מנחת אלעזר חלק ד רכ

בל תוסיף כיון דמינכר שהוא רק לשם מצוה יושב בה. וא"כ אם נאמר להחמיר הא הך חומרא קולא גדולא הוא לענין לאו דאו' דבל תוסיף והחומרא הוא רק לענין ס' דרבנן. כיון דאנן בקיאין בקביעי דירחא ואפשר עוד דבכה"ג באלו המדינות שיש בהם צינה בזמנים האלו לא תקינו רבנן מעיקרא כלל לומר דמיתבי יתבינן בשמ"ע וכנז'. וגם מפורש הוא כן במקומו במג"א שם (סי' תרס"ח ס"ק ב') טעם אלו הנוהגים שאין יושבים בה בליל שמ"ע וביום אוכלים בה שהוא משום חשש בל תוסיף ע"כ מפסיקין בלילה שאוכלים בבית עיי"ש וכן ממ"ש בט"ז שם ליישב מנהג שכ' בהגמ"נ שאוכלי' חצי הסעוד' בסוכה וחצי הסעוד' בבית וכ' הט"ז שהוא ראי' ברורה לזה ממדרש תנחומא שכ' ולמה התירו חכמים להפטר מסוכה ביו"ט אחרון של חג כדי להתפלל על הגשמים בלב שלם עיי"ש נראה ג"כ כונת הט"ז דמשום חשש בל תוסיף כנז' דאל"כ מה זה ראי' ברורה שהביא הט"ז מהמדרש כיון דבגמ' פסקינן מיתבי יתבינן וכו' וא"כ פשוט דכל הסעודה כולה וכן בין בלילה בין ביום מחוייב לאכול בסוכה וכיון דבכל מקום דהגמ' חולקת עם המדרש הלכה כגמ' דידן וא"כ שוב אין ראי' כלל מהמדרש להלכה בזה א"ו בע"כ דס"ל להט"ז כיון שיש להסתפק דעל אופקים שלנו של צינה לא כיונו חכמי הש"ס להתחייב לישב כנז' ע"כ בכה"ג המדרש יכריע שפטרו חכמים מהסוכה כדי שיתפללו על הגשמים בלב שלם כנז'. וכן עוד ראיתי מקורו בראשון מהראשונים בספר הפרדס הגדול לרש"י ז"ל (בהל' סוכה) הביא שרבינו אלעזר ורבינו שמואל הי' נוהגים כן לקדש ולאכול בלילה בביתם ולמחרתם ביום היו אוכלים בסוכה והיינו כד' הט''ז ומג"א הנז') ורבינו יצחק הלוי הי' נוהג ג"כ כן בילדותו ובזקנותו הי' נסתפק בזה ורבינו אלכסנדרי העיד שרש"י ורבותיו ורבינו שניאור הלוי היו חולקים והיו יושבים בלילה בסוכה עכ"ל עיי"ש עכ"פ הדבר נפתח כבר בגדולי' מהראשונים ז''ל ובע"כ כונת אלו שלא ישבו בלילה בסוכה בשמ"ע מפני חשש בל תוסיף כנ"ל. ואין לומר דכיון דכ' המרדכי כמובא שם במג"א דאין ישנים בסוכה בשמ"ע משום דאין מברכים על השינה בסוכה א"כ ליכא היכרא משא"כ באכילה דאין מברכי' אז בשמ"ע ואיכא היכרא ע"כ אוכלים בה בשמ"ע עכת"ד וא"כ י"ל כיון דאין ישנים בה בשמ"ע וא"כ בהך גופא שאין ישנים בה איכא היכרא דשמ"ע מבשאר ימים ושוב ל"ש חשש בל תוסיף גם אם אוכל בה בלילה ויום וא"צ להפסיק שלא לאכול בסוכה בליל שמ"ע כנז'. ז"א דכיון דבמדינות אלו פסק הרמ''א (בסי' תרל"ט סעי' ב') בשם המרדכי דנוהגים עכשיו להקל בשינה בסוכה שאין ישנים בסוכה רק המדקדקי' במצות הוא משום צער דיש צער לישן מפני הצינה במדינותינו הקרים ולפי"ז לרוב העולם שאינם ישנים בסוכה לא הוי שום היכר בשמ"ע אם יאכלו בה כיון שאינם ישנים בסוכה גם בז' יומי דסוכות כנז'. וכיון שאין אוכלים בה בלילה כנז' מקילים ביום ג"כ רק לאכול חצי הסעודה כנז' או רק לקדש בה ביום. ולא תקשי דכיון שכבר הפסיק בה בלילה שאכל בבית א"כ ביום עכ"פ יאכל כל סעודתו שם. ט''ז י"ל

