מנחת אלעזר חלק ד רלב

הזוה"ק להוצאות מרובות ובנין היכלות רק שיהי' בית יפה ונכון ומתוקן שיוכלו להתפלל בו כמו שנראה מפשטות הלשון כנז'. וכמ"ש שיהיו בו חלונות כמ"ש וכיון פתיחן לי' וגם כדי שלא יסתרו א"ע ולאשויי פלוגתא בין הזוה"ק והירושלמי וגם דלא יסתרו א"ע דברי הזוה"ק בעצמו בבראשית (דף כ"ה ע"א) דאיתמר ואינון מסטרא דאלין דאיתמר בהון הבה נבנה לנו עיר וגו' ונעשה לנו שם ובנין בתי כנסיות ומדרשות ושויין בהון ס"ת ועטרה על רישי' ולא לשמא דה' אלא למיעבד להון שם הה"ד ונעשה לנו שם וסט''א מתגברין על ישראל וכו' עכל"ה ואם כי אאמו"ר בשו"ת צבי תפארת (סי' ח') בסוף התשו' הביא מזה ראי' לאסור המגדל על גג ביהכ"נ ונשען עה"כ שם ונבנה לנו עיר (היינו סיפא דקרא ומגדל וראשו בשמים) מ"מ תרתי איכא למישמע מיני' דאם כונת הזהר בלבד להמגדל שזהו אסור לעשות מה זה דאמרו ולא לשמא דה' משמע אם כונתו לש"ש מותר וה"ז מצוה, והלא מגדל ובנין. החדשים (כדרך העכו''ם ונוטה להם) אסור כמו שביאר אאמו"ר שם בתשו'. גם אם כונתם כפי דבריהם לש"ש. מ"מ ה"ז בכלל נעשה לנו שם ולא במגדל דוקא אלא כל בנין תוספות הידור והוצאות רבות כנ"ל ובפ' בשלח מיירי הזוהר רק מבנין פשוט יפה ומתוקן כנ"ל ולא סתרי אהדדי וא"ש ונכון ועיין בדברינו במנח"א (ח"א סי' נ"ז). עכ"פ לפי הנז' אין מצוה בבנין ביהכ"נ בהידור כ"כ כשיש להם מקום להתפלל בלא"ה. וז"פ וברור

ומ"ש באבני נזר עולה בזכרוני שראיתי בחת"ס שבזמה"ז שנתפרסם אצל הגויים שאין איסור אצלנו בשבת ע"י הגוי ממה שמחממין בית החורף אצל ישראל בשבת אזיל טעם זה עכ"ל. הנה (במחכת"ה) זכרונו לא עלה יפה בזה כי אדרבא בחתם סופר (חלק ו' סי' מ"ג) כ' בלהבות אש קודש בזה"ל היש חילול השם גדול מזה אוי לאותו בושה ולאותו כלימה הגוי ישבות ביומו ויעבוד ביום ש"ק שלנו לא תהי' תורה שלימה שלנו וכו' והנה כל ענין בנין ביהכ"נ איננו אלא כדי לקבץ ולקדש הש"י בעשרה היוצא מפסוק ונקדשתי בתוך בנ"י והנה רישא דקרא ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בנ"י ואיך בבית שנתחלל שם קדשו בבנינו איך יתקדש שמו שמה בתוך בנ"י עכ"ל החת"ס. ומה נכונים ומתוקנים דבריו ז"ל בזה

ומ"ש באבני נזר בסוף דבריו. בפרט שכ' מעל' שהם בבית תפלות שלהם עושים ביום אידם ולכן התיר אם המנהג אצלם לבנות בקבלנות אל ימחה בידם עכ"ל. הנה כזה כ' בשם תשו' חת"ס דאם נתברר אצלם שהעכו"ם לא ישבותו ביום אידם ויעשו מלאכתם הנז' וליכא משום חו"ה שאז הי' אפשר לסמוך על מ"ש מג"א דברבים ליכא חשדא עכ"ל ועכ"ז סיים בחת"ס שם בתשו' לאסור גם אם הי' השאלה והמעשה כנז' מכ"ש בנידון דידן שכ' להשואל שהם בבית תפלותם עושים בימי אידם מי יוכל לדעת מה הם עושים בבית תפלתם פנימה א"ו כונתו כשהם בונים בית תפלתם ביום א' שהוא יום אידם וזה אינו שייך במדינתנו כיון שהוא חוק המלכות והמדינות לשבות. כ"א וא' בכל יום א' שהוא יום אידם ובפרט בבנין פרהסיא לא יעשו עפ"י חוקם ואם יעבודו ביהכ"נ ביום ש"ק נמצא אין לך חו''ה גדול מזה ואסור. וה' יעזרנו בבנין בית תפלה יקרא לכל העמים ב"ב

