מנחת אלעזר חלק ד רלז

חמץ אינו תלוי בהבדלה שהרי אפי' בח"ה אסור לאכול חמץ ולכן כיון שחשכה מותר לאכול חמץ עבב"י רס"ג עכ"ל המג"א ומה דמספקא לי' להמג"א פשיטא לי' להחק יעקב להקל ומביא קצת ראי' מהא דמקילין כמה דברים ביום אחרון של פסח באיסור ספק חמץ הואיל והוא רק ספיקא דיומא ולא הוזכר בא' מהפוסקים להחמיר מטעם שלא הבדיל א"כ עדיין איסור חמץ עליו היום אלא ודאי דאין קפידא לענין איסור חמץ בהבדלה עכ"ל הח"י והנה הראי' שהביא המג"א מסי' רס"ג השיג בפמ"ג בא"א שם די"ל דאחרים שבישלו בשבילו מותר משא"כ לאכול הוא חמץ אסור עכ"ד והחילוק מובן דהתם האדם שלא הבדיל אינו עושה מעשה בידים משא"כ הכא דאוכל חמץ ואח"כ מברך ביהמ"ז ובתוך הביהמ''ז אומר יעלה ויבא וכו' את החג המצות הזה (דהא א"א בענין אחר אשר תסוב השאלה ההוא, דהא אם כבר בירך ביהמ"ז ממילא בלילה כשהחשיך אסור לאכול קודם הבדלה) וכמבואר בטוש"ע או"ח (סי' קפ"ח סעי' י') דבסעודת יו"ט שהתחיל מבעוד יום בע"כ מזכיר יעלה ויבא גם כשבירך במוצאי יו''ט וא"כ איך יברך בביהמ"ז ביום חג ''המצות'' הזה אחרי שאכל ''חמץ'' והוא זרות ותמוה וסתירה אשר אין הדעת סובלתו, וגם הקצת ראי' שכתב בחק יעקב נ''ל שאינו ראי' לא מיני' ולא מקצתי' כלל דהא כל הקולות שאנו נוהגין ביו"ט שני שאין מקילין ביו"ט ראשון כמבואר בטוש"ע או"ח (סי' תצ"ו סעי' ב') לענין לכחול את העין וכן לחולה שאין בו סכנה ועיי"ש בשע"ת בשם תשו' מהריק''ש לענין שן כואבת ביו"ט שני וכן כיוצא בזה דכל אלו הדברים אסורים ביו"ט ראשון וא"כ לפי"ד הח"י איך מותרי' לעשותם בי"ט שני הא לא הבדילו מיו"ט ראשון לשני והאיך הותרו אלו הקולות לי''וט ב' אלא ודאי דא"צ להבדיל לזה רק למלאכות גדולות וכמ"ש בטוש"ע או''ח הל' שבת (סי' רצ"ט סעי' י' בהג"ה) דגם בהדלקת נר נוהגין להקל קודם שהבדיל אפי' בתפלה אפי' שהוא מלאכה דאו' מכ"ש מלאכות דרבנן ושבות במקום שההפרש בין יו"ט א' לב' וכיוצא וגם לענין אכילת חמץ לענין חומרות שמחמירי' בז' ימים של פסח ובאחרון של פסח מקילין בחומרות אלו בודאי ל"ש להבדיל ביניהם כלל ואינו אפי' כדמות ראי' מ''ש בח"י כנז'. ותמהני בראותי באלי' רבא שהביא מהמג"א להחלט דמותר לאכול חמץ כשנמשכה סעודתו בח' של פסח למוצאי יו"ט ובאמת במג"א כ' זה רק בצ"ע כמו שהבאתי לשונו לעיל ומה דמספקא לי' להמג"א פשיטא לי' להח"י להיתר ולענ"ד פשיטא לי לאיסורא כנ"ל כיון שאין ראי' להיתרא כנז' וכיון שאי אפשר לאכול אחרי ביהמ"ז קודם הבדלה ובתוך הסעודה נראה דאסור לאכול חמץ גם בלילה משום דהוי תרתי דסתרי אהדדי כשיאמר אח"כ ביעלה ויבא חג המצות כנז' וכן באחרוני זמנינו בס' משנה ברורה על או"ח כ' כשאכל סעודת קבע של מצה באחש"פ לא יאכל חמץ מבערב ויאמר אח"כ ביעלה ויבא חג המצות וכן עוד באחרונים שהניחו דברי המג"א בצ"ע דהא בביהמ"ז הוי תרתי דסתרי אהדדי כנ"ל

סימן מ"ד כבוד ידידי וכו'

