מנחת אלעזר חלק ד ריז

חולה כזה לפנינו עודנו חי ואומרים הרופאים שרוצים להתלמד מזה המת בנתיחתו כדי לרפאות את השני החי אמנם אנחנו יודעים כי אינו בכלל ס' פק"נ להצילו לאשר שקר בימינם והמה רופאי אליל וכל דבריהם רק השערות ודמיונות והיקשות שעושים הגדולים שבהם ותלמידיהם הרופאים שבעיירות גם זה לא יבינו, והנתוח שעושין להמתים רובן ככולם המה מתעסק בעלמא לבלי תכלית הנרצה יען שעפ"י החוק צריכין לנתוח לכל מת שנהרג או נמצא גם במקום שלא יגיע נ"מ ולא נודע הרוצח כלל או שראו כולם שהוא הרגו ואין שום ספק מ"מ ינתחוהו וינוולו המת וכל רוח דעת והגה אמת קשה להוציא מפיהם ולא יוכלו להכיר ולהוציא מחודש ושום שכל בגוית המת הלז מה לרפאות עי"ז את החולים אך הנתוח הוא אצלם לחוק כנ"ל ומעשי תעתועים, אצלם כשעשועים, כיון שאינו נגד רצונם לעשות זאת יען שרובם ככולם ג"כ היהודים שבהם לא יאמינו כלל בהשארת הנפש ובפרט בדחז"ל ע"כ גוית המת הוא אצלם כנבלת בהמה או עוף וטוב שברופאים לגיהנם כדחז"ל בסוף קידושין ובאמת מה יוכלו לדעת גם אם יש עוד חולה כזה לפניו באותו עיר (לפי דבריו) ואיך ידע אם הוא באמת אותו חולי כי חולאים רבים כמנין תוצאו"ת ר"ל כשאחז''ל ולמיניהם שונים גם באותו המין ואם יחפוץ לדון מהמת הלז לאותו חולה אולי עוד יזיק יען שיתן לו הסמים הצריכים לחולי שמצא בהמת ובאמת בהחי הלז אין בו חולי הנז' רק הדומה לה והסמים האלו המה יזיקו לו. וגם מי יודע אם יוכל לדעת כלל מגוית המת מה היתה בה החולי. ואם יוכל לדעת מגוית המת להבין המחלה (הגם שהוא רחוק) האיך יוכל לדעת איזו רפואה הי' מועיל לו ואח"כ יש עוד ספיקות כי אולי לחבירו יזיק זה הרפואה כי לא כל האצבעות וגופים שוים והטבעיים שונים הרבה וכהנה וכהנה ספיקות רבות ועצומות ושינויים שונים ומעיקרא דדינא פירכא ומי יודע אם לא יזיק עוד יותר כנ"ל ע"כ שוא"ת עדיף ולא נתיר ניול המת בקום ועשה ח''ו והוא עון גדול עד שמצינו בגמ' כנ"ל שציוו חכז''ל להכות כנגד בית הריון כדי שימות הולד תחלה (דכיון שנהרגה בידי בנ"א לא מת הולד תחלה כדאמרי' שם בגמ' עירובין) והגם דהוי עובר ירך אמו (ועיי' מ"ש שם בארי' דבי עילאי) וגם לא כלו לו חדשיו בסתם וא"כ הוי נפל (כמ"ש בבית מאיר שם) מ"מ לעשות מעשה לכתחלה להרוג לעובר שבמעי' הוא דבר זר מאוד עכ"ז הוא קל יותר (לד' חז"ל) אפי' מספק ניוול המת היינו שמא יצא הולד בעצמו חי ויהי' ניוול לה כנז' (הגם שלא ינוולוה בידים רק אולי יצא הולד בעצמו כנז') מכ"ש ודאי ניוול המת שעושין בידים שהוא עון פלילי. ע''כ בודאי מצוה וחיובא להשתדל (בכל צרה שלא תבוא ח"ו) להציל מניתוח וניוול של הרופאים האלו ושהוא בכפירתם מעשי תעתועים, ולבלי תועלת. ובאמת הוא איסור חמור כנז'. ועיי' ש"ס חולין (דף צ"ב) דקחשיב ג' מצוות דמקיימי ב"נ וא' מהם שאין שוקלין בשר המת במקולין פירש"י בשר המת של אדם, במקולין באיטלז שאין אוכלין אותו בפרהסיא כל כך עכל"ה, ונראה גם משום כבוד המתים נהגו עכ"פ ברגש נפש בנ"א שאין מבזין בשר המת כ"כ וליזהר עכ"פ במקצת, ובימינו הרופאי אלול וגם מבנ"י (ואפיקורוס ישראל כ''ש דפקיר טפי כנודע מדחז''ל) כשצריכין להתלמד לתחבולותם וחכמתם כנ"ל ינתחוהו לאברים ויתנו ביד כל תלמיד אבר בפ"ע ואח"כ כשנסרח הבשר זורקין אותו לבית הכסא. ויש עוד ראי' מש"ס בכורות (דף מ"ה ע"א) בתלמידיו של ר' ישמעאל ששלקו זונה א' שנתחייבה שריפה למ' בדק ומצאו בה רנ"ו אברים משמע לכאורה דלצורך להתלמד מותר לכתחלה לנתחה אברים אברים כהאי מעשה דשלקוה כנז'. אך ז"א ראי' די"ל דמיירי בזונה נכרית דל"ש כבוד המת. ואדרבא משם ראי' דגם בנימוסי בנ"א הנכרים לא נהגו קלות ראש אז גם במת נכרי גם כדי ללמד את התלמידים הרופאים, לא התירו לחתכן לגזרים ולספור כל עצמותיהם רק כשאירע זונה נכרית בזויי' התירו להם הנכרים בנימוסם לבזותה אחרי מיתתה. (וכנראה) זהו הי' עונשה במיתתה ששלקוה ביורה רותחין ומתה ועי"ז נתפרקו ממילא אברי' זמ"ז ועי"ז יכלו לספור עצמותי' אבל אין שום ראי' מזה היתר הניוול כנז'

