מנחת אלעזר חלק ד ריט

ונחזי אנן בגוף הדבר הנה בליקוטי מהרי"ל במקור הדין כ' שהעובר על מנהג זה במדינות אלו שאסרוהו עובר בלאו דלא תסור וכל העובר ע"ד חכמים וכו' ומובא בשע"ת שם ועיי' בדברינו בשו''ת מנחת אלעזר (ח"א סי' ט"ז בד"ה אך הנה לע"ד. וסי' י"ז בד"ה והנה אף שבכל הלין טעמי') עיי"ש לענין חדרגמ''ה ודברי מהרי"ל אלו, והגם כי אין לדמות הך תקנה דקטניות לשם בחדרגמ"ה שכ' מפורש בהתקנה עד שידעו טעם ברור להתיר משמע דספיקו לחומרא גם אם הוי דרבנן כמו שביארנו שם משא"כ הכא לא עדיף מס' דרבנן לקולא גם אם נאמר דהוי לדידן בלאו דלא תסור כמו שאר דבריהם אעפי"כ הם אמרו והם אמרו שלא לעשות איסורם רק בודאי ולא בספק ע"כ ס' דבריהם להקל כידוע מזוהר הרקיע להרשב"ץ ז"ל והדברים עתיקים ומבוארים באחרונים וכיון דהוי ספק אם זהו בכלל קטניות יש להקל וגם יש לדמותו למ"ש בתשו' מהר"א ששון (סי' קט"ו) לענין ספק תקנה בחרם היכא שאין להסתפק בלשון התקנה רק שיש ספק אם זהו הי' מעולם בכלל התקנה אז ל"ש ספק לחומרא ומובא בדברינו במנח"א שם וה"נ יש לומר דהוי ספק מעיקרו אם זהו בכלל קטניות ולא חלה על זה התקנה מעיקרא והוי ספק לא על כמ"ש האחרונים שם, ואולם י"ל להיפך כיון דנסתפקו באחרונים כנ''ל דזהו שמן שומשמין א"כ הוי ספק בלשון התקנה דמחמיר במהר"א ששון אולם שאני התם בעובדי' דהוי ספק חרם דאו' לדעת כמה רבוותאי והכא לא הוי גם לדידן יותר מס' דרבנן כנז'. אך הוי ספק נוטה להחמיר כיון שהשומשמי' זאנענבלומע"ן (או נאפראפארגא) אלו שכיחי' במדינתנו מעולם וגם במדינת פולין אסטגאליציען ופאדאליען ומעולם לא נשמע שיעשו מהם שמן לפסח אם כי היו מעולם צריכין לזה בפסח לדידן שנהגנו בחומרות איסור קטניות ואין מה לאכול לההמון, אלא בע"כ דהוי כמו הוחזק הקול שגם זה הוא בכלל קטניות שאסרוהו ע"כ שפיר כ' הגאוני' הנ"ל דהוי עושה חדשות בעל מלחמות ללחום בדעתנו עם המוחזק וכמו מקובל מאבותינו. ע"כ לא אוכל להסכים להתיר בזה, וגם שאל אביך ויגדך וגו' ודכירנא לפני כמה שנים הדפיסו שיש למכור שמן כזה לפסח עם הכשר מרב א' ותמה כ"ק אאמו''ר אביהן ורבן של ישראל זי"ע והקפיד על המכשיר. ע"כ בודאי נלך בדבריהם ולא ימוטו רגלינו ובחסדו ית"ש יעזרנו בקרוב ויושיענו. ובמהרה דידן יגאלנו בביאת בן דוד בכ"י ידידושתו"מ באהבה

אחרי הדברי' האלו נשאלתי על ככה ג"כ מהרב הגאון וכו' שיחי' לאיושט"א ועוררני כי השמן לא נעשה מן הגרעינים רק בתוך הגרעינים ישנם שקדים קטנים ושקדים אלו התינוקות אוכלים דרך עראי אבל מ"מ אינו מאכל אדם כי מזיקים לפה וגרון ואפשר דשקדים אינו בכלל קטניות דהא קליפת הזרעונים נקלפי' בהרחיים רק השקדים נטחנים להוציא שמנם וכו' וכי נאמר כי השקדים מדלועים וקשואים נאסר לפסח וכבר כ' המרדכי כי הירקות אינן בכלל גזירת קטניות עכ"ד ולשונו אמנם באמת יש לחלק כי הקשואין ודלועין השקדים שבהם בטלי' לגבי הקשואין כי לא נטעו אינשי אדמתא דשקדי' שבהם ע"כ המה כדין ירקות משא"כ בזה דנטעו העיקר אדעתא דשקדי' שבתוך הגרעיני' ע"כ אין לדמותן זל"ז ומשנה לא זזה ממקומה בעה"י: סימן ל"א כבוד ידידי הרב וכו'

