מנחת אלעזר חלק ד רכח

א"כ גם בהזאות שייך לומר כן אמנם מה שבאנו לדון בזה לענין ברירה ג"כ נכון במקורו במה שכתבנו דס"ל לר"א ברירה בנדרים שם והנה כתב שם הר"ן בנדרים בשם רבינו משה בהלכותיו דלא דמיא הך ברירה דשם לדעלמא משום דלאו מידי איתברר האידנא ומתברר למחר הוא דנימא אתברר מילתא למפרע אלא כמו השתא הוא חצר שאין בו דין חלוקה וכל חד משתמש בכולה ולא יתברר לעולם יותר עיי''ש בר"ן וא"כ כיון דס"ל לר"א גם בכה"ג ברירה כנ"ל גם כשלא הופרש אח"כ ע"כ גם בהזאות ס"ל כנ"ל וא"ש, הגם כי הר"ן בעצמו ס"ל דל"ש ברירה כלל בדבר שלא יתברר לעולם מ"מ נכונים דברינו לדעת ר"מ הנז'

ובהכי ניחא ג"כ מה שהקשו הנ"ל דהא לר' יהושע ס"ל לפי"ד הרשב"א (בפ"ק דקידושין) דיש ברירה וא"כ לא יתכן הך לשיטתו דר' יהושע דלפי דברינו הוא בר פלוגתא בזה דר' אליעזר וס"ל לר' יהושע אין ברירה לכך לא יתן מתן ד' כשיתנה כנ"ל אולם באמת ל"ק דהיכן ס"ל לר' יהושע בקידושין שם דאמרי' ברירה רק במעשר שעתיד להפריש ויתברר בביתו מה שנשאר שם ומקומו מושכר לו עיי''ש משא"כ בהך דנדרים דלעולם לא יתברר ס"ל לר' יהושע ג"כ דאין ברירה ע"כ שפיר בהך דהזאות דס"ל לר"א ברירה גם כשלא יתברר ויופרש לעולם דהוי רק דומיא דברירה דנדרים בהשותפי' שדר בחצירו ואעפ"כ ס"ל לר"א ברירה שם לד' רבינו משה כנ"ל, אבל ר' יהושע חולק בכה"ג ולא ס"ל ברירה בכה"ג ע"כ שפיר ס"ל דיתן רק מתן א' כנ"ל

אמנם עתה העירוני חביב לבי החריף ובקי הגדול בתורה מ' נטע שלמה שליעסל הי"ו במגילה עפה אריכות בפלפולים בדברינו אלו וכתב דהך שכתבנו מנדרים (דף מ"ו) שם דר' אליעזר ס"ל ברירה יש לדחותו מעיקרא דהרי התם הגירסא הנכונה ר' אלעזר (שהוא האמורא ר"א בן פדת תלמידו דר' יוחנן) והגם שכן כתב כדברינו הגאון במלא הרועים (ערך ברירה אות י"ח) דר' אליעזר התנא ס"ל דיש ברירה אך כנראה הוא ט"ס ואולי טעות הדפוס דבע"כ הוא רק ר' אלעזר כנז' דהא אמר שם רב הונא הלכה כראב"י וכן א"ר אלעזר הלכה כראב"י ואם הי' תנא לא הי' מזכירו אחר ר"ה או כנז'. אך דברינו שכתבנו יש להעמיד ממק"א דר' אליעזר (הגדול) התנא ס"ל דיש ברירה ממתני' דביצה (דף ל"ד) דאמר שם ר' אליעזר עומד אדם. על המוקצה וכו' ואומר מכאן אני אוכל למחר והיינו מטעם ברירה כמ"ש רש"י שם להדיא ובפני יהושע גיטין (פ' כל הגט) והרי דר' אליעזר ס"ל ברירה ונכון לשיטתו כדברינו אך אם לא שמעינן דר' אליעזר אית לי' ברירה הא לכאורה משם לא ידעינן רק בדרבנן דהוא מוקצה דרבנן אבל מנ"ל גבי דאורייתא כמו בהך דמתן ד' דאית לי' ברירה, אולם הדבר ניחא דהא מבואר ברש"י ביצה (ד' ב' ע"ב) דרבה ס"ל אפי' לפי המסקנא מוקצה דאורייתא ועיי' פסחים דף מ"ז וא"כ שפיר ניחא דברינו אליבא דרבה, וגם יש עוד הרבה ספרים דגרסי בר"ה (דף כ"ח) שם רבה במקום רבא וא"כ כל פלפול הסוגיא אליבא דרבה עולה יפה. ובזה ניחא נמי במה דקשה לכאורה מעירובין (דף ק') דמדמי הגמר' הך פלוגת' דר"א ור"י לעלה באילן אם צריך לירד יעיי"ש, והרי א"נ טעמא דר"א מכח ברירה ל''ד כלל, דבעלה באילן ל"ש ברירה, ולהנ"ל ניחא דשם קאי הסוגי' אליבא דרבה ברי' דר"י ואיהו מצי סבר מוקצה דרבנן וא"כ באמת לא מפרשינן טעמא דר"א מכח ברירה והבן. עכת"ד ידידי והאריך עוד למעניתו ברוב חריפתו. אך אין רצוני להעשיר חיבורי מדברי אחרים היינו השואלים או המפלפלים כמ"ש כבר מרן הגאון נודע ביהודא זצ"ל בהקדמת ספרו כנודע: סימן ל"ו

