מנחת אלעזר חלק ד רלו

ס''ק י''ג) עכ"ז לא הזכירו ולא אשתמיט בשום מקום בהם לומר מה דינם של המקומות האלו (אם יהיו שם יהודים) הנ"ל כשאין יום ולילה כסדרן כמו ברוב מקומות היישוב

ובילדותי אמרתי שיש לומר ולהוכיח שהתורה דיבר' בכל מקום רק מהרוב וראי' מהכתוב (בפ' נח) קיץ וחורף יומם ולילה לא ישבותו והלא יש המקומות הנ"ל וכגון הסמוכים לנארדפא"לל ששם אין יום ולילה כי השמש תסובב תמיד כנ"ל אלא ודאי דהתורה דיברה רק מרוב הכדור של העולם כי ברובא ככולו יש יומם ולילה כסדרן. ולכאו' י"ל מדוע לא למדו רז''ל רוב גם מכתוב זה אך י"ל אולי דזהו בכלל כתוב בדברי אגדה ואין למדין לדבר הלכה ממנו דאזלינן בתר רובא. ושאני מויקח את המאכלת לשחוט את בנו דילפי' בחולין לענין תלוש ואמרי' שאני התם דזריזותא דאברהם וכו'. אם כי גם שם לא הי' זה ציוי מעולם כמ"ש ודחז"ל עה"כ אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי ח"ו לשחוט בנ"א עכ"ז הוי בכלל מצות שנצטוה א"א מפי הש"י אבל הכא בקיץ וחורף מזה אין ללמוד לדינא לענין דאזלינן בתר רובא אך זהו דוחק לחלק כך דהא גם זה מפי הקב"ה נאמר בתורה וגם מצינו בדחז"ל בירושלמי כמובא בתוס' מ"ק אם למדין דבר מקודם מתן תורה ועל כרחך זהו רק לענין מעשה שמספרה התורה כמו מלא שבוע זאת שנא' בלבן שלמדו דאין מערבין שמחה בשמחה וכן כיוצא הרבה מה שלמדו מפסוקי התורה שקודם מ''ת ובפרט זהו שיש להוכיח מלשון התורה דמיירי רק מרוב בודאי י"ל דזהו הוכחה, ואין לומר בזה מטעם דמקומות האלו הם קבוע דפשיטא דל"ש בזה לומר קבוע כמחצה על מחצה כיון דלא נתערבו רק כל אופק נראה וניכר רק שיש לדון על לישנא דקרא כנז' וגם עיי' ש"ס ר"ה (דף ז' ע"א) דאמרי' בעינן רוב אביב וליכא (וכיון דכתיב אביב או אסיף בעינן בע"כ הרוב מכ"א וא') ופרכי' מידי רוב אביב כתיב וכן שם להלן ואימא אלול וכו' בעינן רוב אסיף וליכא (ופרכי') מידי רוב אסיף כתיב ולכאורה קשה כיון דהתורה מיירי בכל מקום רק מהרוב א"כ הוי כאלו כתיב רוב אסיף או רוב אביב, אולם י"ל כמו דאמרינן (בריש ברכות) בשכבך ובקומך בשעה שבנ"א עומדי' אפי' עד ג' שעות שכן דרך בני מלאכים וכו' ואף שבני מלאכים המה מיעוטא דמיעוטא לגבי בני העולם כולו והכתוב מיירי מרוב מ"מ הוי זמן קימה כשעכ''פ המיעוטא דמיעוטא קמים אז ולא הרוב ויש לחלק בין הנושאים ועדיין צע"ק ואכמ"ל

וגם יש עוד ליתן סמך לזה והערה (מפ' נח) מהכ' יום ולילה לא ישבותו, פירש"י והוא מדחז''ל מכלל ששבתו כל ימות המבול שלא שמשו המזלות ולא ניכר בין יום ובין לילה והקשה המזרחי דא"כ מהיכן ידעו מספר הימים שאמר ויהי מקץ ארבעים יום ועוד איך ראתה היונה ששילחה ואיך פרחה בלי אור ותי' בשפתי חכמים דמ"ש שלא שמשו המאורות היינו שלא היתה תנועת הגלגלים אלא במקום שהי' השמש עומד שם הי' אור כל יב"ח וכו' אלא חצי הכדור הי' אור כל י"ב חודש וחצי הכדור הי' חשך כל י"ב חודש וכו' עכ"ל עיי"ש (והיינו כעין מה שהוא בציר הצפוני או הדרומי כעת כנ"ל) אולם מ"ש שם בשפתי חכמים לתרץ איך הי' יודע מספר הימים ותי' שידע ע"י זאננען זייגער) שהי' לו כיון שהחמה הי' זורחת בחלון התיבה. זהו מביא לידי גיחוך שכיון שלא הניע השמש האיך היו יודעין כלל ע"י הזאנען זייגער בלי תנועת השמש ומה הי' משמש (הזייגע''ר) הכלי או החרט הלז. ואולי כונתו שהי' אז בהתיבה אוה''ר כמו זייגע''ר שלנו ע"י פעדפר או וואגע וכשנשלמו הכ"ד שעות ידע שעבר יום א' [וכמו שביררתי בעה"י בארוכה בכמה ענינים במנח"א (חלק ג' סי' צ''ה) דאין כל חדש תחת השמש גם המכונות ותחבולות המתחדשות כבר היו לעולמים] (ומ"ש זאנענזייגע"ר אולי בטעות תיארו שם זה ולא הלך ע"י סימן צל השמש ממהלכו רק ע"י פעדער כנז'. ודוחק) ועכ"פ לפי הנז' אולי חשבו הכ"ד שעות גם כשלא הלכה השמש בדרך יום ולילה ידעו ע"י (זייגע"ר) מכונה הנז'