דהנה עוד יש דברים בגו וטובא גניז בגוי' בס' מקראי קודש להגאון מוהר"ר יוסף בר' בנימין סאסיגה ז"ל מהראשונים (נדפס בויניציאה שנת שמ"ו. והביאו לס' הלז במהרש"א ובשעה"מ על הרמב"ם) ושם בפרק כ''א לסוכות (שהוא בסוף הס') כתב וז''ל ומפני שהסוכה נראה כבורח מאויביו וכו' שאנו נצולים מהמזיקים ומקטריגים ושעבוד גלות בהיותנו בורחים ונסים ממקומות ממשלתם ובאים לחסות ולהתלונן תחת צל סוכת שלומו וכו' לכן בשמיני חג עצרת שהוא רמז לעתיד שיהפוך אל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' והוא לבדו יהי' למלך על כל הארץ ומלכותו בכל משלה וכו' ולא יהי' בשום מקום לא שטן ולא מזיק ולא פגע רע כי ביום ההוא יהי' ה' א' ושמו א' ולכן צריך האדם בשמיני חג עצרת לצאת מהסוכה ושלא לקדש בה והמקדש בסוכה נראה כממעט במלכותו וממשלתו יתברך ח"ו והיוצא מהסוכה לגמרי ואינו אוכל בה כלל ביום שמיני חג עצרת שהוא עתה יום אחרון של חג נחשב לו כמקדש שמו ברבים כי על העתיד שעליו בא לרמז היום הזה נאמר והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה' אמן יהי' במהרה בימינו עכל"ה ומי האיש הירא את דבר ה' הרואה דברים חמורים ונוראים כאלו על היושב בסוכה בשמ"ע יוצאים מפי גאון וגדול מהראשונים בקדושה וטהרה ולא יחרד לבבו. והגם כי אין לנו אלא דחז"ל בגמ' והנפסק בש"ע. מ"מ כיון שיש בזה עקולי ופשורי חלוקים בין חמימי לקרירי. וא"כ נפל פיתא בבירא. לתקוע עצמו לדבר הלכה לישב בסוכה בשמ"ע במדינותינו שהוא בכלל מקומות הקרים כנ"ל. ואין לומר דמיירי בס' מקראי קודש רק בא"י ששם ל''ש יו"ט שני. וכן אין ראי' לזה מלשונו שכתב ביום שמיני שהוא עתה יום אחרון של חג ואילו בחו"ל יום האחרון הוא ש''ת יום התשיעי. ז''א הוכחה כלל כיון דגם בש"ת אומרים יום שמיני עצרת החג הזה והוא רק ספיקא דיומא דשמ"ע (וגם בפנימיות הכונה ביו"ט שני הכונות של יום ראשון שהוא התפשטות השכינה כביכול בגליות בין העמים וכמ"ש הרמ"ק ז"ל בס' אור נערב) ע"כ שפיר קורא אותו יום אחרון היינו ליו"ט דאורייתא כמובן. דהא המחבר הסופר הי' בחו"ל כנראה ומיירי סתם ממדינתינו ורוב העולם שהוא חו"ל וגם הו''ל לפרש דמיירי בא"י וגם אי מיירי רק בא"י קשה קצת דהאיך קס"ד לקדש בסוכתו ולישב בה בשמ"ע כיון ששם בא"י לא הי' יו"ט שני מספיקא דיומא מעולם. א"ו דמיירי בחו"ל כנז'. ולכאורה יש להקשות כזה גם ראיית הט"ז הנ"ל ממדרש תנחומא ממ"ש להפטר מן הסוכה ביו"ט אחרון של חג כדי להתפלל על הגשמים בלב שלם ודילמא מיירי המדרש תנחומא בא"י ששם בודאי נפטרים לביתם מיד בכניסת יו"ט אחרון של חג. ובפרט שכ' ע"ז הט"ז שהוא ראי' ברורה ומה ראי' ברורה הוא דילמא מיירי בא"י כנז'. אולם זה יש לתרץ דהט"ז שפיר דייק מלשון המדרש שכתב ''ולמה התירו חכמים להפטר מסוכה'' ביו''ט אחרון וכו' ואם מיירי בא"י איזו היתר חכמים שייך בזה להפטר לביתם כיון שאין עוד שום מצוה בח' אדרבא הוי בל תוסיף כשמכוין לשם מצוה ח' ימים. אלא ודאי דמיירי בחו"ל שתקנו חכמים יו''ט שני בכל המועדים וע"כ שפיר נכון ומדוייק הלשון ולמה ''התירו'' חכמים להפטר מסוכה היינו שבזה התירו חכמים להפטר לביתו ולא החמירו מטעם י"ט שני לישב בסוכה גם ביום ח' והוא כדי שיתפללו על הגשמים ע"כ שפיר הוכיח הט"ז וכ' עלה דהוא ראי' ברורה

וגם ממה שהביא הט"ז ומג"א מהגהות מנהגים שנהגו לאכול חצי סעודה בסוכה והשאר בבית (כדי שיתפללו על הגשמים בלב שלם) לא ידעתי מאן פליג לן החצי של הסעודה ביום ההוא אם רובה או חצי או מיעוטה היינו כזית או כדי לקיים דברי חכמים מיתבי יתבינן וכו' ולפי"ז נכון מנהגנו שעושי' רק קידוש ביום ואוכלי' שם כביצה פת הבאה בכיסנין וזהו שיעור