מנחת אלעזר חלק ד ריח

ועכ"פ בלי בדיקת הריאה, והנה ירה חיצי השגותיו בשתים. א') במ"ש לצדד להקל משום לפני דלפני עפי''ד הרא"ש בהך דלפני דלפני לא מפקדינן לא שייך היכא שיש חשש מכשול לישראל מחמתו והכא יגיע המכשול לבני חיל היהודים. ב') כיון דפסקינן ביו"ד סי' קי"ב סעי' י"ח) דגם פת עכו"ם אסור למכור לנכרי שמא ימכרנו לישראל מכ"ש איסור דאורייתא

הנה אשיב בעה"י על ראשון ראשון, הנה מלבד כי לא עלי תלונתו כי אם על החות יאיר (סי' קפ''ה) שהתיר ג"כ מטעם לפני דלפני אם כי יגיע מכשול לישראל אמנם ע"ז כבר הביא גם כת"ה תי' האחרונים משום שיגיע מכשול לישראל מומרת ולא לבת ישראל כשירה ע"כ אינה בכלל ערבות ולא אסרינן בזה, אך גם בנידון דידן י"ל דעד כאן לא כ' הרא"ש ושארי הראשונים דלא אמרינן לפני דלפני היכא שיגיע עי"ז מחמתו מכשול לישראל היינו כמשמעו שיגיע על ידו ומחמתו המכשול כמ"ש שם אבל הכא שממילא יכריחו ויתנו השרי צבא לבני החיל לאכול בשר טריפה ואם לא ימכור הוא להם יקחו מנכרי או ינחרו בעצמם רק השאלה תסובב אם מחוייב הקצב המוכר להם בשר ליזהר ולהפסיד עי"ז מכיסו הוצאות ההכשר והשחיטה ושלא ליתן להם טריפות יען כי יש בהם אנשים יהודים פן יכריחום לאכול מבשר זה א"כ מחמתו לא יגיעו להם מכשול על ידו אך הספק אם מחוייב להצילם כנ"ל, ובזה י"ל שפיר כיון דלא מפקדינן אלפני דלפני ע"כ אין מחוייב כנ"ל. ב') מ''ש מדברי מרן המחבר הנז' דאסור למכור לנכרי שמא ימכרנו לישראל ע"ז יש לתרץ דהתם מיירי ממכשול שמכשיל לחבירו בלי ידיעתו כהאי שמביא המרדכי מארבא שטבעה בחושתא וכן ממ"ש הפת"ש שם מש"ס ט''ז (דף ס"ה) בחטים שנפל עליהם יי"נ דרבנן דכ"ז מיירי שיכשל לישראל בלי הודע והוא גזירת חכמים על ככה (וכמ"ש גם כת"ה בדבריו) ולא משום לפ"ע דאו'. וזהו היכא דחבירו לא ידע מזה אבל הכא אם יש בני חיל יהודים הרי ידעו כי לא יתנו בעדם בשר כשר ורק המה מוכרחים ואנוסים לפעמים לאכול מזה. עכ"פ מכשול בלי הודע להם לא שייך בזה וגזירת חכמים לא היתה בכה"ג שנודע לו כנ"ל, רק משום לפ"ע והרי שוב באנו בזה לדיני לפ"ע כנ"ל כמו שכתבנו שם, ועוד י"ל עפימש"כ הש''ך יו"ד (בסי' נ"ז ס"ק נ"א) דבחטים שלא נתבקעו יש עוד צד היתר שמא יאכלום הישראל קודם פסח ע"כ לא גזרינן וא"כ ה"נ בנידון דידן יש היתר באיסור דרבנן של טריפות או כשלא נדבקה הריאה דזה ממילא מותר בדיעבד כשנאבדה הריאה וכשאינו עושה במזיד כמו דפסקינן (בסי' ל"ט סעי' ב') וגם ברמ"א שם עכ"פ בהפ"מ יש להתיר, וגם אם הוי כטריפות מדרבנן מ"מ י"ל שמא ישמיט א"ע הישראל מלאכול זאת וא"כ הוי כמו שם שמא יאכלום קודם הפסח ומותר ובפרט לדעת התה"ד המובא ברמ"א שם (סי' נ"ז סעי' כ"א) גם באיסור דאורייתא אם יש איזו צד ספק יש להתיר וה"נ לא ימלט בטריפות שלא יהי' ספק בהילכתא ברוב פעמים, אך גם לד' הש"ך המחמיר י"ל באיסור דרבנן כנ"ל אך ממילא לא שייך גזירת חכמים זו בנידון דידן שהוא נודע האיסור לבני חיל כנ"ל