ובחי' אגדה בשער יששכר, במאמר שפת הים (לז' וח' של פסח) כתבתי בעה"י ע"ד רש"י (פ' בשלח) בז' של פסח שחרית עברו על הים לכך קורין השירה בז' של פסח עכל"ה ובפ' שלח (בפ' ציצית) פירש"י ח' חוטין כנגד שמונה ימים ששהו ישראל כשיצאו ממצרים עד שאמרו שירה על הים עכל"ה וכבר עמדו המפרשים בסתירת דברי רש"י אלו דהרי לפי דבריו בפ' שלח עברו ביום ח' על הים ולא ביום ז' ונדחקו ליישב. ולענ"ד י"ל עפי"ד אאזמו"ר הגה"ק מהר"ש הרב דפה זי''ע שתי' קו' הרמ"ע בעשרה מאמרות ומובא במג"א (סי' תצ"ד) ובאמת נמצאה קו' זו עוד בתשו' הריב"ש (סי' צ"ו) כיון שיצאו ממצרים ביום ה' ולכ"ע בשבת ניתנה תורה וה"ז נ"א יום ואיך אנו אומרים ביום חמישים לספירה זמן מתן תורתינו (וכתבנו מזה בארוכה בשער יששכר במאמר המיוחד בשמו זמן מתן תורתנו בעה"י) ותי' אא"ז עפ"י המפורש בזוה"ק (פ' בא. דף ל"ח ע"א) שאותו לילה שעברו על הים הי' אור ויום לישראל כתקופת תמוז וכיון שלא הי' הפסק בלילה ושום חשך באמצע בין שני הימים הרי נחשבו יום ז' ויום ח' ליום א' היינו שנחשב יום ח' עדיין ליום ז' כיון שהלילה בינותם הי' אור לישראל (וכעין מ"ש ביע"ד שהיו שני ימים של ר"ה כיומא אריכתא דמיא) וא"כ שפיר בעת נתינת התורה הי' רק יום החמישים לצאתם ממצרים כיון שיום הז' ויום הח' רק לא' נחשבו כנז'. משא"כ לאנשי העולם היו לילה באמצע והי' נ"א יום (מיום ה' עד שבת בשבוע הז') ואנו עושים זמן נתינת התורה כפי מה שהמה חשבו זמנו אז לזכר הנס הזה שהי' יום בעת לילה בקי"ס וממילא הוא רק יום החמשים בעת נתינת התורה עכ"ד אא"ז הנ"ל זצלה"ה ודפח"ח. ולפי"ז י"ל שפיר בפ' שלח שנשתהו ח' ימים משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה על הים כי לאנשי העולם הי' יום שמיני כשירדו על הים כנ"ל משא"כ בפ' בשלח שקאי על זמן שקורין השירה בזמנה לזכר הנס אז בודאי יש לקרותה ביום השביעי של פסח ולזכר הנס הגדול שהי' אור לישראל בלילה ולא הפסיקה הלילה ועדיין הוא נחשב בע"כ ליום ז' ונכון. והארכתי עוד בזה שם ואכ"מ להאריך בדברי אגדה

סימן מ"ג

ראיתי ונתתי אל לבי מהידוע מדברי המג"א (סוף סי' תצ"א) שעלה ונסתפק במי שהתחיל לאכול במוצאי פסח מבעוד יום ונמשך עד הלילה מוצאי אחרון של פסח ועדיין לא התפלל והבדיל צ"ע אם מותר לאכול חמץ דלכאורה נראה שמותר לאכול דכיון שחשכה לילה הוי חול לכל מילי אלא שחכמים אסרו לעשות מלאכה עד שיבדיל בתפלה אבל לאיסור