מנחת אלעזר חלק ד רלד

דלא הוי צ"ה רק הודאה וקבלת דין שמים ע"כ יש לאומרו על חכם בפניו ולפענ"ד פשיטא הסברא להיפך דבשלמא בהספד שייך להקל לחכם בפניו דאין מועד בפני ת"ח משום כבוד תורתו היינו שמזכירין שבחו בההספד ומקוננים ובוכים על העדרו וזהו כבודו משא"כ צ"ה אם הוא רק הודאה וקבלת דין מה זה כבוד לחכם הלא אומרים זה הצ''ה בנוסחתו לכל מת אפי' לפחות שבפחותים וכיון שהוא כעין קבלת דין וידוי ותחנון א"כ למה נקיל לאומרו בימים שאין אומרים בהם תחנון ומה ענין אם המת ת"ח או לא הלא זה אינו לכבודו ביחוד א"כ פשיטא דלד' תלמידי רש"י אין לומר צ''ה אפי' בפני ת"ח בימים שאין אומרים תחנה, וכן כתב המג"א שם (סי' ת"כ ס"ק א') בשם הלבוש (סי' תר"ע) דא"א צ''ה שהוא תחנה אפי' לחכם בפניו אלא דורשין עליו אם בר הכי הוא ואומרים קדיש אחר הדרשה עכ"ל היינו זה שהוא בשביל כבוד החכם שדורשין עליו אם בר הכי הוא לזה י"ל אין מועד בפני ת"ח, וכדברינו וגם כיון שלפי"ד חכמי מגינצא הוא נחשב צ"ה להספד כמו מקוננת כנ"ל רק כשאומרים אותו דרך הילוך עם. המת אבל כמנהגינו שאומרים אותו במדינות אלו כשמביאים המת לביה"ק קודם הקבורה (וכמו שהביא המהרי"ל בסופו) וא"כ הוי בודאי רק כמו תחנה וקבלת דין וא"כ אין לאומרו גם בפני ת"ח בימים שאין אומרים בהם תחנון רק הט"ז שפיר הכריע בזה דעכ"פ בשאר ימים שאין אומרים בהם תחנון יש לסמוך על מה שהעיד הזקן בשם הרמ"א לומר צ"ה לחכם בפניו כיון דהוי ג"כ קצת נוגע להמת וכיון שבנ"י יוצאים ביד רמ"א במנהגינו בענינים כאלו במדינות גולי אשכנז ע"כ שפיר סמך עלי' הט"ז אבל הבו דלא לוסיף עלה ע"כ התנה בפירוש רק בל"ג בעומר כעובדא דידי' שהעידו בשם הרמ"א ובדומה לו יום ט"ו בשבט אבל לא בר"ח חנוכה ופורים דלא שמענו בשם הרמ"א כלל שנקיל גם בהם לומר צ"ה לחכם בפניו וכיון דבאמת צ"ה הוי למנהגינו רק כעין תחנון ואינו לכבוד החכם הנפטר הלז דייקא ע"כ אין להקל בר"ח דאורייתא וכן בחנוכה ופורים שהם מדינא דגמ' וגם כמ"ש הרי"ץ גאות דלא עדיף מצ"ה דמשה רבינו שאומרים בכל שבת במנחה אעפי"כ אין אומרים בשבת שחל במועד ובר''ח חנוכה ופורים. ומה שהקשה הפנמ"א על הט"ז דלפי"ז איך ימי ניסן הם ימי שמחה הנה כוונת הט''ז לאו דוקא מדין התלמוד ש"ס בבלי דייקא רק מדברי חכמינו ז''ל (בפרק בתרא דמס' סופרים) כמובא בב"י סי' תכ"ט דימי ניסן כולם אין אומרים תחנות עכ"ל וכיון שבאמת צ''ה הוא כמו תחנה ע"כ אין לאומרו גם לחכם בפניו בניסן, כיון שניסן ג"כ מקורו מדחז"ל שהם יו"ט ולא יאמרו בהם תחנה כנז'

ומ"ש הרי"ץ גאות כנ"ל שאין אומרים צדקתך צדק בשבת שחל בר"ח חנוכה ופורים ואם לענין שארי הימים שאין אומרים תחנון אם יאמרו צ"צ עיי' מה שכתבתי בדברינו בחי' אות שלום (סי' רס"ה ס"ק ל"ז) עיי"ש