אשר שאלוני מדוע נהגנו ממנהג אבותינו הקדושי' הגאוני' זי"ע הוא אאמו"ר זי''ע ואאזמו''ר זי"ע מפה"ק שלא לישב בשמיני עצרת בסוכה בלילה כלל רק לקדש בה ביום בסוכה ולאכול מיני תרגימא והסעודה אח"כ בביהמ"ד. ולא תמה כת"ה כל כך על אשר רוב העולם עושין כן, רק על חסידים ואנשי מעשה הגדולים אשר נזהרים בכל החומרות והדקדוקי' ביתר שאת ועוז בכל המצות ומדוע בזה לא יעשו כדמסקינן בסוכה (דף מ"ז ע"א) והילכתא מיתבי יתבינן ברוכי לא מברכינן ופסקינן כן בש"ע (סי' תרס"ח סעי' א') ונמצא במנהגי הגר"א זצ"ל מווילנא שהחמיר עוד ביותר לישן בסוכה אז בשמ"ע גם אם הי' העת קר, ע"כ חפץ מעל' לשמוע חוו"ד בזה בעה"י

הנה כפי ששמעתי באמת בשם זקיני הגה"ק זי"ע מדינוב בעל בני יששכר בהיותו אבדפה"ק מונקאטש נהג עוד לישב בשמ"ע בסוכה בסעודותיו כפי ששמענו מזקנים ת''ח (שמצאנו עוד פה) שהיו מאנ"ש ותלמידיו אך בק"ק דינוב כפי הנראה שינה מנהגו ונהג רק לקדש ולברך ברכת המוציא ביום שמ"ע בסוכה ואח"כ לילך לביהמ"ד לגמור הסעודה ואאזמו"ר זי''ע מפה נהג רק לקדש ביום כנ"ל וכן נהגנו אחריו וטעמן של דברים הוא מדברי הקרבן נתנאל על דברי התוס' והרא"ש שם בסוכה שכ' וז''ל בלולב לא רצו לתקן כלל שיטלנו הלולב בשמיני בספק לפי שהוא יו"ט ומוקצה לטלטול ומינכרא מילתא שנוהג בו מנהג חול אבל סוכה פעמים שסוכתו עריבה עליו ואוכל בה אפי' ביו"ט עכ"ד וכ' ע"ז בקרבן נתנאל וז''ל אמנם אם באותו יום עת צינה או רוחות או שום שינוי אויר אין מן הראוי לאכול בסוכה ביום שמיני ספק שביעי עכ"ל וכיון שבמדינתינו ברוב השנים הוא אז בשמ"ע עת קור ורוחות כבר וגם אם יארע לפעמים שהוא עוד יום צלול והשמש זורח אמנם אינו עוד יום חום שיהי' סוכתו עריבה עליו ואדרבא נודע לכ"ע שיושבים בה הז' ימים ג"כ רק מחמת עול המצוה ולא מפני עריבות הצל מפני החום כיון שאינו חם כ"כ עוד ביומי דסוכות במדינתינו. ולפי"ז שפיר נכון מנהגינו שאין יושבים בסוכה בשמ"ע כנז'. ומה דאמרי' בגמ' דמיתבי' יתבינן הוא במדינות החמין בא"י ובבל אשר שם סוכתו עריבה עליו ולא מינכר שהוא לשם מצוה וכן מרן המחבר שפסק כן הי' באה"ק אבל ל"ש זה במדינותינו כנז'. [ועיי' כעין זה מה שפסק מרן המחבר לענין שיעור ביהשמ''ש דשבת (בסי' רס"א סעי' ב') שהוא רק רביעית שעה קודם צה"כ כמ"ש המג"א שם ובאמת זהו מוזר לנו לפי האופקי' שבמדינותנו כמ"ש בהגהות: הדרך החיים ומובא בחי' שו"ת מנחת אלעזר (ח"א סי' כ"ג) עיי"ש והיינו כי בע"כ מרן המחבר נמשך אחרי' דברי הש"ס שזהו לפי אופק א"י שהוא סמוך יותר לקו המשוה ושיעור ביהשמ"ש מעט הוא שמה וכן המחבר הי' שם כנז' משא"כ במדינותינו כמ"ש במנחת כהן כי השיעורין דביהשמ"ש משתנים לפי האופקים. ומכ"ש בזה אשר תלוי בחום וקור לפי''ד הקרבן נתנאל כנז' דודאי החילוק ממדינתנו כרחוק מזרח ממערב כמובן] וא"ת למה לא נחמיר בזה לישב בסוכה בשמ"ע גם אם נאמר דאינו מחוייב כ"כ במדינותינו הקרים כנז'. ז''א דפשיטא דמ"ש הקרבן נתנאל דאין ראוי לאכול בעת צינה בשמ"ע בהסוכה היינו מחמת חשש