מנחת אלעזר חלק ד רכז

ר"א על הך דא"ל ר"י דכשלא נתת לא עשית מעשה בידך. ב) קשה בזה. דהנה פסקינן באו"ח (סי' ל"ד) בטוש"ע דכשמניח שני זוגות תפילין רש"י ור"ת ביחד יכוין דאיזו מהם שהלכה כמותו יצא י"ח והשני הם כרצועות בעלמא ואז לא יעבור על בל תוסיף וא"כ ה"נ כיון דגם בקדשים מהני מחשבה הפכיות כדאמרי' בזבחים (ג' ע"א) וכמ"ש הר"ן בר"ה (פ"ד) גם למ"ד מצות אין צריכות כונה מ"מ מחשבה הפכיות מהני עיי"ש א"כ יוכל להזות ארבע הזאות ולכוין דאותו הדם שהוא ממתן ד' יתן לשם מצות הזאה ושאר הדם המעורב בו ממתן א' זהו אינו לשם הזאה כלל וא"כ לא יעבור על בל תוסיף כיון דנתכוין להיפך גבי' וכמו גבי תפילין כנז'. ואין לחלק דגם שם בתפילין כ' הפוסקים דאם מניח שני תפילין כשרים י"ל דבאמת עובר בבל תוסיף רק ברש"י ור"ת יוכל לכוין כנז' שהשני כרצועות בעלמא מפני שהא' מהם פסול לדעת חבירו בשינוי סידור הפרשיות וא"כ במתן דמים נמצא שיעבור על בל תוסיף. ז"א דהא ג"כ הכא שני מיני דמים הם וזהו של מתן ד' צריך באמת ליתן כן ולא יעבור על בל תוסיף רק בשל חבירו (היינו של מתן א') ולזה יהי' מהני תנאי במחשבתו כנז'. אולם בודאי החילוק הוא דהתם בתפילין הם שני בתים מיוחדים למימר כעין האי לחודי' קאי וכו' כדאמרי' בסוכה (דף ל"א) לענין לולב צריך אגד וגם בסנהדרין (דף פ"ח) משא"כ בדמים האלו המעורבים בלח ביחד ול"ש כלל להפרידו בתורת ענין האי לחודי' קאי ע"כ שייך בל תוסיף. אמנם י"ל דתלוי בדין ברירה דלמ"ד דאמרי' ברירה בדאו' א"כ ה"נ י"ל מטעם ברירה דמזה של מתן ד' יזה ד' ויכוין במחשבתו שהשאר (המעורב של מתן א') אינו בתורת הזאה כלל כנז' וקשה על ר' יהושע וגם על דפסקי' כותי' (ברמב"ם פ"ב מהל' פסולי המוקדשין הלכה י"א). ג) קשה בזה בסוגיין מהך דאמרי' שם בסוכה ובסנהדרין דאי מוסיף הוי גרוע מעיקרא כיון שלא יצא המצוה והוי כעין מצוה הבאה בעבירה דלא יצא המצוה וכיון דלא יצא המצוה שוב לא שייך בל תוסיף כמו למ"ד לצאת ל"ב כונה או לעבור בעי כונה עכ"פ כיון דלא יצא כלל המצוה אינו בל תוסיף כלל בזה ואיך שייך איסור דבל תוסיף (וי"ל בזה דהוי היתר כרוך וכו' ונדבר להלן בפה"י בזה) ד') קשה קו' התוס' בעירובין (דף ק') על הך סוגי' דר"ה דאמר ר"י כשנתת מתן ד' עברת על בל תוסיף והלא נימא עדל"ת דליתי עשה דמתן ד' ולידחי ל"ת דבל תוסיף ומה שתי' התוס' דהוי בא בזה ע"י פשיעה עיי' בטורי אבן בשמעתן שהקשה (מפי"א דזבחים) דמצינו גם היכא דבא ע"י פשיעה דאמרי' עדל"ת והטורי אבן תי' משום דהוי אין עדל"ת שבמקדש וגם ע"ז פלפל עיי"ש שעוד עדיין יש מקום לקו' התוס' דנימר בזה עדל"ת כנז'

