מנחת אלעזר חלק ד רכד

עירו אז פסול אבל לא בענין אחר וכן הביא הרי''ף א"כ מדוע חשש החת"ס לזה כלל

אך כנראה דס"ל להחת"ס דכמו בכ' הזמן לשום מלכות אחרת פסול והולד ממזר לר"מ משום דהמלכות מקפדת ותיקנו חכמים ליזהר בזה גם בהך דמודו חכמים לר"מ כדאמרי' שם בגמ' היינו בשם עירו ג"כ הוי שינוי אם המלכות מקפדת

ואיך נעבור ח"ו על דברי רש"י בשבת (דף ל"ו ע"ב) דהוי שינה שם העיר של עתה ופסול גם בדיעבד אם לא כ' בורסיף בבבל בגיטי נשים עיי"ש ואף דרק הע"ה כנראה קראוהו ולא הת"ח שקראוהו גם עתה בבל וגם לא חששו למוציא לעז על גיטין הראשונים רק מוכרחי' לכתוב בורסיף וגם בזה כן. וגם כיון דהיש"ש מחשיב שם העיקרי מה שנכתב בערכאותיהם בהערכי היינו בפנקסאות הישנים וגם דעת כמה ראשונים שצריכין לשאול לגלחים היכן נקראת העיר בעת התייסדה מאז ועפי"ז יכתבו בגיטין והתה"ד לא ס"ל כן ועיי' בשו"ת נודע ביהודא תניינא (חאהע"ז סי' קי"ט) לענין שם הגרינדבו"ך ועיי' שו"ת דברי חיים (ח"ב, אהע"ז סי' ק"א) וכיון שבעירו מה שהסבו הטשעכי"ן את שמה אוזשהארא"ד באמרם שכן מצאו בהערכי הישנות שכן היתה נקראת אצל הסלאווין תושבי הארץ שהמה היו עוד קודם שבאו האונגארן למדינה זו כנודע ואם אמת כדבריהם (הגם שהנכרים גם היונים או הסלאווען בגלילתכם אין קורים שם אוזשהאראד ולא ידעו מזה כלל עד בוא חיל הטשעכע"ן מ"מ) הרי זה סניף גדול ג"כ שצריכין לכתוב בזה משום שנמצא כן בספרי סערכי הישנים עפי"ד המהרש"ל ביש"ש ושארי ראשונים כנ"ל. מ"מ גם בל"ז צריכין לכתוב זה משום מלכות מקפדת שכ' החת"ס כנ"ל

ואולם זאת נראה דאין נ"מ אם הוא מלכות בתור מלך או ממשלת רעפובליק כמו שהוא עתה וכמ"ש (בשמואל ב' כ"ד כ"ג) הכל נתן ארונה המלך למלך פירש"י ארונה המלך שר היבוסי הי' וכן משמע כ"פ בש"ס וכן בנידון דידן דהמלכות מקפדת לענין גיטין כ' התוס' ביבמות (דף צ' ע"ב) בד"ה מלכות יון שאין מונין אלא למלכות אותו העיר בלבד עכ"ל עיי"ש וכמו שהי' בימיהם בכל עיר שר ומושל בפ"ע וזהו נקרא המלכות מכ"ש במלכות הנבחרת (רעפובלי"ק) שכן הי' גם בימיהם ובימי מלכי פולין שנבחרו מהעם ולא ירושה לבניהם שנקרא מלכות מקפדת לענין זה וכו'. [ובפרט עתה שכבר רגיל שם אוזשהאראד גם אצל היהודים ובפרט אצל היהודים שוכני מדינת סלאוואקיי בעיירות הגדולות שם (שמדברים לשון אשכנזית יותר) בהזכירם שם העיר ההוא רק בשם אוזשהאראד יקראוה. וכמעט נשתקע ונשתכח שם אונגוואר מפיהם. ע"כ בודאי צריכין לכתוב בג"פ גם שם אוזשהאראד כנ"ל ונחוץ לתקן זאת במוקדם וביני לביני ה' יזכנו, בביאת משיח ב"ב ושוכט"ס

