מנחת אלעזר חלק ד רכא

חיוב סוכה ומאן פליג לן שיעור חצי הסעודות ביום הלז כנז'. ושמעתי מגאון מפורסם וצדיק א' ז"ל שהי' מנהגו כי בליל ש"ע הי' שואל בביהמ"ד אחרי התפלה אם בחוץ העת צלול וחם והשיבו לו (תמיד) אנ"ש כי האויר קר והלך לביהמ"ד עם חסידיו לאכול והיינו כי כשהאויר קר הוא חשש בל תוסיף כנ"ל. ואולי י"ל טעם הנוהגים (מ"ש המג"א כנ"ל) לאכול בלילה בבית וביום שמ"ע בסוכה כי עפ"י רוב בלילה קר יותר ובפרט בעת ההיא והוי חשש בל תוסיף כנ"ל שאוכל בסוכה משא"כ ביום חם קצת

הדרן לדברי המקראי קודש הנז' ולא תקשי עליו מהש"ס דמסקינן מיתבי יתבינן בשמ"ע כנ"ל דס"ל ג''כ לחלק דרק בא"י וסביבותי' דלא מינכר שהוא לשם מצוה מפני האקלים החם כנז'. ומטעם זה י"ל נהגו כמה צדיקים וקדושים וגדולי' תורה אשר בארץ החיים המה שלא ישבו כלל בשמ"ע בסוכה אפי' בקידוש ביום כי חשו מטעם בל תוסיף ומטעם הפנימי חשו לדברי המקראי קודש הנז' שכ' שלא יאכל בה כלל בשמ"ע כנ"ל ועוד בנסתרות לה' אלקינו, ומה שאנו עושים קידוש ביום ומיני תרגימא בסוכה י"ל דפשיטא דל"ש בל תוסיף כיון דמפסיק בסעודת הלילה וגם ביום אין אוכלי' הסעודה בסוכה אך גם זאת י"ל דאין זה סותר לדברי המקראי קודש הנז' דבשלמא בקידוש הלילה הקפיד דאז אומרים את יום חג השמיני עצרת ויושבים בסוכה והוי תרתי דסתרי אהדדי' כמ"ש הב"י בסי' תרס"ח) הטעם לאותן שאין אוכלים בליל שמ"ע בסוכה וביום אוכלים דכיון דבליל שמ"ע אומרי' בקידוש הזמן שמ"ע ע"כ לא תהא ישיבתם סותרת אמירת הזמן שמ"ע (משא"כ בקידוש ביום שאין מזכירים שמ"ע) ואם כי המג"א שם הקשה על זה דהא גם ביום אומרים את יום שמ"ע בביהכ"נ ואעפי"כ יושבים בסוכה, הנה לע"ד לק"מ על הב"י דכיון שאומרי' בביהכ"נ ולא בסוכה אין זה כתרתי דסתרי אהדדי. ולפלא על רבינו המג"א איך לא נזכר אז מ"ש בעצמו (בסי' תפ"ט ס"ק א') בשם הכ"מ שהקשה דהאיך מברכין על הספירה ביו"ט שני ולא חיישינן לזילותא די"ט דהא מה"ט לא מברכים על הסוכה בשמיני ותי' דהתם אומרים על הכוס את יום שמ"ע הזה ואם יברך על הסוכה הוי סתרי אהדדי משא"כ כאן עכ"ד וקשה דהא עדיין סתרי אהדדי כשאומר בתפלה בערבית בליל ב' דפסח אתה בחרתנו ומקדש ישראל והזמנים ואח"כ אומר ספה"ע שזהו כבר ליום א' דחוה"מ מה"ת אלא ודאי כשאין אומרים בבת א' או על כוס א' לא הוי סתרי אהדדי ולפי"ז כל שכן דלא קשה מידי קושייתו על הב"י דהא אינו סתרי אהדדי מה שאומר בביהכ"נ את יום השמיני עצרת ויושב אח"כ בסוכה ביום כיון שאינו אומרו בפעם א' רק במקום אחר בביהכ"נ. (ועיי' בדברינו בשו"ת מנחת אלעזר ח"א סי' ס"ה), ולפי"ז י"ל דבמה שמקדשין ביום שמ"ע בסוכה ביום כיון שאין מזכירין אז על הכוס רק בפה"ג לא הוי סתירה גם לד' המקראי קודש כנ"ל ואדרבא סמך וסעד גדול למנהגינו מדברי המדרש תנחומא שהביא הט"ז כנ"ל דאמרי' להפטר מסוכה ביו"ט אחרון של חג, ואם כדברי מי שנהגו לצאת מהסוכה בין השמשות והו"ר ולא שבים עוד כלל בשמ"ע א"כ נפטרים מהסוכה ביום ז' של חג ולא ביו''ט אחרון של חג א"ו כמנהגינו כשמקדשים אז ביום שמ"ע אומרים היה"ר שכתוב בסידור והוא בש"ע (סי' תרס"ז ברמ"א) והרי שנפטרי' מהסוכה לשלום ביו''ט אחרון של חג דייקא כנז'