אמנם יש לתרץ כל זה בעה"י י"ל דהנה הקושי' א' וב' מתורצת חדא בירך חבירתה דמה דאמר ר"י לר"א דכשנתת עשית מעשה בידך הנה בודאי ס''ל לר"א דשוא"ת עדיף בכל מקום כנ"ל אולם בזה יוכל לעשות שיכוין כנז' (בקו' ב') ששארי הדם שאינו של מתן ד' אינו לשם מצות הזאה כלל אמנם יוכל להועיל זה רק למ"ד דס"ל ברירה כנז' והנה בנדרים (דף מ''ה מ''ו) אמרי' לר' אליעזר דס"ל כראב"י דאמרי' ברירה אף בדאורייתא וכן דעת ר"י הביאו הר"ן והרא"ש בנדרים שם וכן בביצה (דף ל''ד) ס"ל לר"א ברירה עי"ש וא"כ כשנאמר ברירה י"ל באמת שיכוין כקושיין ע"כ שפיר ס"ל לר"א לשיטתו שיתן מתן ד' וע"י מעשה ההוא לא יעבור על בל תוסיף בדם של מתן א' דכשיש ברירה אז יוכל לכוין להתנות שלא יעבור בו כנז'. ואמנם לענין הקו' ג' הנז' שנאמר דהוי היתר כרוך בצד האיסור דכשיעבור על בל תוסיף לא יצא י"ח המצוה וממילא לא יעבור עי''ז על בל תוסיף אולם נודעו דברי התוס' בפסחים (דף כ"ו ע''ב) וב"מ (דף ל' ע"א) בעלה עלי' זכר לגבי פרה אדומה דאמרי' בכה"ג לחומרא דלא יצא המ"ע אעפ"כ עובר בבל תוסיף דהא אם תאמר להיפך שלא עבר על בל תוסיף נמצא יצא המ"ע ונמצא שוב שייך בל תוסיף כמובן ונודע דרך זה באחרונים ז"ל וגם בחיבורנו בעה"י במקומות רבות וא"ש ונכון. וגם לענין קו' הד' של התוס' דנימר עדל"ת הנה י"ל דאין העשה של מתן ד' רק כשהדם לבדו משא"כ כשמעורב (וכעין דאמרו בגמ' בר"ה בסוגיין לא נאמר בל תוסיף או בל תגרע אלא כשהוא בעצמו) אולם לר"א דס"ל ברירה ויוכל לכוין כנז' שפיר יוכל לקיים בי' הזאה כשיכוין כנז' ושפיר יש בו עדל"ת ע"כ ס"ל לר"א דיזה מתן ארבע ול"ש בל תוסיף גם מטעם זה דעדל"ת, אולם לא תיקשי לר' יהושע כיון דהוא ר"י לא ס"ל ברירה א"כ כשהדם מעורב ולא יוכלו לברר ל''ש בו מ"ע דהזאה כנז' אולם י"ל עוד בזה לר"א אפילו אם נאמר דמשום היתר כרוך וכו' כנז' שייך בזה לחומרא בל תוסיף מ"מ ס"ל לר"א כיון דגם להמחמירים ולא ס"ל ברירה בדאורייתא הוא רק מטעם ספק וע"כ בדרבנן ס"ל ברירה משום דספק דרבנן לקולא וא"כ משום ברירה הוי ספק א' ומטעם היתר כרוך הוי ג"כ כספק דאו' כנודע מד' האחרונים וע"כ צריכין ליזול לקולא לגבי לאו דבל תוסיף מטעם ס''ס ולגבי המ"ע דהזאה לילך לחומרא (כיון דברירה הוי רק ס' לד' המחמירין ולא ס"ל ברירה כנז') כמ"ש האחרונים בחוו"ד וכהנה דגם לד' הרמב"ם דס"ל ס' דאו' מה"ת לקולא מ"מ ספק מ"ע לחומרא ע"כ ס"ל לר"א דצריך לקיים מצות הזאה של ד' כנז' אמנם הרמב"ם דפסק (בפ"ז ממעשר) דלא אמרינן ברירה בדאו' שפיר פסק בהל' פסולי המוקדשים כר' יהושע כנז' דיתן רק מתן א' ומיושבי' כל הקושיות בעה"י

והנה אחרי כתבי זאת העירוני התלמידים הלומדים והקשו ע"מ שכתבתי לדון בזה מטעם ברירה עפי"ד התוס' יו"ט (תמורה פ"ו משנה ג') דבדבר שאינו נולד בתערובות רק נתברר מקודם כ"א בפ"ע וההיתר הי' בפ"ע ואח"כ נתערב ל"ש ברירה וא"כ בזה שהיו השני דמים מתן ד' ומתן א' כ"א בפ"ע ואח"כ נתערבו ל"ש ברירה עכ"ד, אמנם לא עיינתם בדברינו בארוכה במנח"א (ח"ב סי' כ"ב) ע"ד התויו"ט אלו והבאתי שמה מדברי התוס' (סוטה י"ח ע"א) שפ' בפירוש דס"ל להש"ס בעירובין (ל"ז ע"א) וביומא (דף צ"ה) דבע"כ אין חילוק לענין ברירה אם הוכר מתחלה לשארי ברירות שנולדו בתערובות עיי"ש במנח"א באורך. וא"כ שפיר נכונים דברינו לפי"ד התוס' הנז' עוד הקשו הנ"ל דהא הכא לא נתברר כלל לעולם מה שיפריש הזאה א' שנוכל לומר שזהו חלק המתן ד' כיון שלא יתברר לעולם הנה באמת לענין בל תוסיף אין נ"מ דגם אם לא יתברר לעולם ג"כ י"ל דל"ש בל תוסיף כשיתנה בפירוש לענין הזאות וכמו שהבאתי מפסק הש"ע (בסי' ל''ד) לענין תפילין דרש"י ודר"ת דג"כ לא יתברר לעולם הלכה כמאן (עד ביאת אלי' עם מורה ודאין ב''ב) עכ"ז מהני להניחם ביחד לכתחלה כשמתנה בפירוש שהשאר שאינם הלכה כמותן הם רק כרצועות בעלמא ול''ש בל תוסיף