סימן ל"ד בענין ביטול חמץ

הנה בשו"ת הרי"ם להגה"צ מגור ז''ל (או"ח סי' ז') הקשה לפי"ד רש"י והרמב"ם דביטול חמץ שיהי' בטל כעפר וכדבר שאינו וא"כ כששוה החמץ סך רב הרי בטלה דעתו אצל כל אדם כדאמרי' בפ"ק דסוכה (דף ג' ע"ב וד' ע"א) בסוכה שגבוה למעלה מעשרים אמה ומיעטה בכרים וכסתות ובטלום שם לא מהני משום דבטלה דעתו אצל כל אדם שאין מבטלין כו"כ וכ"ש הון רב ששוה החמץ לפעמים ואי משום מצוה דביטול חמץ הלא גם בסוכה אף שא"א לקיים מצות סוכה בלא"ה מ"מ לא מצינו שיועיל ביטול בכרים וכסתות ודוחק לחלק (כונתו כנראה שדוחק לחלק ולומר משום דסוכה יוכל למצוא על הרוב סוכה אחרת שלא יצטרך לבטל הכרים וכסתות ולדרוס עליהן משא''כ בחמץ שנשאר לו קודם סמוך לזמן איסורו הרי איסור חובה חרץ עליו לבטלו לקיים מ"ע דתשביתו וגם שלא לעבור על לאו דבל יראה. ז"א דהא לא חילקו חכמים בין אם גם בחמץ הי' לו שהות למוכרו לנכרי עכ"פ בזול והוא המתין עד השעה האחרונה וביטלו ואעפי"כ מהני הביטול ולא אמרינן בטלה דעתו אצל כל אדם) וע"כ נראה משום דאסור בהנאה שפיר עומד ליבטל אצל אדם בישראל שרוצה לקיים כד"ת וכיון שעומד לכך הוי כשביטלו כמו גבי סוכה שגבוה למעלה מכ' שביטלו ומיעטו בתבן (אף שסתמא אין תבן עומד לכך) וה"נ שביטלו בפה או בלב. אמנם לר"ש דחמץ שעבר עה"פ מותר ואמרי' בגמ' (פסחים כ"ט ב') משום דגורם לממון כממון דמי בחמץ כזה שאחר הפסח יהי' מותר וא"כ אינו עומד להתבטל והוי ככרים וכסתות וא"כ למה בטל דהא בטלה דעתו וכו' כנז' ועפי"ז תי' מ"ש הר"ן למה באמת אף כשביטל אסור אחה"פ הא לא עבר בב"י ועיי"ש ברא"ש ולפי''ז י"ל דאם יהי' לאחה"פ מותר בהנאה כשביטלו שוב לא לא יועיל הביטול כנז' ועבר בב"י ושפיר הוצרך קנס לאסור. ומאחר שאסרו חכמים בהנאה אחר הפסח משום קנסא שוב שפיר מה"ת בביטול סגי ורק מדרבנן צריך ביעור ושייך כל הקולות שהקילו משום דהוי דרבנן ומיושב בזה מ"ש הרמב"ם דלא מהני ביטול לחמץ ידוע היינו משום דקאי על התורה כ' שפיר זה שאמרה תורה תשביתו הוא ביעור לחמץ ידוע וביטול לשאינו ידוע דמה''ת שמותר בהנאה לאחה"פ אינו מועיל ביטול לחמץ ידוע כלל, ובבודק ומבער ויש עוד חמץ שא"י ולא מצא מהני הביטול מה"ת דל"ש בזה בטלה דעתו וכו' דאדרבא לטרוח ולחפש יותר מהבדיקה בשביל שיווי מיעוט עומד לבטלו כעפר ומהני שפיר כמ"ש הרמב"ם מה"ת ביעור לחמץ ידוע וביטול לשאינו ידוע. וגם יישב בזה ד' רש"י שכ' (בריש פסחים) בודקין את החמץ שלא יעבור בב"י משום דילפינן שם חיפוש בנרות וכל שמצוי ע"י בדיקת הנר חשיב מצוי רק עכשיו דאסור בהנאה מהני הביטול מה"ת לשוי' כעפר כלשון רש"י ז"ל רק שחכמים תיקנו שישאר אדאורייתא ושלא להקל ממה שהי' מה"ת ע"י הקנס ע"כ פי' שפיר בודקין שלא לעבור על ב"י מה"ת כנז' עכת"ד הרי"ם ז"ל

אולם קשה על דבריו כמה קושיות בזה. א') דנמצא עפי"ז כשיש עוד זמן לאוכלו או למוכרו קודם זמן ביעורו ואעפי"כ הוא מניחו ומבטלו אח"כ אף ששוה הון רב ובטלה דעתו אצל כ"א ול"ש כלל סברת הרי"ם משום שיהי' אסור אחרי הפסח ממילא דהא הי' לו זמן קודם הביעור לאוכלו או למוכרו ומדלא עשה כן והניחו עד שיצטרך לבטלו הרי בטלה דעתו אצל כ"א (ושם בתשו' הרי"ם כ' לענין דאם יוצא בשיירא וכו' שתמהו דהא עכ"פ ביטול מהני אך כיון שהוא זמן רב מקודם שיוכל עוד למכרו ע"כ לא מהני ביטול. אך מאן יימר לן דדוקא להמפרש ויוצא בשיירא זמן רב קודם הפסח דוקא לא מהני ביטול הלא מאן פליג לך בסברא זו דאפי' זמן קצר לפעמים ראוי