מנחת אלעזר חלק ד רלג

חנ"נ אפי' לדעת המחמירים בשאר איסורים מ"מ לא הוי רק דרבנן כנ"ל) אלא דחכמים תיקנו משום לא פלוג וא"כ כשיש ספק בנשפך הוי ספיקא דרבנן לקולא כנז'

ולכאורה יש לדון בזה מטעם ספק ספיקא ספק אם יש בה ששים כנגד כל החתיכה כולה ואת"ל שאין בה ששים כנגד כל החתיכה ספק אם יש עכ"פ כנגד מה שנבלע היינו לענין הדאורייתא גם אם לא ידעינן כמה בלעה כנז'. ולא הוי ס"ס משם א' דהא ס' א' מתיר יותר מחבירו דהא יש ספק שמא יש ששים גם נגד כל החתיכה וזהו מתיר יותר דאז יצאנו בזה גם מאיסור דחז"ל לשער נגד כל החתיכה, מ"מ גם אם נאמר כדעת האחרונים דלא בעינן ס"ס המתהפך דהא זהו אינו ס"ס המתהפך דאת"ל דאין ס' כנגד מה שבלעה שוב אין לומר ספק אם יש ס' כנגד כל החתיכה כולה דאז בודאי אין ס' נגד כל החתיכה כולה. מ"מ י"ל בזה ס"ס לחומרא ג"כ היינו ספק אם אין ששים גם כנגד מה שנבלע בה ואת"ל שיש ששים כנגד כל מה שנבלע מ"מ הוי ספק אולי אין ששים כנגד כל החתיכה כדברי חכז"ל. אמנם באמת לנידון דידן כפי שמשערין באומדן דעת ברור כנ"ל שעכ"פ כנגד כל מה שנבלע יש בודאי רק הספק אם הי' ששים קודם שנשפך גם כנגד כל החתיכה וזהו ספיקא דרבנן כנז'

אך אולי י"ל כיון דחכמים לא חילקו בתקנתם ואמרו לשער כנגד כל החתיכה ע"כ גם במקום שנראה ברור שיש ששים כנגד מה שבלע לא מצרפינן עוד זה לספק לומר ספיקא דרבנן ולקולא כי חכמים לא נתנו רשות לנו לדון בזה כ"א כפי השערתו כנ"ל אך היכן מצינו זה בדחז''ל שיחמירו גם בספיקו

ולענין שכתבנו שי"ל בזה ס"ס י''ל דתלוי בפלוגתת הט"ז והש"ך בנקה"כ (בסי' צ"ח ט"ז ס"ק ח' ונקה"כ שם) דדעת הט"ז דספק במקום חסרון ידיעה י"ל רק אם הוא ספק א' אם נתיר הדבר או לאוסרה אז י"ל דהיכא דהספק הוא לכל העולם לא הוי ספק חסרון ידיעה משא"כ כשיש ספק האיך נשער כגון בכחל עצמו או במה דנפיק מיני' וכו' עיי"ש וה"נ הוי הספק במה נשער אם במה דבלע או בכל החתיכה כולה. והנקה"כ חולק על הט"ז שם. אך באמת לנידון דידן אין דנין מטעם ס"ס רק כשמשערין בודאי דעכ"פ נגד מה שבלע יש ששים רק חלקי הסותר הם כנ"ל וצ"ע עוד

סימן מ' כבוד ידידי הה"ג וכו'