אשר הוגד לך בשם הרב וכו' שלא לנסוע בימי ספירת העומר כי כן מקובל מאבותיו ז"ל הנה לא אאמין שיצא מפיו בסגנון זה, וישתקעו הדברים ולא יאמרו (ובודאי לא יצא מפי אבותיו ז"ל) כיון שהוא נגד דעת התורה שציותה לעלות לרגל בשלש רגלים בחג המצות ובחג השבועות, ופנית בבקר והלכת לאהליך, והרי כל ההליכה הוא בין פסח לעצרת הלוך ושוב לירושלים על עצרת וכתיב לא יחמוד איש את ארצך וכל ההליכות של שמחה ומזל ואין לומר דזהו רק אחרי מיתת תלמידי רע"ק וכמו שנראה מטוש"ע או"ח (סי' תצ"ג) אבל מקודם היינו בזמן הבית ל''ש זה. ז"א דהא בעצם הימים המה ימי הדינים כמ"ש רבינו ירוחם כי ע"כ עמר בא מן השעורים ושבלי לקט ותניא רבתי כתבו על מתני' (פ"ב דעדיות) משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש ור"י ב"ר יוסי אמר מן הפסח עד עצרת הרי הדבר נפתח עוד בתנאים הראשונים ז"ל כי אז ימי הדין ומשפט הגיהנם. ובפנימיות הכונה הוא כן בחי' דינים בימי הספירה מימות עולם ואדרבא מטעם זה שהוא ימי הדינים חלה מדה''ד ומתו בהם תלמידי רע"ק כמבואר בכהאריז"ל אבל אינו ענין שלא לנסוע בהם וכעין מ"ש מהר"ש שרעבי ז''ל בנהר שלום שלא להסתפר גם ביום מ"ח קודם ערב שבועות וכ' שסוד ענין השערות שלא לגלחם בימי העמר אינו ענין לכונת הספירה עיי"ש והיינו כמו שאין להסתפר גם ביום ל"ג בעומר לפי"ד האריז"ל אם כי לפי דבריו היום ההוא (ל''ג בעומר) יום שמחות ואור גדול והרי אין הענינים של ימי ספה"ע תלויים זב"ז עפ"י סוד הענינים וה"נ אינו ענין כלל שלא לנסוע בימי ספה"ע אם כי המה בחי' הדינים בכונת ספה"ע. ומפורש בפע"ח (מפ''ז מספה"ע) בהגהות צמח כי אין לנהוג אבילות בימי ספה"ע רק הכונה שלא לגלח השערות בכל ימי ספה"ע הרי שאינן ימי אבילות כלל לשארי דברים רק הכונה שלא לגלח השערות כנז' בסוד שער רישי' כעמר נקי עיי"ש. ומה זה ענין שלא לנסוע אז הלא אדרבא מפורש בכהאריז"ל בשעה"כ ופע"ח שהאר"י הלך על ל"ג בעמר למירון והי' שם עם ב"ב שלשה ימים ועשה תגלחת לבנו בשמחה וא"כ הנסיעה רצוא ושוב בע"כ הי' בימי ספה"ע, וכן עד עתה נוהגים שבאים מארצות המערב ומארץ תימן ממרחקים רבים וכן שלמים על ל"ג בעומר למירון והולכים כמעט כל ימי הספירה הלוך ושוב וזהו נשתלשל מכהאריז"ל שהנהיגו כן ובא למירון אז מהיותו דר עוד בארץ מצרים (עיי' בשעה"כ) והרי בהליכה ונסיעה יש לעשות בימי ספה"ע. ואין אחרי דברי רבינו האריז"ל כלום

ואל תשיבני ממה שכתבתי בזה ממה שעלו לרגל בין פסח לשבועות והלא שאני עליי' לרגל דמצותו בכך באלו הימים ושומר מצוה לא ידע דבר רע. משא"כ בנסיעות בימינו. ז"א דהא בני ישראל יוצאים ביד רמ"א שפסק באו"ח (בסי' רמ"ח סטי' ד') דגם כשהאדם הולך לסחורה או לראות פני חבירו הכל חשוב דבר מצוה ומותר להפליג בספינה ג' ימים קודם שבת אם כי מדינא דגמ' אין מפליגין רק לדבר מצוה ועיי"ש במג"א (ס"ק י''ט) דאפילו יש לו מזונות והולך לסחורה לרווחה חשוב ג"כ דבר מצוה. ובזה ניחא דלא תקשי ממה שהבאתי מנסיעת ל"ג בעומר למירון דהוי דבר מצוה דהא כל הליכה של בר ישראל ולא דיברה תורה מפושעי' ועבריינים) הוא בכל דרכיך דעהו וכמבואר בטוש"ע (סי' רל"א) וז''פ

וגם תראה נא במקובלים הראשונים בקרניים ודן ידין (מאמר ה') ותראה מעלות אלו החדשים ניסן אייר סיון שהם לטובת ישראל. ועיי' בזוה''ק פ'