מנחת אלעזר חלק ד רלה

החמה בערב שבת במעלי שבתא וכן במוצאי שבת זה לא עלה מעולם על דעת שום איש ולא להרמ"ע כמ"ש החת"ס בשמו דאל"כ לא הי' מקשה עליו מסמבטיון ובעל אוב וכו' (ועיי' בדברינו בשו"ת מנחת אלעזר ח"א סי' כ"ג דהשבת ניתן רק במקום ובאופק אשר שם האדם וכל ישראל ישבתו איש על מחנהו ואיש על דגלו לפי המקומות והאופקים אשר המה בהם אם כי הזמנים לא יתאחדו בזמן ובשעה א' עיי"ש ועיי' בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' ע"ו) וגם לא קשה מד' הכוזרי כלל כנז'. דהרמ"ע כתב שם בזה"ל וכ"ש שיוסיפו אהבה בדרוש הזה עם המוזכר במדרש רבה לסוף פ' וילך כי אחרי שכתב י"ג ספרים השכים לפתחו של יהושע ואין השכמה אלא למחרת בבוקר וכשנכנסו לאהל מועד הפסיק ביניהם עמוד הענן וכו' עכ"ל ופי' היד יהודא וז"ל וכ"ש שיוסיפו שלמי העיון אהבה ויחבבו הדרוש הזה להשוות הדעות בענין זמן מיתתו של משה בשביל מה שנזכר מזה במדרש רבה פ' וילך על פסוק הן קרבו ימיך וז"ל ר' סימאי אומר היום קבל לפני הקב"ה אמר רבש"ע איני זז ואיני שוקע ומשה קיים כיון שידע משה שהי' לו למות באותו היום מה עשה אמר ר' ינאי כתב י"ג ס"ת י''ב לי"ב שבטים וא' הניח בארון שאם יבקשו לזייף דבר שיהיו מוצאים אותה שבארון אמר משה מתוך שאני עסוק בתורה שכולה חיים היום שוקע והגזירה בטלה מה עשה הקב"ה רמז לשמש והי' עומד ומתקשה כנגדו אמר אינו שוקע ומשה קיים בעולם וכו' קרא את יהושע אמר לפניו רבש"ע יטול יהושע ארכי שלי ואהא חי א''ל הקב"ה עשה לו כדרך שהוא עושה לך מיד השכים משה והלך לביתו של יהושע וכו' הרי שאמר שבאותו היום שמת הי' כותב הי"ג ס"ת וא"א שהי' זה בשבת ואמר עוד שלמחרתו השכים לפתחו של יהושע ואותו היום נסתלק והוא כיצד אלא ודאי כדאמרן עכ"ל היד יהודא הרי לפניך בלשון הרמ"ע לא נמצא כלל מ"ש החת"ס בשמו רק מלשון פי' היד יהודא נראה להוכיח וכן נראה כן כונת הרמ"ע בעצמו דאל"כ למה דייק הך דהשכים לפתחו של יהושע שהי' ביום השני בבקר וגם הא עדיין קשה דא"כ כיון שלא שקעה החמה כדברי המד''ר שהביא וא"כ הי' עדיין יום ארוך ולא שייך השכים לפתחו וענין השכמה בבקר רק ביום השני משא"כ אם הוא יום ארוך א'. אלא ודאי דבאמת לא שקעה החמה עד שמת משה (כאשר אמרה השמש מפי רצון הקב"ה כנז' ממד''ר) רק שהשעות שהי' כבר אחרי כ"ד שעות מערב שבת נחשבו ליום בפ"ע ולפי החשבון הי' כבר השכים לפתחו כיון דלפי הזמני' והשעות כבר שכבו בשינה בנ"א בנתיים לפי זמן רוב השעות וע"כ שייך לשון השכים לפתחו וגם נחשב לענין זמן מיתת משה שהי' שבת היינו לפי השעות נמצא כיון שלא שקעה החמה בערב שבת עדיין נמצא דעדיין הוא יום ערב שבת לענין דמותר בעשיית מלאכה, ואיפתר לפי"ז בעיין דאיבעיא לכולי עלמא באותן המדינות שהוא יום ארוך חדש תמוז שאין החמה שוקעת וכו' מה יעשו בשמירת יום השבת וכיוצא בדיני התורה שתלויים ביום ולילה (כאשר נבאר להלן בעה"י) דאזלינן לקולא דכיון שלא שקעה החמה בע''ש הוי עוד ערב שבת ומותר בעשיית מלאכה ע"כ ה' מותר לו לכתוב הס"ת כיון דאצלנו הוא עדיין ערב שבת כשלא שקעה השמש משא"כ לענין שעות העולם הי' כבר יום השני וניחא לשון המד"ר שהשכים לפתחו כנז'. עכ"פ רק מכללא איתמר ומפי' היד יהודא אבל לאו כללא דכייל החת"ס בשמי' דהרמ''מ דאין השבת שלנו כזמני השבת בשמים זה לא כ' ולא משמע כלל מדבריו וגם לא מיירי בזה רק בעמידת החמה ע"ד נס, וממילא לק"מ קו' החת"ס מסמבטיון ובעל אוב וכו' וכן מה שהקשה מירידת המן לק"מ דהתם לא הי' עמידת החמה וגם אין כאן שייכות מעיקרא ושום מקום לקושייתו כנ"ל ותמהני מאוד על הגאון חת"ס זצ"ל ברוב גאונו וצדקתו על דבריו שאין להם שחר בזה, וכל הדברים שכתב נגד הרמ"ע מפאנו זצ"ל יכונו עליו בודאי בזה

