מנחת אלעזר חלק ד רכה

מקודם לאכלו או למכרו כשהוא גדול הכמות) ונתת דבריך לשיעורין ואנחנו לא נדע איך לשער בזה. ב) קשה דהא מצינו בש"ס עירובין (דף ע"ט ע"ב) טומאה אשבת קרמית הנה איסור שבת דאפי' ארנקי נמי קמבטיל פירש"י דאפי' כיס מלא מעות בטיל שם אבל תבן וקש ניתן למאכל בהמה עכ"ל ומיירי גם שם מהך סוגי' דפ"ק דסוכה לענין תבן ואין עתיד לפנותו עיי"ש והרי קשיא דאם יניח שם כיס מלא מעות הלא יגנבוהו ויקחוהו בנ"א וגם אם יפקירו ויבטלו שם הרי בטלה דעתו אצל בנ"א ולמה בטיל שם לגבי מחיצת איסור שבת א"ו י"ל דמשום איסור שבת שירא לנפשו שלא יכשל ע"כ מבטל הכיס וארנקי גם עם כל ממונו כדפסקינן באו"ח (סי' תרנ''ו בהג"ה שם) דלעבור על ל"ת מחוייב ליתן כל ממונו כדי להנצל מזה הגם דהוא עירובי חצירות וכרמלית ויש רק חשש איסור דרבנן מ"מ עפי"ד הפמ"ג שם (בא"א ס"ק ח') לענין על שלא לעבור על דרבנן נסתפק אם חייב ליתן כל ממונו משום דכל דרבנן הוי ל"ת דלא תסור או רק חומש כדין מ"ע עיי"ש ובזה י''ל סברת הש"ס כיון דמתיירא מאימת איסור שבת גם בעירובי חצירות וכרמלית ע"כ מבטל גם כיסו עם מעותיו (והרי מזה כסייעתא לפשוט ספיקו של הפמ"ג כנז' ונראה מזה להחמיר כיון דכל דרבנן יש גבי' לאו דלא תסור) וכהאי דאמרי' בסוכה (דף ט"ז ע''ב) ע"כ לא אמרי' אלא בסוכה דמ"ע אבל בשבת דאיסור סקילה לא פירש"י אבל שבת דאיסור סקילה הוא במלאכות דאורייתא מחמירין אפי' במידי דרבנן דאית בה עכ"ל והיינו כדברינו דחומרא דשבת הוא גם באיסור עירוב דרבנן כנז'. והגם שפירש"י שם בד"ה הנח איסור שבת כגון מתני' כיון דעפר אינו ניטל בשבת סתמי' בטיל עכ"ל (ועיי' תוס' סוכה דף ד' ע"א ד"ה ואע''ג דבטלינהו) אבל התינח בעפר אבל עדיין קשה קושייתנו דאיך נאמר דכיס וארנקי של מעות מבטל שם הלא הוי בטלה דעתו אצל כל אדם כדאמרי' בפ"ק דסוכה כנ"ל אלא ודאי דשאני הכא דהוי איסור ל"ת כנז' משא"כ בסוכה גם אם נאמר דמיירי באין לו סוכה אחרת לצאת בה וגם דאין לו במה לבטלה בדבר אחר ולמעטה מעשרים אמה מ"מ הרי לא יעבור רק על מ"ע דביטול מצות סוכה ובביטול מ"ע הרי הוא אינו מחוייב לבזבז רק חומש כדפסקינן שם ועיי"ש במג"א (ס"ק ז') דגם זה החומש רק מהריוח ושנה ראשונה המעשר מן הקרן. ובכרים וכסתות שידרוך עליהם וירמסם ברגליו יהיו מקולקלים לגמרי כשיבטלם להניח שם ואפשר שזהו כל הונו ועכ"פ יותר ממעשר מה שיש לו ועיי"ש במג"א בשם היש"ש דהיכא דהוי לדידי' כהון רב ע"כ אין מבטלן ואם מבטלן הוי בטלה דעתו אצל כל אדם כיון שאינו מחוייב עפ"י התורה כנז' משא"כ בחמץ דהוי איסור לאו דבל יראה ומבטלו לא אמרינן בטלה דעתו וכו' גם אם החמץ שוה הון רב כיון דמחוייב ליתן כל ממונו להשמר מל"ת וזה נוח לו יותר משיבערנו דהוא טירחא לפניו ויותר יוכל בנקל להפקירו ולבטלו בלבו ול"ש לא בטלה דעתו אצל כל אדם. והגם שלפי''ד הפמ"ג שם (בא"א סי' תרנ"ו ס"ק ח') להסתפק אם בב"י שהוא רק בשוא"ת צריך ליתן כל ממונו כגון שאנסוהו עכו"ם לעבור על ב"י [הגם שלא הבנתי כלל איך שייך אנסוהו עכו"ם בזה שלא לבער ויעבור על ב"י, הא יוכל לבטלו בלבו ואז לא יעבור על ב''י דאו' עכ"פ, ואם אנסוהו לקנות ל"ש כלל כמ"ש הבעל העיטור ומובא בטוש"ע חו"מ (סי' ר"ה) מכ"ש בזה לקנות איסור חמץ מעכו''ם דאינו חל הקנין] מ"מ מה דמספקא לי' פשיטא לן דצריך ליתן כל ממונו כוין דהוא לפעמים בקום ועשה דלוקין עליו. וגם בכל גווני לא גרע משארי איסורי דרבנן שי"ל כמ"ש הפמ"ג שצריך ליתן כל ממונו משום לאו דלא תסור (וגם בעשה דרבנן יש להסתפק בכה"ג כיון דהוא לאו דלא תסור גם במ"ע דרבנן כדאמרי' בשבת (דף כ"ג ע"א] ואכמ"ל) ומ"מ בזה שהוא איסור ב"י לאו דאורייתא וגם יש בו נוסף עוד איסור דרבנן שצריך לבער מלבד הביטול פשוט כדברינו דצריך ליתן כל ממונו. וקשה ע"ד הרי"מ הנ"ל. ג') קשה על דבריו דאם ביטול מהני רק עי"ז שבלא"ה יהי' אסור אחר הפסח ונמצא שעי"ז יתקיים הביטול בלבבו וכיון שרק מפני זה הוא י''ל היתר כרוך מצד האיסור בזה דהא אם מהני הביטול לא יהי' אסור אחרי הפסח וכיון שלא יהי' אסור אחרי הפסח שוב לא מהני הביטול בלבו. ואין לומר כיון דלא מהני הביטול שוב יהי' אסור אחרי הפסח וע"כ מהני הביטול דלא בטלה דעתו אצל כל אדם כנ"ל מהרי"מ. ז''א דהא כיון דהוי היתר כרוך ומתהפך אזלינן בכה"ג לחומרא בדבר דאו' כידוע מד' התוס' פסחים (כ"ו ע"ב) וב"מ (דף ל' ע"א) וכנז' בחיבורנו בעה"י במקומות רבות וא"כ לא מהני הביטול מה"ת לגבי לאו דב"י וגם המ"ע דתשביתו צריכין לילך גם לדעת הרמב''ם מה"ת לחומרא במ"ע כנודע מד' האחרונים. והיתר כרוך ומתהפך הוי כמו ספק ומספק לא קיים עדיין המ"ע דתשביתו כשנאמר השבתה בלב ד') וגם בפשיטות איך שייך לומר דע''י הדרבנן שאסרו חז"ל לאחר הפסח משום קנסא (כר"ש דפסקינן כותי') עפי"ז נתהוה הביטול מה"ת וזולת זה אין מציאות לביטול בחמץ ששוה הון רב כנז' ונמצא קודם שתיקנו רבנן זה שקנסו לאחה"פ לא נתקיים אז מצות התורה דביטול החמץ כנז'. ועוד יש בזה עקולי ופשורי אם נלך בדרך הרי"מ ז''ל בזה