אך לפי"ז עכ"פ מה שכתבנו במנח"א (ח"א סי' כ"ד אות ג') לענין בגד כלאים דרבנן כשאינו יודע הלובש שהוא כלאים דצ"ע אם חייב חבירו לקורעו מעליו בביתו כיון שהוא אינו יודע והוי איסור דרבנן בשוגג דא"צ כפרה לפי"ד הנתיבות. והלא לפי"ד המחבר (בסימן קי"ב שם) כנז' ולפימש"כ בפת"ש דגם באיסור דרבנן היינו בחטים שנפל עליהם יי"נ דרבנן ג"כ אסור למוכרו לנכרי שמא ימכרנו לישראל והיינו שיאכלום הישראל ועיי"ש בדרכי תשובה לאאמו''ר זי"ע (סי' קי"ב ס"ק ע"א) שתמה על הפת"ש דהרי מבואר זה במנחת יעקב שם דגם בדגן שנטבעו בחושתא לא הוי רק איסור דרבנן אפי"ה אסור למוכרו לעכו"ם שמא ימכרנו לישראל עיי"ש עכ"פ ה"ז סתירה לדברינו מ"ש שם לענין כלאים דרבנן בשוגג כנ"ל

אולם גם לדברי הנתיבות בעצמו ה"ז סתירה מזה דאם נאמר דאיסור דרבנן בשוגג א"צ כפרה למה באמת גזרו חכמים שלא ימכרנו לעכו"ם שמא ימכרנו לישראל הלא גם אם ימכרנו ויאכלו הישראל האיסור דרבנן בשוגג לא הוי מכשול כנז'. ודוחק לומר דלא חילקו בגזירתם שלא למכור לעכו"ם בין דאו' לדרבנן כיון דבאו' יש מכשול אם ימכרנו לישראל בשוגג דצריך כפרה כמזיד, וכבר השיגו ע"ד הנתיבות אלו במקומות רבות באחרונים ועיי' בדברינו במנח"א (ח"ב סי' י"ח בד"ה והנה) וגם במנח"א ח"א (סי' ה') ויש בזה להאריך ואין העת מספיק לע"ע ועיי' בדברינו הנ"ל גם מ"ש בחלק הלז (סי' י''א אות ב') עיי'ש. ידידושתו"ט באהבה

סימן לי' כבוד ידידי הה"ג וכו'

ע"ד השמן של הנאפראפארגא (זאנענבלומען) לפסח הנה כבר ראו עיניו מה שנראה מרמ"א (סי' תנ"ג) דיש לאסרן באכילה שהם השמנים בכלל קטניות וגם שלפי דעת הד"מ אין לאסור שמן זית אטו שאר שמנים וכמ"ש שם בדגמ"ר. והנה מ"ש מתשו' בית שלמה (והוא בחיו"ד סי' קע"ז) ע"ד שמן הנעשה משאזאנע''ק לפסח וכת"ה מסתפק אם הוא היינו הך השמן מגרעיני הנאפראפארגא, הנה זה הוא הנק' בלשונם באסטגאליציען שאנזאנע"ק ולפי"ד הבית שלמה שם כמו שביאר זהו הנקרא שמן שומשמין וע"ז כתב. שהוא קטניות כיון שבתה"ד (סי' קי"ג) כ' דשמן של שומשמין הוא בכלל קטניות דאסור לאכלו אך גם בהגהות בן המחבר שם פקפק ע"ז וגם הגאון בית שלמה בעצמו שם סיים וגם אם אינו זה שומשמין מ"מ כיון שנעשה מהגרעינים והוי מידי דמידגן ע"כ הוא בכלל קטניות דאסור עכ"ד והגאון בית שלמה ז''ל הוא מראשי עמודי ההוראה באחרונים מדור שלפנינו ומ"ש מתשו' בית שערים (חאו"ח סי' רט"ו) שמתיר. אמנם כן הוא אולם תברא בצידה מה שסיים שם ויען כי דבר חדש הוא ואין דעתי נוטה להתיר חדש בזה"ז נתייעצתי עם הגה"ק מהריט"ב מסיגוט והסכים עמדי כמ"ש, עכ"ל, ושם נדפס בסמוכין מעשה לסתור כי למעשה אדרבא דעת הגה"ק מסיגוט ז''ל לאסור ורק להלכה ולא למעשה הסכים עמו וסיים לכן חלילה מעשות חדשות בארץ עיי"ש וא"כ נפל בבירא פיתא דהיתרא, להתיר למעשה בימינו

ועיי' בשו"ת אבני נזר להגה"צ מסאכאטשוב ז''ל (חאו"ח סי' שע"ג) לענין השמן שנעשה מרעפ''ס שאוסרו מטעם קטניות עפי"ד הט"ז או"ח (סי' תנ"ג ס"ק א') לאסור חרדל משום דגדל בשרביטין כמו קטניות וה"נ רעפ"ס עיי"ש, ולפי"ז נמצא דגם בנאפראפארגא יש להסתפק אם הגרעינים שהם בתוך העיגול הגדול הוי כשרביטין ואסור כמו קטניות לד' הט"ז כנז' או לא הוי כשרביטין.