אמנם בגוף השאלה במדינות הנז' אשר תמוז הוא' יום א' ארוך וכן טבת הוא לילה א' ארוכה הנה ראיתי בדרך מקרה בתפארת ישראל על המשניות (בפ"א דברכות) נסתפק בזה ולא העלה שום דבר ברור ושום ראי' לזה וכ' שאותם הנוסעים סמוך להנארדפא''לל (עם ציידי התנינים הגדולים) ששם רואים השמש בהקפה תמידי דעתו לשער בכל היקפה לד' רוחות אז ידעו שהוא כ"ד שעות ולחשבו ליום א' וביום הז' יחשבוהו לשבת אולם גם בזה הוא נבוך עיי"ש ודעתו שחומרא זו הוא רק מדרבנן בשמירת שבת שם במקומות האלו וכן נראה שכיון שלא שקעה השמש מנין לנו לחייבו מדאורייתא בשמירת שבת וכיוצא וכן נראה דעת הרמ"ע מפאנו כנ"ל דע"כ כ' משה הי"ג ס"ת דכשלא שקעה החמה הוי עוד ערב שבת. וגזירה דרבנן י"ל ל''ש גבי' בכה"ג כשעמדה החמה בדרך נס כזה כי מילתא דלא שכיחא לא גזרו בי' רבנן הגם כי מהסתם קיים משה רבינו כל דברי רז''ל וגזירתם מ"מ על זה לא גזרו. אולם נמצא לפי"ד הרמ"ע כנז' ולפימ"ש בתפ"י לענין הבא לנארדפא"לל כנז' שצריך להחמיר רק מדרבנן אבל לא מדאורייתא כיון שלא שקעה החמה במקומו שם. וזה יתכן כשלא שקעה החמה בערב שבת כנז' מהרמ"ע אבל יש לעיין כשבא ע"י ספינה להנארדפאלל בשבת והיינו שבהיותו בערב שבת במק"א עוד לא הגיע למקום הזה בציר הצפוני ושם שקעה עוד החמה בע"ש על שעה מועטת ולציר הצפוני הגיע בשבת (היינו למקום שאין עוד שקיעה"ח) וכיון שלא שקעה עליו החמה כל ימי היותו שם י"ל הרי נשאר בחזקת שבת כיון שלא שקעה עליו החמה ולא יצא השבת ולא החלו ימות החול ול"ש להתירו במלאכה ונמצא אסור במלאכה (אולי מדאורייתא) כל ימי היותו שמה ול"ש לומר דיעבוד כדי פרנסתו ולא לימות ועיי' בש"ס שבת (דף ס"ט ע"ב) דשאני התם דההולך במדינה ושכח איזו יום הוא שבת שם י''ל דהוא רק במדבר שלא יוכל לצאת משם אם יתענה ולא יעשה כדי פרנסתו לא יצא משם כי ימות. אבל הכא אם יוכל לחזור בספינה למקום שיש שקיעה"ח מי יוכל להתיר לו להיות שמה ולעשות מלאכה אפי' כדי חייו כיון שלא שקעה החמה עליו מיום השבת כנז' וי"ל דזהו דאורייתא. וצ"ע

אמנם הוא לפליאה נשגבה כי לא נתבאר. בשום מקום בש"ס ודחז"ל ולא בפוסקים ראשונים ואחרונים מהו דינם של אותן מקומות לענין ק"ש ותפלה ובפרט לענין שבת אם כי כל רז לא אניס להו וידעו בהליכות וסיבוב השמש וכדור הארץ עד שגם מדינות אמעריקא שהוא החלק השני של הכדור אשר הי' נעלם מעין כל חי גם מחוקרי העולם (עד שמצאו קאלומבו''ס) ובפרט כי יש שם בנ"א וזהו נודע לחכז"ל מאז בזוה"ק (ויקרא דף ד' ע"ב) כי יש שם דיורים גם בחלקי תבל אלו ואלין עילאין ואלין תתאין (מהכדור) (ועיי' בדברינו בחי' אות חיים על הל' תפילין סי' כ''ז