וראיתי בשו"ת דברי יעקב להגאון מהר"י שור מדארנא וקיטוב (סי' ע"ו) באריכות בענין זה והוא ג"כ בא להמליץ לדינא על אותן שנהגו שלא לישב בשמ"ע בסוכה אמנם על דברי הקרבן נתנאל השיג והתהלך ברחבה בלשונו בתחלה וכתב עליו דמה שדייק הקרבן נתנאל מד' התוס' שכתבו מטעם שסוכתו עריבה עליו יסודו יסוד רעוע ובנין נופל הוא. וטעמי' דמ"ש התוס' דמשום סוכתו עריבה הוא רק לרווחא דמילתא ועיקר טעם התוס' שם דבלולב לא רצו לתקן כלל שיטלו הלולב בשמיני בספק משום דהוא יו"ט ומוקצה לטלטל עכת"ד ובחנם הרעיש כ"כ על הגאון קרבן נתנאל ז"ל ולפע"ד נראה אדרבא דזהו עיקר יסוד כונת ד' התוס' בתי' לחלק משום דבסוכה פעמים שסוכתו עריבה עליו דאי משום החילוק בתחלת דבריהם דלולב הוי מוקצה ביו"ט הלא תקשי שפיר דממ"נ אם נתקן שיטלו גם ביום ח' מספיקא דיומא שוב לא יהי' מוקצה לטלטל כיון שצריכין לו לצורך מצותו כמובן והגם שיש לפלפל דכיון דאם יטלו להלולב ביום ח' יהי' זלזול להיו''ט דאו' שעושין בו מעשה נטולת לולב שהוא שייך רק ליום ז' שלפניו שהוא חוה"מ וכיון שהוא זילזול יו"ט ל"ש לתקן ליטלו וכיון שלא שייך לחכמים לתקן ליטלו הוי שוב מוקצה ואסור לטלטלו ביו"ט. אך קשה דהו''ל לתוס' לפרש זה דמשום זלזול ליו"ט ע"כ לא תקנו ליטלו ביו"ט שמ"ע דאי משום מוקצה הלא עדיין קשה כנ"ל דאם יתקנו חכמים ליטלו שוב לא יהי' מוקצה כנ"ל אלא ודאי דרמזו זאת בלשונם מ"ש ומינכרא למילתי' משום שנוהג בו מנהג חול והיינו דמשו''ה לא תיקנו לטלטלו ביו"ט כנז' והעיקר דייקו התוס' במ"ש כי בסוכה ל"ש זה כי לפעמים סוכתו עריבה עליו אוכל אפי' ביו"ט עכל"ה ולפי"ז שפיר בנה יסודו הקרבן נתנאל על יסוד דברי התוס' דבמקומות הקרים כמו במדינותנו ל"ש זה כנ"ל ואדרבא שייך חשש בל תוסיף כנ''ל מהרמ"א

ומעתה שפיר כ' חו''ז הגה"ק ז"ל באוצר החיים על החומש (בפ' אמור) וז''ל ובשמיני עצרת שרוב פעמים קר ורוחות שאינם טובים במדינות אלו ומוכח דיושב לשם מצוה אסור לו לישב בסוכה בזמן הזה דעובר על בל תוסיף אם לא שאויר צח ונקי דנהנה בישיבתו מצוה לקיים דברי המת ויכוין שיושב לשם תענוג עכ"ל, והיינו עפי"ד המרדכי והמג"א והקרבן נתנאל הנ"ל

ועוד בזה לאשר מנהגנו מאבותינו ורבותינו הקדושי' דור אחרי דור מתלמידי הבעש"ט הקדוש זי"ע לישב בסוכה בז' ימי החג גם אם ירדו גשמים ח"ו וכמ"ש חו"ז הגה"ק בפי' המשניות עצי עדן (סוף פ"ב דסוכה) על מה שאמרו במתני' משלו משל, לעבד שמזג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו ואיבעיא בגמ' מי שפך למי ופשטי' דשפך לו רבו לעבד והנ"מ דאיבעיא דאם הוא כעין שהעבד שופך לרבו ח''ו בודאי אסור להחמיר ולישב בסוכה דה"ז חוצפא ח"ו (כלפי שמיא) ואם הפי' כמו דפשטינן דרבו שופך לעבד אז עכ"ז אינו יוצא מהסוכות למדת חסידות יחשב [ועיי' באגרא דפרקא (לזקני הגה"ק ז"ל) בתחלתו בענין דאמרי' בחגיגה שובו בנים שובבים חוץ מאחר דאעפי"כ לא הוו''ל לצאת מהקדושה כי כל מה שיאמר לך בעה"ב (של העולם) עשה חוץ מצא ואם אינו מקבל שכר אדרבא זהו מן השלימות ושלא יחשוב כלל על קבלת פרס וכמו שהביא שם מרבותיו ז"ל, והדברים עתיקין. ואכמ"ל] ואדרבא מרוב שמחת מצוה אינו מרגיש בגשמים ואינו מצטער מחוייב לישב. בה דגם