שוב ראיתי באבני נזר (בדבריו בסי' תקכ"ב) סיים שם שאין דעתו נוחה בהיתר קבלנות גם בעיר שבונין כלה בקבלנות עיי"ש. והנאני כי באמת לא ניחא להו למאריי' הגה"צ מסאכאטשוב ז''ל לימור משמי' מכשול גדול כזה ח"ו אשר באמת כל גופאי מרתת מתורתו וצדקתו דילי'. ע"כ אסיים בכי טוב אשר הודה אח"כ בכבודו ובעצמו שם באבני נזר כנז'. והש"י יעזרנו לעמוד בגדר נגד הפורץ. ונזכה למלכות בית פרץ כן ירבה וכן יפרוץ בב"א

סימן ל"ט

יש לחקור בשאלה כזה, חתיכה כשירה היינו כזית בשר שחיטה שנפלה לתוך רוטב נבילה ובלעה מהאיסור ואח"כ נפלה החתיכה ההוא לתוך רוטב כשירה והנה אמרי' בחולין (דף צ"ז ע''ב) בדידי' משערינן דאי במה דנפק מינה מנא ידעינן ופסקינן כן בש"ע (סי' צ"ח סעי' ד') דצריך ששים כנגד כל האיסור. אמנם נשפך הרוטב כשירה אח"כ ולא ידעינן בבירור אם ה' ששים כנגד החתיכה כולה אך זאת נוכל לשער בבירור לפי אומדן דעתנו שגם אם לא הי' ששים כנגד החתיכה כולה עכ"פ לא חסר משיעור ששים רק משהו באופן שעכ"פ נגד הנבלע מרוטב איסור בהחתיכה לנגד זה הי' בודאי ששים דהא גם אם הי' חסר מהשיעור ששים כנגד כל החתיכה לא הי' חסר רק מעט מזעיר כנז' ועכ"פ כיון שהחתיכה לא בלעה כנגד כולה לגמרי דהא להיכן הלך מקום בשר החתיכה עצמה אלא שחכמים לא רצו לחלק וכיון דא"א לחלק ולשער ע"כ אמרי' דצריכין ששים כנגד כולה אבל באמת ידעינן דגם בפחות קצת משיעור ששים כנגד כולה יש עכ"פ ששים כנגד מה שבלעה רוטב איסור, והנה בשאר איסורים לא אמרי' חתיכה נעשה נבילה כדפסקי' בסי' צ"ב (סעי' ד') וגם לכ"ע גם לד' המחמירים דס"ל חנ"נ בשאר איסורים מ"מ לא הוי רק דרבנן כמ"ש שם הש"ך (ס"ק י"ב) בשם האגור וא"כ צ"ל בספיקו לקולא כשאנן מסתפקין אם יש ששים כנגד כולו מטעם חנ"נ רק השאלה תסובב בזה כיון דלא ידעינן לשער כמה בלע והיינו כמה דנפיק מיני' ע"כ אחז"ל דכנגד כולה משערינן וגם לדעת רש"י דטעם כעיקר דרבנן מ"מ גזרו בזה שפיר גם כשנפל מבשא"מ כיון דהוא באמת חסרון ידיעתנו לידע כמה בלעה משא"כ בשאלה דידן דהוא ברור דעכ"פ משהו הלז לא יחסר בודאי מששים כנגד כל מה שבלעה דהא הבשר להיכן הלך ובודאי עומד במקומו ואת"ל שבלע כמו שבולע ספוג ז"א דהרי חזינן דלא נתפח ועכ"פ גם אם יש פחות מעט משיעור הבשר היינו החתיכה כולה יש בודאי ששים כנגד מה שבלעה איסור כנז'. אלא שחז"ל לא חילקו בדבריהם דא"כ נתת דבריך לשיעורין ותורת כל א' יהי' בידו כפי שישער בלבבו ואומדן דעתו ע"כ משום לא פלוג אמרו כן ועיי' בש"ך (סי' צ"ח ס"ק ט') א"כ כשיש ספק היינו כשנשפך והוי ספק שמא הי' באמת ששים גם כנגד כל החתיכה וא"כ הוי ספק דרבנן דאזלינן לקולא כדפסקינן בסי' צ"ח (סעי' ב') לענין נשפך עיי"ש וא"כ יש להתיר. או י"ל כיון דלא ידעינן ברוב פעמים כמה בלעה וכמה נפיק מינה א"כ הוי באמת ובעצם ספיקא דאורייתא (דאנן פסקינן כר"ת דטעם כעיקר דאו' וצריך ששים מה"ת במבשא"מ) וכיון דאנן מסקינן כהרשב"א דספיקא דאו' מה"ת לחומרא א"כ מה"ת הוא כן אך בנידון השאלה הלא נודע לנו בבירור עכ"פ דכנגד הנבלע בה בודאי יש ששים כנז' לפי בירור אומדן דעתנו וכבר יצאנו מידי דאו'. (וגם