והנה י"ל ראי' גדולה מש"ס שבת (דף י''ג ע"ב) אין בשר המת מרגיש באיזמל (ופרכי') איני והאמר ר' יצחק קשה רימה למת כמחט בבשר החי שנא' אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל (ומתרצי') אימא אין בשר המת שבחי מרגיש באיזמל, וקשה דל"ל להש"ס לדחוקי להמימרא ולהוציאה מפשוטי' דמיירי בחי (בבשר המת הגדל בו מחמת כוי' או מכה וכפירש"י) הא הוו"ל לשנויי דמיירי בבשר המת ממש רק לא קשיא מעיקרא איזמל ''ארימה'' די"ל דברימה באמת מרגיש המת כיון שכן נגזר מאת השמים שיתעכל בשרו ע"י רימה וזהו בדיוק עונשיו של חטאיו שמרגיש ברמה אשר תאכלנו וכמבואר בדרז"ל (באבות) מרבה בשר מרבה רמה (ובכל ספרי הראשונים ז''ל ספרי מוסר) משא"כ באיזמל שיחתוך החי בו (לאיזה צורך כדי להתלמד לרפואה במק''א וכיוצא) זהו איננו מרגיש כלל כיון דסוף כל סוף הרי גוף מת הוא כבר בעצמותו. וא"כ לק"מ, ולמה לא מתרץ הש"ס כנז' א"ו דפשיטא לי' להש"ס דגם בחתיכת איזמל מרגיש המת מה שעושין בו החיים כגון הרופאים בנתוחם אחרי מותם כיון דזהו בזיונו וזהו היסורים שלו ואסור לבזות דיוקנו של מקום ית"ש וגם כיון שעשה בהגוף תורה ומצות מעשיות וה"ז תיק לספר או כתשמישי קדושה שבלו דנגנזין מדינא ולא לחתוך בהם בפרט לבזותם כל דהו אדרבא צריכין לנהוג כבוד ביותר בגניזתו היינו קבורתו טהרתו והלוייתו. כמשפט התורה וכדחז"ל. וע"כ משני הש"ס בע"כ לחלק דזהו מיירי רק בחי בבשר המת מחמת מכה שבו וכו' וכנ"ל ע"כ בודאי מצוה וחיובא למעות כל מה דאפשר ולהציל מניוול המתים ר"ל

שוב ראיתי בשו"ת מהר"ם שיק (חיו"ד סי' שמ''ז) שהוא המפלפל עם שו"ת בנין ציון הנז' מטעמים בעה"י שכתבנו בזה משנה לא זזה ממקומה כפי שביארנו והוכחנו לעיל, ומחי' חיים יתן לנו חיים ארוכים וברוכים בכ"י

סימן כ"ט כבוד ידידי הה"ג וכו' הי"ו

הן עתה אצלתי לי מעט מזעיר עת ופנאי והציע לפני ש"ב החריף שיחי' את חיבורו כת"י וראיתי בסי' נ"ז (בחשבון ודעת) השיג עלי על מה שכתבתי בחי' שו''א מנח"א (ח"א סי' נ''ג) לצדד היתרים בעד הקצבים שמוכרים בשר לבני החיל ויש בתוך בני החיל יהודים אשר לפעמים יכריחום שרי הצבא לאכול טריפות אם מותר למכור להם לשרי החיל טריפות