והנה בעירנו הי' המנהג מקדם אצל משמשי הח''ק שלא לומר צדוק הדין אחר חצות היום בשום יום גם בימי' שאומרים תחנון וכבוא אאזמו"ר הגה"ק מהר''ש זצללה"ה מפה"ק פ"א לביה"ק על לוי' איש כשר ויר"א אחרי חצות היום בימים שאומרים החנון ושאלם מדוע לא יאמרו צ''ה וסיפרו לו מנהגם תמה עליהם וביטל מנהגם מאז והלאה בזה וציוה לומר צ"ה כי בימים שאומרים תחנון אין חילוק בין קודם חצות לאחריו לאמירת צ"ה וטעם המנהג שנשתרבב הוא כנראה ממ"ש הרמ"א (ביו"ד סי' ת"א סעי' ו') י"א שאם קוברין את המת בלילה שאין אומרים צ"ה היינו שלא לעורר הדין בלילה ע"כ חשבו בכאן אולי כיון שבעת מנחה הוא כבר התעוררות הדינים ע"כ נחשב כלילה לגבי זה אבל מפורש בש"ך שם (ס"ק ב') דאפי' בער"ח ובערב חנוכה אומרים צ"ה אחרי חצות היום עיי"ש ומכ"ש ביום חול שגם לאח"כ הוא חול בפשיטות מדוע לא יאמרו אחרי חצות היום וגם הגיד אא"ז כי אולי נשתרבב המנהג ממקום שאירע לפעמים שקוברים אחר חצות היום היינו סמוך ללילה בימות החורף ולא אמרו צ"ה משא"כ בעירנו שרוב וכמעט כל הלוי' וקבורת מת ל"ע היו אז אחרי חצות היום (מפני עצלות החבורא לפעמים ושצריכין רשות הממשלה וכיוצא) ונמצא שלא יאמרו לעולם צ"ה שהוא תיקון רבותינו הראשונים ז"ל ע"כ ביטל מנהגם כנז'. (וזאת לדעת שט"ס נמצא בדפוס בל' הש"ך הנ"ל בשם הלבוש וכן בבאה"ט שם הגם שהגיהו כבר ואחרי ההג"ה נמצא דבער"ח וכו' אומרים דלא עדיפי ''מערב שבת'' והוא קשה דהא באמת בע"ש אחרי חצות אין אומרים צ"ה ועיינתי בלבוש וכ' שם דלא עדיפי ''כערב שבת'' וזהו נכון)

הדרן למה שהתחלנו דנכונים שפיר ד' הט"ז כנ"ל ומחי' חיים יתן לנו אורך ימים ושנות חיים ויקויים ב"ב לעין כל יתגלה דוד מלך ישראל חי וקיים ושוכט''ס

סימן מ"ב

ראיתי בשו"ת חתם סופר (חלק ו' סי' כ"ט) מ"ש על דברי הרמ"ע מפאנו בעשרה מאמרות (מאמר א' הוא מאמר חקור דין ח"ב סי' י"ג. ובחת"ס מצויין שם בט"ס) בענין קו' הרא"ש איך כתב משה רבינו י"ג ס"ת ביום פטירתו שהי' בשבת וכ' שהרמ"ע תי' באופן אחר וכ' בחת"ס וז"ל אבל מ"ש דאותו היום נתארך ולמעלה הי' שבת ולמטה ערב שבת דבריו מאוד תמוהים א"כ לעולם יהי' כן שבת שלנו הוא חול למעלה ואין אנו שובתים בשבת של יוצר בראשית ית"ש שרי לי' מארי' למימר הכי ושביק לחסידותי' וסמבטיון יוכיח בעל אוב וקברו של רשע יוכיח ובמלחמת עמלק, העמיד מרע"ה השמש יום תמים א"כ מכאן ואילך נתבלבלו השבתות ולא ניתנה תורה בשבת שלמעלה ולמה לא ירד מן בשבת שלנו שהוא חול למעלה אולי לא יאמר הקב"ה לא חשש על שבת שלמעלה אלא על שלא יצא אנחנו בשבת שלנו ללקוט מן ודברים הללו אסורים לשמוע ולהעלות על לב ועיי' בכוזרי כמה טרח החסיד להשוות שבתות כל המדינה בכל העולם לשבת בראשית כדי שיארע מנוחותנו ממש עם מנוחת הבריאה הראשונה ישתקע הדבר ולא יאמר וכו' עכ"ל החת"ס ונשתוממתי על המראה איך יכתוב הגאון חת"ס זצ"ל כזה נגד קדוש ישראל חד מן קמאי רבינו הגאון האלקי הרמ"ע מפאנו זי"ע ובפרט אשר חיפה עליו דברים שלא עלתה על דעתו ולא כתבן מעולם כמו שנראה להמעיין בעשרה מאמרות שם דהנה הך דכ' החת"ס משמי' דהרמ"ע דאותו היום נתארך ולמעלה הי' שבת ולמטה ערב שבת כנ"ל לאו בפירוש איתמר שם כלל ולאו מכללא איתמר שם כללא דכייל החת"ס ורצה להעמיסו בדעת הרמ"ע שיחלוק ח"ו על זמן שבת שלנו כשרואין באופק שלנו כגון ששקעה