הנה בשו"ת אבני נזר להגה"צ מסאכאטשוב ז''ל (האו''ח סי' תל"א) כ' טעם למנהג לכסות השופר בר"ה במפה עד אחרי הברכה וראיתי שם דבריו תמוהים במחכת"ה ואבא בעה"י על סדר דבריו. ראשית כ' וז''ל ולכאורה יפלא הלא ראוי לקרב הברכה אל המצוה בכל מה דאפשר ובתפילין מברכין מהאי טעמא בין הנחה לקשירה (וכן כתב הר"ן דעל כן לא תיקנו ברכה בקידושי ביאה משום דאין לברך על המצוה אלא בשעה שמוזמנת לפניו לעשותה ואז הוא עמה במטה ואסור משום לא יראה בך ערות דבר] ולמה ישתנה שופר עכ"ל. והנה קשה על זה דהרי פסקינן ביו"ד (סי' רס"ז סעי' ח') דהמל את העבד צריך לכסות ערותו בשעת הברכה לפי שהוא גדול ונמצא דצריך להפסיק בין הברכה לחיתוך בהסרת הכיסוי ערותו אלא ודאי כיון דיש צורך וטעם להכיסוי אין חשש בהפסק זה קצת במה שמסיר המטפחת שכיסה ערותו בשעת הברכה. וגם י"ל דלא דמי למ"ש בתוס' סוכה (דף ל"ח ע"א) ד"ה עובר וכו' וכדאמרי' בפ"ג דמנחות (ל''ה ע"ב) ועיי' בביאור הגר"א בהל' מילה (סי' רס"ו ס"ק ל"ח) דצריך לאחוז ערלת הקטן בשעה שמברך שלא יהי' עובר דעובר ושלא יהי' הפסק בין הברכה למילה בתפיסת הערלה דהתם כיון דאפשר יען שאין ערלת התינוק נחשב לערוה ע"כ לא יעשה הפסק לכתחלה כיון שאינו צריך וגם יש לחלק דשם ההפסק הוא גדול אם לא יתפוס הערלה קודם הברכה כמ"ש במחצית השקל (סי' ע"ה) בשם הא"ר משום דבע"כ צריך למשמש האבר ולהקשותו אחר הברכה כדי לידע שיעור החיתוך א"כ יהי' הפסק הרבה עיי"ש וכבר כתבתי מזה בחי' אות שלום על הל' מילה שם (ס"ק י"ט) משא"כ הכא בשופר דלא הוי הפסק רק כל דהו בהסרת המפה. ולפי"ז תיקשי גם על הר"ן שהביא שם באבני נזר דהא יוכל לברך גם בקידושי ביאה ובשעת הברכה יהי' אז מכוסה ביניהם בחלוק או מטפחת ול"ש ערות דבר ואח"כ יסיר מיד המטפחת. ועוד קשה דהא פסקינן בטוש"ע או"ח (סי' ע"ג) דהישן עם אשתו קורא בהחזרת פנים אפי' בלא הפסק טלית משום דאשתו כגופו הגם דהמחבר סיים שם דנכון להחמיר כדברי המחמירים מ"מ זהו לענין ק"ש אבל בברכה על הביאה דהוא מאותו ענין בודאי י"ל דלא הוי ערות דבר כשיהפוך פניו ויברך ולא הוי הפסק (כשיחזור פניו) רק כל דהו בין הברכה לביאה. אמנם מ''ש שם באבני נזר במוסגר בין שני חצאי אריח והוא אולי מהמסדר או בן המחבר] בשם הר''ן כנז' הנה בר"ן כתובות (פ"א) כ' שאין מברכין על קידושין משום שאין מברכין על מצוה שאין עשייתה גמר מלאכתה כיון שלא נכנס אז לחופה וכו' וכשבא לקדש ולכנוס כאחת ג"כ לא ראוי לתקן לו ברכה בפ"ע כדי שיהא טופס ברכה שוה לכל עכ"ל עיי"ש עוד ולא הזכיר כלל מברכת הביאה אך בר"ן פסחים (פ"א) הביא כנ"ל בשם הירושלמי ופי' הרמב"ן דאין לברך על המצוה אלא כשהיא מזומנת לפניו וכו' ואז א"א משום לא יראה בך ערות דבר כנ"ל וי"ל דהר"ן לדידי'