ע"כ בע"כ נראה העיקר כדברינו הנ''ל דלא הוי בזה בטלה דעתו אצל כל אדם משום דמחוייב להפקיר כל ממונו שלא יעבור על ל"ת ע"כ כדין תורה הוא עושה ול"ש בטלה דעתו וכו' וגם אם אולי הי' לו עוד קצת שהות למוכרו כשהוא מתיירא מאיסור, חמץ הוי כהאי דמס' עירובין דאיסור שבת חמירא להו לאינשי דמבטל גם כיס מעות שלו אף דשם אינו מוכרח לעבור גם על איסור דבריהם כשיערבו שנים מ"מ בהול הוא על איסור שבת וה"נ לענין איסור חמץ גם כשמבטלו מקודם ל''ש בטלה דעתו אצל כל אדם כנז'

ולפי סברת חי' הרי"ם הנז' דשייך בטלה דעתו אצל כל אדם ונמצא כשמבטלו מקודם י''ל סברא דבודאי בטלה דעתו אצל כל אדם ול"ש סברת הר''ן שאם לא ביטלו יהי' אסור ממילא לאחה"פ דהא יש שהות למוכרו עוד זמן מספיק א"ו דבטלה דעתו אצל כל אדם וגם (זולת דברינו לדמות להאי דעירובין דמתיירא מאיסור שבת דה"נ מתיירא מאיסור, חמץ כנז') י"ל בזה בדברי הירושלמי פסחים (פ"ב הל' ב') הפקיר חמצו בשלשה עשר לאחר הפסח מהו ר' יוחנן אמר אסור רשב"ל אמר מותר ומה דנקט דוקא בשלשה עשר נדחקו המפורשים דלאו דוקא עשר וה"פ י''ד קודם חצות. והוא תמוה דלמה נקט י"ג (דוקא) אם גם בי''ד שחרית כן הדין ג''כ ולפי''ז ניחא דהיינו דוקא בי"ג משום דיש שהות עוד ביום למכרו ולאכלו ע"כ בטלה דעתו אצל כל אדם ולא מהני ההפקר ע"כ ס"ל לר' יוחנן דאסור ולר''ל ס''ל