"ב אין לו פנאי בכל השבוע וז"פ) אמנם אח"כ כ' שם (בצפיחות בדבש) וז"ל בחופן שלמדנו מדברי הרב המאירי דת"ח מענגו בשינה מטעם שהתעסקו בתורה בעיון עמוק לא ענג הוא לו עכ"ל. ונבהלתי משתומם איך יוכל החי להכחיש את החי לכתוב כן בשם המאירי נגד מה שהביא בסמוך לי' לשון המאירי להיפך שכתב בפירוש שהתלמיד מענגו בת"ת ובעה"ב. בשינה כנ"ל והטעם מובן כיון שלהת"ח שיוכל ללמוד הוא תענוג לו ע"כ יתענג בשבת בת"ת מפני שהוא ענג לת"ח ויכול ומרגיש טעם התורה משא"כ לבעה"ב שאינו ת''ח היא ענג לו השינה ומנוחה בשבת וז"ב ופשוט וכן מפורש בלשון המאירי ואיך יוכל לכתוב בשמו להיפך אתמהה מאוד. גם מ"ש מנדרים (דף. ל"ז ע"א) תינוקות לא קורין בתחלה בשבת אלא שונין בראשון היינו שאין מתחילין ללמדן בדבר שלא למדו מעולם אבל שונין בראשון היינו בדבר שלמדוהו כבר פ"א ואמרי' שם ואבע"א מפני דאכל ושתי יותר ע"כ יקיר לביי' ואבריהם כבדים ואין יכולין ללמוד ולהשיג כ"כ בנקל והן באמת פסקינן כן ביו"ד הל' מלמדים (סי' רמ"ה סעי' י"ד) וזהו ראי' שאין הטעם העיקר מפני ענג שבת שהוא טורח להם דבר חדש דא"כ הי' מעמידו הטוש"ע בהל' שבת אלא ודאי דרק משום שקשה לפני התינוקות ויכבד עליהם ולא יקבלו בלימודים אז דבר חדש כנ"ל ומזה נראה ג"כ דאין עיקר הטעם הראשון דאמרינן שם בנדרים (ל''ז ע"ב) משום דיפנו אבותיהן דינוקא למצותא דשבתא דא"כ היו ג"כ מעמידו מפני טעם זה בהל' שבת כנז' א"ו דהטעם ב' עיקר משום קבלת הלימוד וע"כ העמידו בהל' מלמדים והגם שכ' שם מפני טורח שבת י''ל דהיינו שטורח להם לקבל אז דיקיר לביי' מפני אכילה ושתי' בשבת כנז' וגם זה שייך רק בתינוקות שמוחם חלש עוד והוי כבעה"ב לד' המאירי כנ"ל דאין ת"ת ענג להם בפרט לקבל וללמוד דבר חדש משא"כ ת"ח שהוא גדול בשנים פשיטא שענג הוא להם וי"ל דמפני טעם דיקיר לביי' של הגדולים ג"כ ע"י אכילה ושתי' מצות ענג שבת ע"כ ציוו ללמוד אז יותר מדרש ואגדה וכמו שנהוג אבל לאסור לימוד עיון בשבת מאן דכר שמי'. ובשל"ה כ' ג"כ במס' שבת וז"ל ויקום מתוך שמחת אכילתו לקבוע לימודו או ישן מעט ואח"כ ישב ללמוד נושא ונותן בעומקה של הלכה כפי השגתו והכנת שכלו עד המנחה ומטעם זה כ' השל"ה או ישן מעט (והיינו ג"כ מטעם שינה בשבת תענוג) כדי שיניח מכובד המוח והאברים של האכילה כדאמרי' בנדרים שם ואח"כ יוכל ללמוד במוח צלול ולהעמיק בהלכה יותר כמובן וז"פ והביאו ג"כ בצפיחות בדרש ולא ידעתי איך יוכל לומר להיפך ודוחק א"ע בכל מיני דוחקי לזה. ומ"ש בשם הג"מ יעבץ בסידור ממה דאמרי' בנדרים שאין שונין בתחלה זהו מיירי בתינוקות ולא בגדולים כנ"ל ומנ"ל להג' יעבץ לחדש זה לאסור בגדולים וגם הוא בעצמו פלפל שם בכונת היעבץ ונראה לו כסותר מסידורו לספרו מור וקציעה ומדייק בדבריו כמו שדורשין בי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן בתורה שבכתב ואין מהדרך ואין כדאי לדקדק כ"כ בלשון האחרונים, ועפ"י ש"ס והראשונים והש"ע ונו"כ אין ממש ויסוד בדבריו (בשו"ת צפיחות בדבש שם). גם מ"ש שם בשם המור וקציעה (סימן ר"פ) אשר בחור שלא נשא עוד לא יבעול לכתחלה בתולה בשבת מפני הטורח. הלא זה כנגד ההלכה דמותר לכתחלה לבעול בתולה בשבת וכמ"ש הט"ז שם דהמחמיר אינו אלא מן המתמיהין עיי"ש (ורק לענין אלמנה מפני ענין שבת עיי' באהע"ז סי' ס"ד ובהל' שבת סי' של"ט סעי' ו' ובמג"א סעי' י"א שם אבל