ע"ד הצמוקים לפסח היינו היין הנעשה מהם כבר נדפס בזה בחיבורי שו''ת מנחת אלעזר (ח"ב סי' ע''ז) עיי"ש שלהעולם אין להרעיש על ככה רק כל מי שיראת ה' נוגע בלבבו ושומר נפשו ירחק מהם ועתה ראיתי נדפס בשו''ת אבני נזר להגה"צ מסאכאטשוב ז"ל (האו''ח סי' תקמ"ג) בדבר זה בקצרה, ודבריו בלתי מובנים. א') מ"ש וקלסי' להה"ג מבערזאן ז"ל בתשו' בענין זה שכ' להתיר, הנה בתשו' מהרש"ם שם (כנז' במנח''א שם) בנה היתרו גם על זה שסתם כלים אינם בני יומן ולפי שביארנו במנח"א ל''ש בכה"ג סתם כלים אינם בנ"י לפי החשש שהעידו בפנינו עיי"ש. ב) גם בתשו' מהרש"ם לא כ' להתיר למעשה ואדרבא כתב שדרכו לפרסם בכל שנה פיתקאות להרחיק מהצמוקים האלו ומיינם בפסח רק להלכה ולא למעשה כ' צדדי היתר עי"ש. ג') מ"ש בתשו' אבני נזר ע"ד הדיין מפרס שהחמיר כ"כ וכ' שהם חמץ גמור וי"ל כיון שהוא ספרדי והם פוסקים כהב"י ומחבר והמחבר כ' דיעה שאומרים חוזר וניעור בפסח עכ"ד. הנה הוא במחבר סי' תמ"ז סעי' ד' פסק בסתם דלא אמרינן חוזר וניעור בפסח הנה מי הגיד לו דהספרדיים לא ס"ל הך כללא דכייל בכנה"ג (שהי' מראשי גדולי הספרדיים ז"ל) והביאום הפמ"ג בהקדמתו דהיכא שהביא מרן המחבר דיעה ראשונה בסתם ודיעה הב' בשם יש אומרי' או יש חולקי' אז ס"ל להמחבר להלכה כדיעה הא' וה"נ פסק המחבר ראשונה בסתם דלא אמרינן חוזר וניעור בפסח ואח"כ הביא ויש חולקים (דאמרי' חוזר וניעור) א"כ ס"ל גם להמחבר בעצמו דהלכה כדיעה א' דלא אמרי' חוזר וניעור. וכן ראיתי בשו"ת זרע אמת (ח''א סי' נ"ח) שפסק ג"כ כד' המחבר והרמ"א אלו בסי' תמ"ז דלא אמרינן חוזר וניעור בפסח עיי"ש לדרכו וידוע שהה"ג בעל זרע אמת ז"ל הי' מגדולי הספרדיים ואעפ"כ כתב כן. ד') תמהני מ"ש באבני נזר שאין הדיין הנז' רק ע"א ואינו נאמן באיסורים במקום שאין בידו. הלא ראה בתשו' מהרש"ם שג"כ העידו לפניו כן וגם בעירנו העידו אנשים יקרים מיר"א וחכמי לב וכי כל אלו לא הי' רק עד א' וכי לא תצטרף עדותן להחמיר בחשש חמץ וכי בעינן בזה עדות הראויי' ביחד בשבע חקירות ובדיקות, ואחתום ברוב שלום וברכה וה' ישמרנו שיצילנו מכל משהו מחמצת. ונחוג בשמחה חג המצות. ונזכה לישועה וגאולה במהרה דידן

סימן מ"א

באו"ח הל' ר"ח (סי' ת"כ) בט"ז (ס"ק א') שהעידו בשם רמ"א ז"ל שיש לומר צ"ה בל"ג בעומר על אדם גדול בפניו ע"כ אמרוהו אז בפניו בל"ג בעומר כשנפטר רבינו הרמ"א ז"ל והט"ז הכריע דזהו רק בל"ג בעומר או בט"ו באב ובשבט דאין מועד אבל לא בר"ח חנוכה ופורים וחדש ניסן (אפי' בחכם גדול בפניו) דאלו יש בהם איסור מדין התלמוד עכ"ד וראיתי בשו"ת פנים מאירות (ח"ב סי' מ"ח) שהשיג בזה על הט"ז משום דהרמ"א הכריע בזה כחכמי מגנצא דצ"ה הוי כאלו מקוננות א' מדברת וכולן עונות שזהו אסור במועד אבל לת"ח אין מועד בפני ת"ח וכ"ש חנוכה ופורים וא"כ כשאומרים אותו צ"ה דרך הילוך הוי כהספד וכמקוננות א' מדברת וכולן עונות כנז' כמ"ש מרן הב''י בזה וביו''ד (סי' ת"א) מ"מ הלא לחכם בפניו הכל מותר כנז' ואם נאמר כדברי הלבוש דצ"ה הוי רק כתחנה לא כהספד וע"כ כ' (זקיני הלבוש) שלא לאומרו בחנוכה אפי לחכם בפניו א"כ לפי"ז אין חילוק בין ר"ח וחנוכה לשאר ימים שאין אומרים בהם תחנון ואם נאמר דחילק והכריע בדרך פשרה דבמקום שאינו מדינא דגמ' סמך על ד' הרמ"א לומר דזהו הספד ומותר בשאר ימים שאין אומרים תחנה משא"כ בר"ח חנוכה ופורים שהם ימי שמחה ובר"ח אומרים זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו כד' הרי"ץ גאות ז"ל מ"מ קשה על ימי ניסן מנ"ל להט"ז דאלו ימי שמחה הם מדחז''ל וגם לד' תלמידי רש"י ז"ל שכ' בשמו דצ"ה אינו הספד אלא הודאה וקבלת דין שמים פשיטא דמותר לומר צ"ה הפנמ"א שם. ולפע"ד דברי הט"ז שפיר נכונים ובמה דסיים בפנמ"א אפתח אנא בזה בעה"י דהנה מה דפשיטא לי' דלד' תלמידי רש"י